שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הממצאים הסודיים של דו"ח אנגלרד
    כשהמועצה להשכלה גבוהה השיקה את סקר לימודי המשפטים, השקיעו דקאני הפקולטות משאבים עצומים בתהליך – אבל מאחורי הקלעים, פעל חלקם לטרפוד הדו"ח. עכשיו נחשפים לראשונה הממצאים, שקובעים אילו פקולטות מובילות, אילו נשארו מאחור, ומי רצה שהדו"ח לא ייצא לאור

    המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) גנזה טיוטת דו"ח שהכינה ועדה להערכת איכותן של הפקולטות למשפטים ושל בתי הספר ללימוד משפטים בישראל, ומנעה בכך את פרסומו לציבור. כך עולה מבדיקת "כלכליסט".

     

    טיוטת הדו"ח סיכמה הליך הערכת איכות שעברו המוסדות במהלך שנת 2005, והצביעה על ליקויים רוחביים בהתנהלות הפקולטות למשפטים, בעיקר בכל הנוגע למוסר לימודים ירוד של הסטודנטים ולאכיפה חלשה של המוסדות.

     

    במל"ג מתחמקים מלהסביר מדוע הוחלט לגנוז את טיוטת הדו"ח ולפזר את הוועדה, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק אנגלרד, ומסתפקים בנימוק כי הדו"ח הוגדר מלכתחילה כ"פיילוט" (ניסיוני). עם זאת, דו"ח "פיילוט" אחר, שנערך במקביל ובחן את איכות לימודי מדעי המחשב, פורסם במלואו כבר לפני יותר משנה.

     

    יתרה מזאת: ב־2006 החליטה המל"ג להרחיב את הבדיקה לעוד שמונה תחומי לימוד. בשלושה מהם - מינהל עסקים, הנדסת חשמל והיסטוריה - כבר פורסמו הדו"חות. המגמה המשיכה גם ב־2007, שבה החלה בדיקתם של הפקולטות לכלכלה, לפסיכולוגיה, לעיצוב ולהנדסת מכונות.

     

    קשיים אובייקטיביים

    גורמים המקורבים למל"ג טוענים כי הוועדה נתקלה בקשיים אובייקטיביים, בהם העובדה שאחד מחבריה, פרופ' יוסף ויילר, נאלץ לפרוש במהלכה. עם זאת, לא ניתן כל הסבר לשאלה מדוע לא פעלה המל"ג מבעוד מועד לצרף עוד אנשי צוות לוועדה, או אף להקים ועדה חדשה.

     

    המל"ג מפנה אל החלטה שהתקבלה על ידיה ביולי 2007, ובה נכתב כי "נתוני ההערכה העצמית שבוצעה על ידי המוסדות השתנו" ו"חלו חילופי גברי בהנהלות מרבית המוסדות". על פי ההחלטה, לא ישמש הדו"ח למטרת הפקת לקחים אופרטיביים, ולכן לא יישלח למוסדות; במקומו תימסר רק הודעה על הגניזה לראשי המוסדות ולדקאני הפקולטות למשפטים.

    בפועל, לא קיבלו מרבית הדקאנים את ההודעה, ורק פניית "כלכליסט" חשפה בפניהם את הפסקת פעילות הוועדה.

     

    מי מפחד מפרופ' ויילר

    המערכת להערכת איכות בהשכלה הגבוהה בישראל הוקמה על ידי המל"ג ביוני 2003. מטרותיה היו לשפר את איכות ההשכלה הגבוהה, להטמיע מנגנוני בקרה במוסדות ולהבטיח המשך השתלבותה של המערכת האקדמית הישראלית במערכת האקדמית העולמית. המודל שנקבע כלל ארבעה שלבים: הכנת דו"ח הערכה עצמית על ידי המוסדות, הערכת איכות על ידי ועדה חיצונית, דיון והחלטות במל"ג ופרסום ההחלטות. תחומי הלימוד הראשונים שנבדקו היו משפטים ומדעי המחשב.

     

    הוועדה שהוקמה לצורך הבדיקה כללה, נוסף על ויילר ואנגלרד, גם את עו"ד עמיהוד בן פורת ואת פרופ' קרל מונק, חבר איגוד בתי הספר למשפטים בארצות הברית. חברי הוועדה פעלו להכנת דו"ח שיסקר את לימודי המשפטים בארבע אוניברסיטאות ובחמש מכללות פרטיות, שבהן לומדים אלפי סטודנטים מדי שנה.

     

    שאלון של עשרות עמודים

    השאלון שקיבלו דקאני הפקולטות למשפטים השתרע על פני עשרות עמודים, והפקולטות התבקשו לספק תיאור יסודי של כל פרט הקשור במוסד, בתוכנית הלימודים ובמרצים. נוכח העובדה שחבר הוועדה מונק אינו דובר עברית, דרשה המל"ג כי רוב החומר יוגש לה גם באנגלית. כל החומר הועבר למל"ג בספטמבר 2005, בעשרה עותקים, כנדרש.

     

    הקמת הוועדה עוררה בשעתו חשש רב בעולם האקדמי־משפטי: האוניברסיטאות חששו מפיחות במעמדן לעומת המכללות הפרטיות שנחשבו בעיניהן איכותיות פחות, ובחלק מהמכללות חששו מביקורת על איכות לימודים ירודה. עוד חשש של האוניברסיטאות היה כי הדו"ח עלול להשפיע בעתיד על מפתח התקצוב של בתי הספר למשפטים. שרת החינוך וראש המל"ג דאז, לימור לבנת, התבטאה לא אחת נגד האי־תקצוב של המכללות הפרטיות ללימוד משפטים, דבר המוביל לכך ששכר הלימוד בהן בהכרח יהיה גבוה יותר.

