שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    משחקי שליטה ביחסים: הקרב על המסגרת

    זה קורה בעבודה עם קולגה מעצבן, עם הבוס, בבית עם האשה, עם האח הקטן, עם הילדים, אפילו עם הכלב. אבל יותר מכל דבר אחר, זה תקף ביום שישי בערב, קצת אחרי שננעלת על קבוצה של נשים יפות. תרחישים בדינמיקה חברתית

    לשחקן ולשחקנית המשחקים יש מוג'ו, או שלא. בתור מי שנאלץ להעביר את עצמו דרך בלנדר התנהגותי מאומץ וממושך כדי ללמוד להצליח עם נשים, היום שבו גיליתי את המתג לאותו המוג'ו היה סוג של הארה. כל אינטראקציה חברתית שנייה שהיתה לי בחיים, כל הדייטים, כל ראיונות העבודה וישיבות הצוות, כל מה שאי פעם למדתי על דינמיקה חברתית ועל פיתוי - הכל פשוט הסתדר לי פתאום יפה. פתאום הבנתי.

     

    כמובן, "מוג'ו" היא מילה ערטילאית, ללא תוכן מוגדר מאחוריה. יש מושג אחר, "פריים שולט". כל יתר התורה – המתודות, משפטי הפתיחה, הרוטינות, הטכניקות, הכל נשען על עליונות הפריים. מיסטרי, איש חביב שהעביר כעשר שנים מחייו בטחינת היחסים בינו לבינה בחלק שבין מגע קר לבין סקס הראשון (ובדיעבד עשה קופה כשמיסחר את התחום וכתב את הספר, תרתי משמע), אומר במפורש: אם הפריים השולט הוא שלך, אתה יכול לעבור על כל חוק בספר. אתה יכול לעשות הכל, וזה עדיין יעבוד.

     

    פריים. המסגרת דרכה אנחנו רואים את המציאות. לכל אחד מאיתנו יש אחת. בעוד שהמציאות היא אחת לכולנו, הפריימים של כולנו שונים זה מזה. השוני הוא בבחירת החלקים הראויים להתייחסות, המשקל שניתן להם, סדרי העדיפויות, סתם שוני בדעה, בהשקפה, וכמובן - בחלוקת ציונים לאנשים.

     

    כשאנשים מנהלים שיחה, נוצרים מצבים בהם הפריימים שלהם לא יכולים לחיות בשלום זה עם זה. מישהו צריך לכפוף את ראשו ולהסכים עם עמיתו. שתי נשים, האחת חושבת שגבר הוא סמרטוט, האחרת בטוחה שהוא סופרמן. אחת עשוייה לשכנע את חברתה, והפריים של זו המשכנעת יגבר.

     

    זה קורה בעבודה עם הקולגה המעצבן, עם הבוס, בבית עם האשה, עם האח הקטן, עם הילדים, אפילו עם הכלב (בדוק, כל אחד ואחד). אבל יותר מכל דבר אחר, זה תקף ביום שישי בערב, בערך 30 שניות אחרי שננעלת לתוך קבוצה עם שלוש נשים יפות, וה"שיט-טסט" הראשון הוטח לך בפרצוף בלי גרגר רחמים. "חושב שאתה גבר?" אומרת, בין השורות, החברה הכי טובה של המטרה שלך, "בוא נראה ממה אתה עשוי". פתח נצרה, רשאי אש על מנת להרוג.

     

    המשחק בעיצומו, והמבחן הוא מבחן התוצאה. לא ממש משנה מה תגיד, ובלבד שבסוף השיחה יהיה דבר אחד ברור לכולם (לכולם. שחקן לא משחק אל מול המטרה, הוא משחק אל מול הסט, ושחקן טוב משחק אל מול כל החדר) – את המציאות שכולנו חווים אנחנו רואים דרך העיניים שלך וסדרי העדיפויות שלך: מה שאתה חושב שמגניב, מגניב. מה שאתה חושב שמעניין, מעניין. מה שאתה חושב שמת, מת. כריס טאקר בתפקיד השדרן מ"האלמנט החמישי". זה. הן צריכות לרצות להסכים איתך. כמובן, לשלוש הנשים האינטליגנטיות והמשופשפות בקבוצה אין שום כוונה להישמט לרגליך ולעשות לך את החיים קלים. החיים הם לא סרט. והן, כנגדך, משחקות את אותו המשחק בדיוק.

