איש הנצח

כריסטוף למברט לא למד משחק באופן מסודר, מעולם לא נכנס לנעליו הגדולות של המלט, מעולם לא זכה בפרס האוסקר והוא לא מחזיק מעצמו אינטלקטואל. הוא לא נחשב לשחקן אופי גדול, הקריירה שלו רצופה חורים שחורים כמו רחוב אלנבי באמצע חפירות תעלת בלאומליך ובניגוד לדמויות הבועטות שהוא מגלם בקולנוע, בחיים מה שאתה רואה, זה מה שיש. ולמען האמת, גם בזה יש משהו מרענן. את הקומפלקסים הוא משאיר לאחרים, הוא פה כדי ליהנות.

פגשתי אותו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה שהציג את "הנעלמת מדוביל", סרט שביימה בת זוגו הנוכחית, השחקנית סופי מרסו. בסרט הוא משחק בלש פרטי, אלכוהוליסט קצת הזוי, שיוצא למסע-מרדף-גילוי אחרי פאם פטאל מסתורית שמעוררת את סקרנותו.

כמו מרסו, כך גם למברט, נקי מגינונים. אולי זה המרחק ממערכת הכוכבות האמריקנית, שממנה נכווה לא פעם, ששמר אותו מחוסן מפני מניירות. כך או כך, בגיל 51 עושה רושם שלמברט התפשט לחלוטין מהצורך האובססיבי בדרך כלל של שחקנים להקסים.

כריסטוף למברט וסופי מרסו בפסטיבל חיפה. איש של נשים (צילום: קרן נתנזון)

במדור האסוציאציות הוא מתארח מהסיבה הפשוטה שאי שם בתחילת שנות השמונים הוא גילה לי את הצד הלא מגולח, המחוספס ובאותה נשימה האסתטי של אמנות המשחק. זה התחיל בסרט "רכבת תחתית" של לוק בסון שהתקיים בעולם תת קרקעי סוריאליסטי של מערכת המטרו בפריז. משהו באקסצנטריות שלמברט הביא לתפקיד, משהו בַּלוּק הגבולי שנע בין טוב לרע, מקסים למפחיד, יפה למכוער, רגיש ואטום – גרסה מוקדמת למטרוסקסואל של המילניום החדש - עשה לי רוקנרול.

במרחב הזה המבלבל של בין לבין, למברט מתנייד גם בחיים. מה חסר? אני שואלת אותו והוא אומר: אהבה. כשאתה חולק את חייך עם אחת הנשים היפות בעולם אחרי רומן קצר ומתוקשר מאוד שהחל לאחרונה על סט צילומים, הבחירה במילה הזו דווקא, מעורר מחשבות.

למברט, האמת, מפתיע. כריסטוף גי דני למברט. זהו שמו המלא. הוא נולד ב-29 במרץ, 1957, בלונג איילנד שבארה"ב וכשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לשוויץ בעקבות עבודתו של אביו, דיפלומט באו"ם שמונה לעמוד בראש המחלקה בז'נבה. הוא התחנך בפנימייה פרטית ובדיעבד הוא אומר: "הייתי ילד בודד מאוד". הוא התגייס לצבא הצרפתי והשתחרר אחרי שנתיים. בתחילת שנות השמונים עבר לפריז, התחכך במעגלי הקולנוע והתיאטרון ושיחק במספר סרטים אירופיים.

הפריצה המשמעותית היתה בשנת 1984 כשהתמודד על תפקיד בהפקה האמריקנית "גרייסטוק" וזכה בתפקיד טרזן. עם גירושיו מאשתו הראשונה, השחקנית דיאנה ליין, בשנת 1994 אמרה גרושתו: "לעולם לא אצטרך לשמוע שוב את המשפט: אני טרזן, את ליין". לשניים בת משותפת, 15, בשם אלאונורה שאותה הוא מגדיר "אהבת חיי". בשנת 1986 למברט חזר למסך עם "איש הנצח", אחד התפקידים האהובים עליו יותר. קונור מקלאוד, שנולד ברמות הגבוהות של סקוטלנד בשנת 1518, זכה לאינספור גלגולים על המסך הגדול והמסך הקטן לשמחתם של המעריצים.

למברט עצמו, אגב, אינו מאמין בנצחיות. הוא בוהוא אוהב אותן יפות וחזקות. ברשימת האקסיות שלו נמצאת גם הנסיכה סטפני ממונקו. הוא אוהב מלונות. לא מפחד להיות לבד. שונא שקרים ונמנע מנוסטלגיה. לא נאחז בקיים ולא מתחייב להמשיך לשחק. "ברגע שאני ארגיש שאיבדתי את הטעם, אפסיק", הוא אומר, "אני מכיר את המגבלות שלי כשחקן ואני יודע בדיוק מה אני יכול ומה אינני יכול לעשות. רוברטו דה נירו יכול לעשות הכל. אני לא. אני מנסה להיות הכי טוב שאני יכול במה שאני עושה וזה נשאר בתחום הפנטזיה והאקשן. הייתי שמח לעשות את 'איש הגשם', אבל זה כנראה לא אני".