     

    אבל יותר מכל חששו הפקולטות מויילר, המלמד גם בפקולטות למשפטים הטובות בעולם, בהן אלו של הרווארד ושל אוניברסיטת ניו יורק. ביולי 2001, בתום שנת הוראה באוניברסיטת תל אביב, פרסם ויילר מאמר ב"עיוני משפט", כתב העת המשפטי של האוניברסיטה, והגדיר בו את מצב לימודי המשפטים בישראל כ"שערורייתי". הבחינות, קבל אז, אינן משקפות השקעה, הבנה או חשיבה משפטית, והסטודנטים מחונכים לזלזל בלימודים. המאמר חולל סערה בפקולטות למשפטים, והביא רבות מהן לנקוט שורת צעדים כדי להתמודד עם הכשלים שעליהם הצביע.

     

    בשלב הראשון היה ויילר עמוד התווך של הוועדה, נטל חלק אקטיבי בדיוניה והשתתף בביקורים בחלק ממוסדות הלימוד. בהמשך אילצו אותו סיבות אישיות לפרוש ולשוב לארצות הברית – אבל המל"ג לא פעלה לצרף עוד חבר לוועדה. למרות זאת המשיכו חבריה לפעול במרץ לגיבוש טיוטת דו"ח, שאמור היה להתפרסם בתחילת 2006. אבל ככל שחלף הזמן והדו"ח לא פורסם, החלו חלק מהדקאנים לנסות לברר מתי צפוי הפרסום. מהמל"ג שבו ודחו בכל פעם את מועד הפרסום בכמה חודשים.

     

    לפני כחצי שנה פרסמה המל"ג את דו"ח ההערכה לבתי הספר למינהל עסקים, שקבע כי מצבם של בתי הספר "עגום ומידרדר", מה שהגביר את סף החרדה של ראשי הפקולטות. הכוונה לגנוז את הדו"ח לא נמסרה אז, ולו ברמז.

     

    על מי איימו התוצאות?

    שאלה מטרידה אחת עולה מהסיפור: למה, אחרי כל ההשקעה, נגנז דו"ח המל"ג?

     

    השאלה הזו מציקה עוד יותר לנוכח ריבוי בתי הספר למשפטים, שגורר את הצפת המקצוע: בשנים האחרונות הוכפל מספר עורכי הדין לשיא חסר תקדים בעולם — כ־3,000 פרקליטים חדשים מחפשים עבודה מדי שנה.

    הצפת השוק גררה, מצדה, הפחתה ניכרת בתנאי העבודה, פגיעה אנושה בדימוי המקצוע, וגרוע מכל: ייצוג רשלני וביצוען של עבירות אתיות בידי עורכי דין.

     

    במצב עניינים כזה, מתחדדת עוד יותר ההעדפה של בוגרי מוסדות מסוימים, הנחשבים מסורתית לטובים יותר. בבית המשפט העליון ובמשרדי עורכי הדין הגדולים עדיין מעדיפים מתמחים בוגרי אוניברסיטאות, ושעריהם כמעט נעולים בפני בוגרי מכללות שאינם מצטיינים.

     

    דו"ח הערכה אמיתי יכול היה לסייע לשיפור המצב, לסמן את הפקולטות הטובות, ולהציב רף שאפתני עבור החלשות יותר — אבל דו"ח כזה, כאמור, לא פורסם.

     

    הסבר הגיוני אחד הוא כי למרות תלונות הדקאנים, פעלו לפחות חלקם לגנוז את הדו"ח, מתוך חשש כבד מהממצאים — ובעיקר מהתוצאה שעלולה להיות לחשיפתם על הביקוש לפקולטות מסוימות. רוב הדקאנים הקפידו, לכל אורך התקופה, לשמור על דממה דקה בכל הנוגע לקיום הוועדה, להתחמק מראיונות בנושא ולהתעלם מהמשמעות של פרישת החבר המרכזי בוועדה. ואולם, במל"ג אישרו כי התקבלו אצלם פניות מכמה פקולטות, שטענו כי יש להימנע מפרסום הדו"ח, לאור פרק הזמן הארוך שחלף מאז בוצעה הבדיקה.

     

    באופן אירוני, אפשר לזהות את חששם של הדקאנים מדעתו של ויילר דווקא בהתייחסותם לקורסים שלו: בחודשים האחרונים חזר ויילר לישראל כדי להעביר קורסים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר אילן. למרות העובדה שהדו"ח נגנז ושממצאיו של ויילר לא ישמשו למטרה אפקטיבית כלשהי, בשתי הפקולטות החליטו שלא להסתכן, ופרסמו אזהרות בולטות ומאוד לא שגרתיות לסטודנטים המעוניינים להירשם לקורס של ויילר — כנראה בניסיון להרחיק מויילר את הסטודנטים הפחות חרוצים, שעלולים להותיר עליו רושם שלילי, שיעורר בו שוב את הרצון לחוות דעה.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ניב קלדרון
    המרכז הבינתחומי בהרצליה
    צילום: ניב קלדרון
    צילום: סבסטיאן שיינר
    האוניברסיטה העברית
    צילום: סבסטיאן שיינר
    אוניברסיטת תל אביב
    צילום: דנה קופל
    מומלצים