     

    ניקח צעד אחד אחורה, נסתכל על מספר דוגמאות וננסה להבין מה זה כל הסיפור עם הפריים, לכל הרוחות.

     

    • תסריט א':

     

    שבע בבוקר, סוויטת בית מלון יוקרתית, מנכ"ל חברה והמאהבת הצעירה שלו.

    היא: "אני אראה אותך הערב?"

    הוא: "הערב יש לי ישיבת דירקטוריון".

     

    די ברור לנו כאן סביב תפישת העולם של מי מתנהלים העניינים, נכון?

     

    • תסריט ב':

     

    גבר ניגש לצמד נשים בפאב. "סליחה, אפשר לשבת איתכן?"

    המסכן עוד עמד לנסות לומר משהו, פתיח שהוא עבד עליו קשה ללא ספק, אבל הוא כבר מת. מה שהוא באמת אמר הלך בערך ככה: "הפריים שלכן, שמנהל כאן את העניינים, חזק יותר משלי. אני צריך לבקש את רשותכן לשבת. אפשר בבקשה?" התחיל מלתקוע לעצמו כדור בראש, אממה, עם כוונות נאצלות.

     

    • תסריט ג':

     

    צ'אט באינטרנט. משחק על פריים, בקטנה. הגבר מנסה לסגור על זמן לפגישה הראשונה: "מתי את יכולה לפגוש אותי? אני פנוי כל השבוע. אני אמנם מקבל את הילדים בסופ"ש, אבל אני יכול להזיז אותם לסופ"ש אחר".

     

    עוד דג מת במים, וזה אפילו התאבד לא פחות מפעמיים - גם הגדיר את הלו"ז שלה בתור הקריטריון האבסולוטי הקובע לזמן הפגישה (הפריים שלך חזק יותר), וגם הבהיר לה שהפריים שלה מספיק חזק (או שהילדים שלו מספיק לא חשובים לו), שהוא יוותר על זמן איתם בשביל לפגוש מישהי שהוא עוד לא מכיר. אבוי. אני במקומה לא בדיוק הייתי רוצה ילדים ממנו.

     

    תסריט ג', טייק 2:

     

    גבר: "אני עסוק בראשון, שני ובסופ"ש אני עם הילדים. את רוצה להיפגש באמצע שבוע?"

    אשה: "שלישי?"

    גבר: "בסדר. איפה ומתי?"

    אשה: "מקום זה וזה, שמונה בערב".

     

    לא נורא כמו קודם, אבל האשה הציבה בפניו שיט-טסטון קטן, בדיקת החלטיות, והגבר נפל. היא תצא איתו, אבל כבר יש לו נקודונת שחורה ברקורד התת-מודע שלה. והוא ימעד שוב. אין פריים שולט בלי החלטיות. אם אתה רוצה להיות מנהיג, קח את המושכות בכל הזדמנות שנותנים לך. גם בקטנות. תבחר את היום, את השעה, את המוזיקה ואת היין.

     

    תסריט ג', טייק 3:

     

    גבר: "אני עסוק בראשון, שני ובסופ"ש אני עם הילדים. את רוצה להיפגש באמצע שבוע?"

    אשה: "שלישי?"

    גבר: "סגרנו. מקום זה וזה, שמונה בערב".

     

    סגירה נקייה. קבל אישור ונתק.

     

    • תסריט ד':

     

    פאב. שישי בערב. רמי יושב עם רגליים מתחת לכסא. דותן עומד עם בקבוק בירה ביד צמוד לחזה, צחי יושב עם רגליים משולבות, וחיים עומד עם רגליים צמודות. יוסי תופס את המקום של שניים וחצי אנשים על הספה ונראה רגוע ומרוצה מעצמו בלי סיבה מיוחדת. מני מדבר בלי הפסקה עם אשה יפה ועושה הרבה תנועות מהירות עם הידיים. אורן יושב והידיים שלו כל הזמן עושות דברים, ברגע זה ממש עם שקית סוכר. ישראל עסוק בקרב מבטים עם בחורה כבר דקה וחצי. זבולון עסוק בלצעוק על מישהו שעצבן אותו.

