לפעמים החגיגה נגמרת

קדימה להפנים, עשינו את שלנו, המסך יורד ומחזירים את הציוד. הנסיגה האמיתית מלבנון: היום (ב') בשלוש לפנות בוקר, במסעדת ה"פריים" ברמת החייל בתל אביב, התכנסה נציגות בופוריסטית שלא עלתה על מדי א' וטסה לאוסקר עצמו, אל מול מסכי פלזמה גדולים. בין השחקנים איתי תורג'מן וארתור פרי, התיישבו גם ההורים של אושרי כהן, נציגי המשפחה של משה אדרי, וסתם נספחי תרבות נוסח הישרדות וליאור דיין, כדי להרים לחיים ביחד ולקוות. שמפניה, צ'ייסרים, סושי ואחר כך גם תותים בקצפת, עד חמש וחצי בבוקר, כאות הזדהות עם הלוחמים שהופקרו בשטח ההוליוודי.

אולי יראו פריים שלי? תורג'מן לפני ההכרזה 

אז זהו, שלא. תורג'מן, החברה עדי וההורים של אושרי מתבאסים

ונסתפק בזאת. ארתור פרי עם פסלון דמי

אין לתאר. ורה, ליה ויעל כנראה חושבות שמגיע להן אוסקר על חשיפת יתר

באותו זמן בקצה השני של העולם, בעוד יוסף סידר, רון לשם ואושרי כהן נכנסו לטקס, ערכה הקונסוליה הישראלית הקרנה על מסך ענק באולם "אבלון" היוקרתי, בנוכחות נציג הקאסט אלי אלטוניו ונינט שהשתרבבה פנימה, יומיים לפני ההופעה שלה בפני הקהילה היהודית. עם עליית פנלופה קרוז שהכריזה על הסרט האוסטרי כסרט הזר הזוכה, את רגעי האכזבה שבר אלטוניו כשתפס פיקוד על המיקרופון וניסה לנחם שבסוף עוד יגיע אוסקר למחוזותינו, במהירה בימינו, אמן.

לפחות נשאר לו עוד שבוע בהוליווד. אלטוניו נטול כרטיס (צילום: שוש מיימון)

זה בדיוק הזמן לזמר את ים של דמעות (צילום: שוש מיימון)

לא נורא, תמיד יישאר לנו טקס פרסי אופיר.

השתתפה בהכנת הכתבה: שוש מיימון, לוס אנג'לס

(צילומים בשעת לילה מאוחרת: אלירן אביטל ,שוש מיימון)