"גם כלבים סובלים מחרדת קסאמים"
החיים בחסות מטחי הקסאמים נותנים את אותותיהם גם בכלבי הנגב המערבי, הנשלחים לפנסיון של אורה ויוני ביידר. "יש כלבים שלא אוכלים, אחרים מתחפרים כשאזעקה מהדהדת, ויש כאלה שבוכים למשמע כל רחש", הם מתארים. תכירו, הזנב של הקסאם
הדי נפילות הקסאמים, המורטים את עצביהם של תושבי הנגב המערבי, לא פוסחים גם על דרי בית הכלבים של ביידר בקיבוץ ברור-חיל. בערים הגדולות נבהלים הכלבים מרעשי זיקוקי דינור פעם או פעמיים בשנה - ואילו כלבי הפנסיון הפסטורלי סובלים מחוסר מנוחה מתמדת. "בדיוק כמו שהקסאמים גורמים לתופעות חרדה בקרב תושבי שדרות, גם הכלבים והחתולים סובלים מכך", אומרת ביידר. "אפשר לראות בבירור את ההיסטריה אצל הכלבים כשיש התרעה, וברגע שנפתחת מערכת הכריזה הם הראשונים שרצים לחפש מחסה".
בקיבוץ, הממוקם במרחק של כשבעה קילומטרים משדרות, מנהלים בני הזוג את הפנסיון שלהם זה שלוש שנים, ומארחים בו כלבים וחתולים שבעליהם נעדרים מביתם. במהלך מלחמת לבנון, הם מספרים, פקדו את המקום תושבים רבים מהצפון וביקשו להפקיד בידיהם את כלביהם, הרחק ככל הניתן מרקטות החיזבאללה. היום מציפים אותם דווקא תושבי שדרות, שמקווים שבחסותם יימצא מקום מקלט לחיות המחמד שלהם.
"מתחפרת מתחת לספה". ניקי ואורה (צילום: באדיבות אורה ויוני ביידר)
"אפשר היה לראות את הלחץ על הפנים שלה"
ביידר זוכרת את היטב את אחת ההתקפות הקשות על שדרות, שהתחוללה לפני מספר חודשים. "בעלי כלבים רבים שהחליטו לצאת מהעיר, הגיעו אלינו בשעת ערב מאוחרת למסור את כלביהם", היא מתארת. "זה היה קשה, והמצב נמשך כך לא מעט זמן. אז, בדיוק כמו היום, קיווינו ואנחנו מאוד מקווים שהשקט ישוב לכאן במהירות.
"אחד המקרים הזכורים לי ביותר היה כשכלבה מתוקה הגיעה אלינו לפני שנתיים מנתיב העשרה, לאחר שהרסה לחלוטין את הבית בו היא גרה בגלל החרדה
מהקסאמים", ביידר ממשיכה. "למזלה, אחרי תקופה ארוכה הצלחנו למצוא לה בית חדש".
ניקי, כלבת גולדן-רטריבר מעורבת בת שבע, היא דוגמה לתופעות מהן סובלים כלבי הנגב המערבי. היא הובאה לאחרונה לפנסיון על-ידי משפחתה השדרותית, שהחליטה לקחת פסק זמן מהקסאמים ונסעה למצוא מעט שקט בצפון הארץ. "ביומיים הראשונים היה לה קשה", ביידר מעידה. "זו כלבה שחוותה נפילת קסאם ליד ביתה, והיא כל הזמן חיפשה ביטחון ואת קרבת הבעלים שלה. אפשר היה לראות את הלחץ על פניה. היא היתה כל הזמן עם הלשון בחוץ ולא אכלה במשך יומיים.
"לא קל לחיות במשך שבע שנים במתח מתמיד, אבל לאט-לאט היא החלה להירגע וחזרה לאכול", ביידר מוסיפה. "ניקי נוהגת להתחפר מתחת לספה בכל פעם שיש אזעקת 'צבע אדום', והבעלים שלה היו צריכים להרים את הספה כדי להוציא אותה משם. ובכל זאת", היא מסכמת באופטימיות, "למרות שאני משערת שייקח זמן עד שהיא תתגבר על הטראומה - זה יקרה".