     

    כולם חוץ מיוסי משדרים, בשפת גוף בסיסית, חשש וחוסר ביטחון. יוסי משדר, בלי טיפת עדינות, שהמקום של אבא שלו. הוא היחיד בקבוצה שמקרין פריים חזק. לשדר חשש לפריים דומיננטי זה כמו סיכה לבלון. נגיעה של חשש, ובום.

     

    זבולון מקרה מיוחד: מצד אחד הוא משדר שהוא יכול לכפות את הפריים שלו בכוח. מספרים שיש נשים שאוהבות את זה. מצד שני הוא משדר שהוא צריך לאבד את ה"קול" שלו. אנשים שהפריים שלהם על העליונה לא צריכים לאבד את ה"קול" שלהם. מתחת לפני השטח, הוא משדר שמבלי להסתמך על הבריון שבתוכו, הפריים שלו בקרשים.

     

    • תסריט ה':

     

    ג'ורג' קלוני. "אושן כמהשהו ועשרה".

     

    שום דבר, לא השטן, לא אש ולא תמרות עשן, לא יגרמו לדני אושן לאבד את ה"קול" שלו. הקול שלו בלתי-נתיק. בא ביציקה. אין כפתור כיבוי. בזכות זה, הפריים שלו על העליונה לאורך שלושה סרטים עד כה - עם חבריו, עם אויביו, וכמובן, איך לא, עם ג'וליה.

     

    • תסריט ו', טייק 1:

     

    טום מתיישב על ספה בחברת שלוש נשים, ופותח. אחרי שיחה קצרה, האשה ה"אגרסיבית" בקבוצה פונה אליו: "תגיד, אתה מתחיל עם כל הבחורות עם השורה הזו?"

     

    טום לא מצליח לחשוב על תשובה טובה בזמן. כעבור בערך שלוש שניות הוא נראה קצת מגוחך וגם מרגיש ככה. הפריים של האשה השתלט על המצב ביד רמה. תפישת המציאות שהיא הציעה, פריים בו המקום השמור לו אינו בדיוק מקום של כבוד, התקבלה על כל הנוכחים, ובכלל זה עליו. בסט הזה, הוא מת.

     

    תסריט ו', טייק 2:

     

    אשה: "תגיד, אתה מתחיל עם כל הבחורות עם השורה הזו?"

     

    טום עונה "רגע", מוציא ממחטה מהאף ומקנח את האף שלו בחוזקה. הוא מקפל את הממחטה ומחזירה לכיס, מסתכל על האשה שדיברה ופשוט עונה, בחיוך ערמומי, "לא".

     

    טום עשה כאן שני דברים. האחד, תרגיל שמטרתו להערים, לשדר בשפת גוף "אני בכלל לא באתי לחזר אחריכן" כלפי הקבוצה, "שוטגאן-נג" בעגה, הוא קינוח האף. בחור שמחזר לא מקנח את האף בפני האשה שאחריה הוא מחזר (אלא אם כן...). אחר כך הוא נתן לאשה שזרקה את ה"שיט-טסט" תשובה שלא הגיעה מלמטה. והוא גם השאיר נושא פתוח באויר, פתח להמשך האינטראקציה, וברוח טובה. המערכה עוד רחוקה מלהסתיים, אבל הוא במשחק, והכלים שלו ממוקמים טוב.

     

    העזר החיצוני היחיד שמותר לך הוא החבר שלך

    את הדו-קרב על הפריים מנהלים עם חיוך ובכיף. התעצבנת, נהיית רגשי, וכחן, משעמם, לא נעים או חסר אונים או שמישהו פשוט שם אותך במקום שלך - אתה בחוץ.

     

    מצד שני, אם לנשים מותר לעבוד בקבוצות, גם לך מותר. העזר החיצוני היחיד שמותר לך הוא החבר שלך. מספר 2. הכנף. הוא לא שם בשביל למלא מקום או לבזבז חמצן. הוא שם בשביל להבהיר לסובבים – ולסובבות - שאתה הבנאדם הכי פאקינג מאגניב שהוא הכיר מימיו, ולהיות הראשון שיבסס את הפריים שלך כנגד כל פריים שיעיז להתחרות.

     

    החדשות הרעות והטובות כאחת הן שהדרך האמיתית היחידה שמצאתי לשדר פריים חזק בצורה עקבית היא לא להעמיד פנים. הדרך שמצאתי להצליח היא לכופף את ראיית העולם הכוללת, את החיים והפרסונה שאנחנו מגלמים ליישום הפריים שהחלטנו להקרין – "שני, שלישי והסופ"ש תפוסים, אבל יש לי זמן לראות אותך באמצע השבוע" (בהתחלה! דיר באלק מישהו פולט כזה דבר לארוסתו). אני משדר שיש לי חיים, אני מבסוט מהם אש, הם מגניבים לחלוטין. תצטרפי בכיף אם את יכולה. המשחק האמיתי, כמו שכל ותיק קהילת הפיתוי ישמח לספר לכם, מתחיל מבפנים. ובלי לשים לב, השתנה לי גם החוץ.

     

    לשמחתנו זה לא קשה אחרי שמישהו הסביר לנו את החוקים, ועם קצת אימון מסתבר שזה בכלל לא מזיק לא לקריירה, לא למשכורת, ולא להצלחה עם המין השני. לא רק הדייטים. גם הבוס (ואולי הבוס של הבוס) מחפש לפעמים אנשים עם פריים שולט.

     

    ולאור דימוי הדו-קרב (המאוד מטאפורי), חשוב לזכור שפריים חזק לעולם לא נכפה באגרוף ברזל. זו לא מלחמה. הוא נוצר על ידי עניין וכיפיות. הוא מענג. לאנשים פשוט מתחשק להיכנס לתוכו בלי לחשוב. טוב להם בתוכו.

     

    בהמשך אתה צריך להכניס אותה לתוך הפריים

    אשה צריכה לבחור אותך במישור הרגשי ובמישור החושב. במישור הרגשי, הפריים החזק ילבה את המשיכה. נשים נמשכות למנהיגים. אבל הן צריכות לבחור אותך גם במישור החושב, ושם, בין היתר, הן ירצו לראות שבפריים החזק שלך יש מספיק מקום לעוד מישהו חוץ ממך ושלושת האגואים. היא צריכה להרגיש מספיק חשובה, וזה צריך להתבטא בקטנות, ביומיום, באיך שאתה חושב ומדבר. אתה צריך להוכיח שהפריים שלך הוא מוחשי, ואתה צריך להכניס אותה לעמדת מפתח בתוכו. את ה"אין לי זמן בשבילך במהלך השבוע" צריך לתפוס "אין לי זמן לחרטה במהלך השבוע, יש לי דברים חשובים יותר. את. הילדים".

     

    את משחק "הפריים השולט" משחקים כמו שמבשלים ספגטי - אש גדולה עד שרותח, ואז מעבירים לנמוך. הגעת לשלב שבו מתחילים להשקיע רגשית במערכת יחסים (אני קורא לזה "סקס ראשון" וזה השיט-טסט הקטן שלי, אבל זה אישי לכל אחד)? אז אפשר להירגע מתרבות הדו-קרב. הסינון הגדול מאחוריך. אבל הפריים הדומיננטי צריך להישאר איתך לתמיד.

     

    אם היא תבוא לחיות את חייה בפריים שלך, זה שיהפוך לימים לפריים זוגי שדרכו תראו במשותף את כל צרותיכם, היא רוצה לדעת שהוא יצוק מבטון מזויין. תהיה שחקן טוב, עם פריים מבטון מזויין, ואתה תהיה הסחורה הכי איכותית שבחורה יכולה להשיג לעצמה.

     

    האימייל של מייק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    או שיש לו מוג'ו או לא
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים