את מי משרת הרייטינג באינטרנט?

כתב אוסטרלי טען לאחרונה שפיטוריו מאתר חדשות נבעו מכך שלא היו מספיק כניסות לכתבות שלו. כאשר שמעתי את זה נזכרתי מיידית בסדרת הטלוויזיה "מקס הדרום". בסדרה היה מדד רייטינג בדיוני בזמן אמת, ואם המדד צנח מתחת לערך רצפה כלשהו, הייתה אפשרות להפסיק תוכנית באמצע.

רייטינג וקניין רוחני

הסדרה עסקה בהתדרדרות החברה בעידן בו הכל סבב סביב רייטינג, ולמושג אחריות תאגידית לא היתה שום משמעות. הכל סבב סביב השוק - השוק החופשי - הדולרים ייערמו כבר במקום המתאים.

נבואת הזעם הזו מתמששת חלקית היום. המוטו של "צבור כניסות או לך לעזאזל" הוא רק דוגמה אחת מני רבות. הוא מזכיר בחומרתו את התבטאותו מלפני כחצי שנה של ריק קוטון, בכיר ב-NBC, בדבר הצורך לטפל בפיראטיות באינטרנט - במקום להתעסק עם פריצות, הונאות ושוד בנקים. בהפגינו הבנה לוקה בחסר לגבי אופן הפעולה של רשויות אכיפה ולגבי עתיד הציוויליזציה, הציג קוטון את הנזק הכולל של הפשעים המסורתיים, כאשר לדעתו, לעומתם "פשעי קנין רוחני" גורמים לנזק שגדול בסדר גודל ואף יותר.

חשיבה מוטרפת כזו, אם תיושם אי פעם, תגרום לתוהו ובוהו סטייל Max Headroom, ולשם לצערי פנינו מועדות, משום שאנשים לא ממש מתרגשים למשמע התבטאויות כאלה. זה רק חצי מהבעיה - החצי שאוטומטית מעדיף את האינטרסים הכלכליים של התאגיד על פני בטחון הציבור.

יש עניין לציבור

החצי השני של הבעיה הוא המרוץ אחר כניסות לדפי רשת באתרי חדשות. לעניות דעתי, עלינו לקחת בחשבון היבטים נוספים חוץ מפופולריות - למשל עניין לציבור. לא כל מה שעולה לרשת באתר חדשות חייב לזכות באהדה הגולשים. יש בעולם גם דברים משעממים עליהם חשוב וראוי לדווח. דמיינו עולם בו כל כותב שירים צריך לייצר להיט מיידי, ולא - הלהקה תתנדף בו במקום. זה אבסורד שרחוק מלייצג את המצב הרצוי.

ולעניין הכתב האוסטרלי, לו פיטוריו היו נובעים מכתיבה נבובה ולא מדויקת וכתבותיו היו חסרות ערך, סביר שגם אז הוא היה נהנה מכניסות מועטות לדפי הכתבה, אבל אז ההחלטה לגבי הפסקת העסקתו היתה מתקבלת לאור קריטריון אחר. צריך להיות מדד חיצוני נוסף (meta measure) מעבר למדד הפופלריות, באמצעותו נוכל להעריך את ערכו של מידע שעשוי להיות בעל תועלת לציבור. זהו נושא בעל חשיבות ציבורית - תפקידם של העיתונאים הוא לשרת את הציבור, נקודה.

את מי משרתת הפופולריות?

פופולריות ממעטת לשרת את האינטרס הציבורי. היא מיטיבה לשרת את התאגידים ואת הידוענים שהופכים אותה לפרה חולבת. אם תעיפו מבט סביבכם תמצאו שפע של תוכניות, אתרים ועיתונים שעסוקים בחדשות הסלבס, ולא "סופרים" את הציבור הרחב.

הקש שמדגדג את בטן הגמל בסיפור הזה הוא פרופסור מהרווארד שטוען שבעתיד ייגזר דינו של התוכן על סמך כניסות גולשים - בלבד. תשכחו מכתבות שעשויות להיות בעלות חשיבות ציבורית ונטולות כניסות של האספסוף. לדעתי הוא טועה, ומפספס את האופי המשטח והשוויוני של הרשת: בעוד שהרשתות הגדולות עסוקות בקליקים ובפופולריות, צומחים להם מקומות חליפיים שזוכים במצטבר בכמות כניסות לא פחותה.

הבעלים והעורכים בהוצאות לאור ברחבי העולם צריכים לסמוך על שיקול דעתם לגבי איכות התוכן. אחרי הכל, תפקידם להחליט מה מפורסם. אם אתם עומדים לפטר מישהו לאור תוצאות מקוונות לא מבריקות - לכו עד הסוף ופטרו את כל הצוות. למה דווקא את הכתב?

ראיתי גם את האפקט ההפוך - מצב בו מישבו כותב באופן עקבי חומר שזוכה לפופולריות, אך נתפס על ידי המוציא לאור כמיינסטרימי מדי ולכן לא עומד ברף ערטילאי כלשהו. תסריט האימים עבור קוראים רבים הוא שהכתבים האהובים עליהם יפוטרו מסיבה מוזרה כלשהי. נקווה שפיטורי כותבים ינבעו מסיבה מוצדקת, שאינה מושפעת מראייה צינית של מירוץ הפופולריות האינסופי. כנסו, כנסו.

אם המגמה תימשך, אני מזמין אתכם לקרוא את הטור העתידי שלי לגבי התארכות השיער המהירה של בריטני ספירס, עם כמה תובנות לגבי שמפו.

הכתבה פורסמה בגיליון פברואר של PC Magazine. לאתר הרשמי.