שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זהירות! הקאמבק של המשטר הפיאודלי
    התלות ההולכת ומתעצמת של הפוליטיקה בהון גורמת לרעיון הדמוקרטי לאבד מתוקפו. האם הפיאודליזם ממלא את הקליפה הרעיונית שהתרוקנה? ישי גבריאלי תוהה האם אין ברירה אלא להיכנע ל"ניאו-פיאודליזם" המאיים להחליף את הדמוקרטיה

    טעות היסטורית נפוצה היא ההנחה לפיה דמוקרטיה הינה שיטת משטר מאוחרת וכי המלוכה קודמת לה. למעשה, בכל מקום בו התגבשה חברה אנושית היא החלה את דרכה כדמוקרטיה, ורק כשקרסה הדמוקרטיה היא הוחלפה במלוכה. טענה זו נכונה לא רק לגבי ההיסטוריה היהודית, במהלכה הוחלפה, לבקשת העם שרצה להיות "ככל העמים", דמוקרטיית שופטים קדומה במוסד המלוכה (שמואל א', פרק ח') - אלא שגם בשבטים הנידחים ביותר ביערות האמזונס התקבלו החלטות באופן דמוקרטי במועצת זקנים. הדמוקרטיה היא אמנם צורת ההתלכדות האנושית הבסיסית, אך אם לא עומדים על המשמר השפע מביא להתנקזות העושר והכוח בידי קבוצה קטנה, וזהו התנאי הראשון להתפתחות מלוכה.

     

    בחברה החקלאית, בה המונח עושר היה שווך ערך למונח אדמה, מלוכה משמעה היה פיאודליזם. שיטה זו מזוהה עם אירופה של ימי הביניים, אך היא למעשה נפוצה הרבה יותר: יפן הסמוראית פיתחה את הפיאודליזם באופן עצמאי; בטורקיה

    העות'מאנית ובתקופות מסוימות בהיסטוריה הסינית התפתח משטר דומה; וגם באפריקה של 2008 ניתן למצוא מנגנונים פיאודליים.

     

    בניגוד ליתר הדוגמאות, אירופה של ימי הביניים מתייחדת בפרק הזמן הארוך בו שלט הפיאודליזם. פרק זמן זה אפשר לפיאודליזם האירופי להשתכלל ולהתמסד, ולהפוך למודל ייחוס לכל התופעות הדומות. מנגנון ניהול העושר במודל הקלאסי של הפיאודליזם מורכב משלוש שכבות: האצולה, הכמורה והעם הפשוט, או בשמם ההיסטורי המעמד הלוחם, המעמד המתפלל והמעמד העובד. אחד ממאפייני המשטר הפיאודלי הוא ה"הומגיום", מנגנון ההתקשרות בין הפיאודל לווסל, שמהותו העברת אמצעי הייצור (האדמות) לווסל בתמורה לשבועת אמונים, שקיבלה תוקף דתי בחסות הכנסייה.

     

    השינוי ההיסטורי במבנה העושר הביא לקיצה של השיטה הפיאודלית. המעבר המתמשך לחברה עירונית, והמהפכה התעשייתית שנולדה כתוצאה ממעבר זה, שחקו את ערכה הכלכלי של החקלאות. וכך, בסופו של יום התנערה האוכלוסיה העירונית מהפיאודליזם ושבה אל הדמוקרטיה, הפעם במבנה הפרלמנטרי המודרני המוכר לנו היום. אולם הצלחה זו גם זרעה את זרעי הרס הדמוקרטיה: התפתחות החברה הביאה עימה את התפתחות העושר, וההתפתחות השיבה את השאלה - האם ההון מזמן את השתלטות היחידים?

     

     

    האם הפיאודליזם עתיד לחזור?

    אמנם הדמוקרטיה לא השתנתה, אך הפוליטיקה עצמה פיתחה תלות הולכת וגדלה בהון. בעידן בו ההגשמה העצמית מזוהה עם הצלחה כלכלית, הזליגה מהפוליטיקה לעסקים גורמת לרעיון הפרלמנטרי לאבד מתוקפו החברתי. מהו התוכן החדש הממלא קליפה ריקה זו? אם התוכן הוא התחדשות הפיאודליזם, מהם אם כך ה'קרקע' החדשה, ה'מעמדות' החדשים ומנגנון ה'הומגיום' החדש. האם אלו קיימים כיום במחוזותינו?

     

    ה'ממלכות' החדשות הינן הקונצרנים הגלובליים, ארצות ההיי-טק, ארצות הנדל"ן ועוד, וגבולותיהן נקבעים לפי קריטריון ההתמחות ולא באמצעות חלוקה טריטוריאלית. אולם הממלכות אינן יכולות לנהל אימפריות שכאלו לבדן, והן נדרשות למעמד ה'לוחמים' שיילחם את מלחמותיהן. המנהלים הפכו לצבא האבירים החדש,

    ה'ההומגיום' שלהם הוא החוזה האישי - וגובה משכורותיהם לא נקבע כערך אובייקטיבי אלא כחלק מכניעתם של המלכים לאבירות. כן, בדיוק כמו בימי הביניים.

     

    את המעמד השלישי קל לזהות. מעמד העובדים שהיה ונשאר המצע עליו עומד הבניין. אך מיהו המעמד המתפלל? מיהם המְקַדשים את המבנה ומצדיקים אותו? מיהם אלה שכאשר יאמרו שהמצב טוב אנו נאמין להם? מיהם אלו שכאשר יטענו כי החלוקה למעמדות הינה "הסדר הטבעי" נסכים ונקבל את עוולותיה? טענתי היא כי אלו הם הכלכלנים. הם אלו הממונים על קידוש הקיים, ואכן עושים את מלאכתם נאמנה, באדיקות חסרת אנוכיות ובחרדת-אל (אל הכסף, כמובן), לא פחות מקודמיהם הכמרים והנזירים.

     

    האם אין לנו ברירה אלא להיכנע לפיאודליזם החדש ולהשתלב בו? כדי לבחון זאת כדאי לחזור אל ההיסטוריה ולבדוק אם בימי הביניים אכן זרמה כל אירופה לאותו הכיוון. אם נעמיק מעט, נמצא כי לא הכל נכנעו לרעיון הפיאודליזם: ה"פרייבורגס" (הערים החופשיות) הגרמניות, למשל; או הרפובליקות של צפון איטליה, ונציה, פירנצה ודומותיהן, שקהילותיהן היו חזקות ומאורגנות עד-כדי-כך שלא נכנעו לקדושת הפיאודליזם ואף הביאו לעולם את הרנסנס. כמו אז, גם כיום פזורות בעולם קהילות כלכליות בהן קיימת חלוקה הוגנת של השפע לרווחת הקהילה כולה. קהילות המאגדות אלפי משקיעים ומהוות גוף בעל עוצמה כלכלית, יכולות לשמש מודל חלופי. מודל חברתי-כלכלי, שיכול להציע אלטרנטיבה משגשגת לברירת המחדל של הניאו-פיאודליזם אליו כולנו נסחפים. 

     

    • ישי גבריאלי הוא פעיל במכללה החברתית-כלכלית. השיעור פותח את הקורס "כוח הקהילה" שיחל השבוע 


     

    המכללה החברתית-כלכלית  מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. מדור שבועי מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. לכל השיעורים לחצו כאן

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים