שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גם אחרי כיבוי אורות
    ספרי נוער כמעט לא זוכים להתייחסות ביקורתית ומדפים בודדים בלבד מוקדשים להם בחנויות. גילי בר-הלל ממליצה על ספרים שרוצים להמשיך איתם גם מתחת לשמיכה, מתחת לשולחן בשעת האוכל או מאחורי מחברת בזמן השיעור

    בהתחשב בזה שאהבת הקריאה נולדת ומתגבשת בשנות צעירותנו, ושסביר שכל מי שאוהב לקרוא כמבוגר אהב לקרוא כילד, מוזר עד כמה נדחקת ספרות הנוער לשוליים. מוזר ועצוב. בחנויות רבות מוקדשים מדפים בודדים בלבד לספרי הנוער, לצד מדורים שלמים של ספרי פעוטות מאוירים. במוספי הספרות כמעט ולא כותבים עליהם. אפילו במערכת החינוך מעדיפים בכיתות הגבוהות ללמד ספרות יפה למבוגרים, לא פעם על חשבון ספרים שנכתבו במיוחד לגילאי בית-ספר.

     

    בחרתי להמליץ פה על ספרים שגם ההורים ייהנו לקרוא. ספרים שאינם דידקטיים או חינוכיים בהכרח, ועם זאת בהחלט אפשר ללמוד מהם. ספרים שאינם דלי שפה, ועם זאת הקריאה בהם זורמת ונעימה. ספרים עם עלילות מפתיעות ורגעי גילוי ועומק. ספרים שקשה להניח מהיד, שמתחשק להיסחף איתם גם

    אחרי כיבוי האורות, בהיחבא, מתחת לשמיכה, עם פנס מוברח; או בשעת האוכל, מתחת לשולחן; או בשעת שיעור, מוסתרים מאחורי מחברת. ספרים שמתחשק לחזור אליהם שנים אחר-כך, ולגלות שהם עדיין שם, רק ממתינים שנפתח את אשנב הקסמים אל העולמות החבויים בתוכם.

     

    "מי מבין את בטסי" מאת דורותי קנפילד פישר, מאנגלית: אורלי מזור-יובל (כתר, 2003).

     

    זה הספר הכי "צעיר" שבחרתי, שמתאים מאוד לילדות בנות 9-11, אבל גם לאחים שלהן ולאמהות שלהן. הספר מלווה את הגיבורה לאורך שנה אחת בחייה, ומראה את פלא התפתחותה מעכברונת חרדתית ונחבאת אל הכלים, לילדה בוגרת ובטוחה בעצמה, מושא הערצה לילדים צעירים ממנה ומקור גאווה למבוגרים הסובבים אותה. תוך כדי כך מציג הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1917, חיים בעולם שלפני אינטרנט, טלויזיה או טלפונים. ספר שהוא מתיקות צרופה. הייתי מקבצת אותו באותה משפחה עם ספרים כמו סדרת "בית קטן בערבה", "האסופית" ו"נשים קטנות".

     

    "אי הדולפינים הכחולים" מאת סקוט אודל, מאנגלית: אייל טלמון (כרמל, 2004).

     

    בכיתה ד' לקחתי את הספר הזה אתי למטוס. באמצע הטיסה נרדמתי, ואמי, ששכחה להביא חומר קריאה, החליטה לנסות לקרוא אותו. אני זוכרת כמה היא היתה מופתעת אז לגלות שהספר עניין אותה כל כך; ואני זוכרת איך בתורי התמיהה אותי ההפתעה הזאת. למה שהספר לא יהיה מצוין? רק כי הוא מומלץ לילדים?

     

    הספר מבוסס על סיפור הישרדות אמיתי של נערה אינידיאנית שננטשה על אי מבודד כששבטה היגר ממנו. הסיפור רצוף מאבקים ואובדן – יש גם מוות אכזרי למדי – אך בעזרת תושייה, יצירתיות ונחישות מצליחה הנערה לגבור על הקשיים ולחצוב לעצמה חיים על האי.

     

    "בורות" מאת לואיס סצ'ר, מאנגלית: שלומית אפל (עם עובד, 1999).

     

    ספר קצת קשה להגדרה, ספק סיפור ריאליסטי, ספק פנטסיה. בעקבות אי-הבנה נשלח סטנלי ילנטס למחנה עונשין לנוער עבריין, שם מועסקים הנערים מהבוקר עד הערב בכריית בורות באמצע המדבר. הסתגלותו של סטנלי לתנאים הקשים והיקלטותו בחברת הנוער הקשוחה מלווה תחושה שהנה עוד רגע יסתיים הכל באסון טראגי. אבל נפתולי העלילה המפתיעים מובילים דווקא לזיכוך מופלא, הצטברות של רגעי חסד המעניקים לספר סוף נסי כמעט - של כפרה, סליחה ותיקון. ספר ההמשך שראה אור לאחרונה, "צעדים קטנים", מוצלח אף הוא בדרכו, אבל לא מצליח לשחזר את הפלא ההזוי המפעפע בספר הראשון.

     

    "בשורות טובות - נבואותיה הטובות והמדוייקות של אגנס נאטר, מכשפה", מאת ניל גיימן וטרי פראצ'ט. מאנגלית: בועז וייס (אופוס 1993).

     

    לא תמיד קל להבחין בין ספר נוער לספר מבוגרים. "בשורות טובות" יושב על התפר: שיווקית הוא מוגדר כספר למבוגרים, הלכה למעשה זהו ספר מצוין לתיכוניסטים, חיילים וסטודנטים, ובפרט לכאלה שלא תמיד יש להם סבלנות לקרוא ספרים. ניל גיימן, אשף האימה, וטרי פרצ'ט, אלוף פרודיות הפנטסיה, מאזנים זה את זה היטב בספר זה, המספר כביכול על לידת בן השטן והאירועים המובילים לאפוקליפסה.

     

    זה ספר מצחיק נורא, מלא אקשן קולנועי, קל לעיכול והרבה יותר חכם משנדמה. הוא מספק מבוא מצוין לכתיבתם של שני הסופרים, ותזכורת שלא פעם בני נוער יכולים ליהנות מספרים ממדפי המדע-הבדיוני והפנטסיה - למשל "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (דגלאס אדמס) לחובבי ההומור ו"המשחק של אנדר" (אורסון סקוט קארד) לבעלי מוחות אנליטיים וקיבה חזקה.

     

    "הלב הקבור" מאת שמעון אדף (אחוזת בית, 2006).

     

    מתכונת שגורה ומצליחה לספרי נוער, היא זו שבה ילדים רגילים עוברים באמצעי קסום כלשהו לעולם אחר בו כל הכללים הפוכים, נקלעים למיני הרפתקאות, ולא פעם משמשים בתפקיד מפתח במאבק בין כוחות הטוב לכוחות הרע. בין הספרים שעלילתם היא פחות או יותר כזאת ניתן למנות ספרים נפלאים כמו "האריה, המכשפה וארון הבגדים" (ק"ס לואיס), "הקוסם מארץ עוץ" (פרנק באום), "הסיפור שאינו נגמר" (מיכאל אנדה), "פיטר פן" (ג'יימס ברי), "35 במאי" (אריך קסטנר), "צ'רלי והשוקולדה" (רואלד דאל), "עליזה בארץ הפלאות" (לואיס קרול), "הרון וים הסיפורים" (סלמן רושדי), "הארי פוטר ואבן החכמים" (ג'יי קיי רולינג), "הלהב הנסתר" (המשכו של "המצפן הזהוב" מאת פיליפ פולמן), "סבריאל" (גארת' ניקס) – כל אחד מהם ראוי להמלצה בזכות עצמו.

     

    דווקא בעברית לא נכתבו ספרים רבים במתכונת זו, ש"הלב הקבור" נכתב בה. ספר זה, ששאב את השראתו מפרשייה סתומה בספר בראשית ותחילתו מתרחשת בעיירת פיתוח בדרום הארץ, כתוב מתוך כבוד רב למסורת האנגלוסקסית של ספרי פנטסיה לנוער. העברית הגבוהה והיפה כל-כך של אדף עלולה להרתיע קוראים אחדים, אבל מי שיתמיד יהנה מסיפור משובח, מותח ולעתים מפחיד, על הילד אמיר מורטל, ילד ישראלי רגיל באופן בלתי רגיל.



     

    והערה לסיום: לא כל ספר מתאים לכל אחד, ואין דבר כזה "ספר חובה". ברשימה זו ניסיתי לתת מענה למגוון רחב של טעמים וגילאים, והעדפתי ספרים פחות מוכרים מתוך כוונה להראות את העושר במדף ספרי הנוער שלא זוכים להערכה הראויה להם.

     

    גילי בר-הלל היא עורכת סדרת "גרף צעיר" בהוצאת גרף, המשיקה בימים אלה את ספר הנוער "מסע אל ים הנהר" מאת אווה איבוטסון 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "מי מבין את בטסי". מעכברונת לילדה בוגרת
    עטיפת הספר
    עטיפת הספר
    "אי הדולפינים הכחולים". הפתיע את אמי
    עטיפת הספר
    "בורות". מחנה עונשין לנוער
    עטיפת הספר
    "בשורות טובות". הרבה יותר חכם משנדמה
    עטיפת הספר
    "הלב הקבור". כללים הפוכים
    עטיפת הספר
    7 לילות
    מומלצים