שתף קטע נבחר
 

בורא העולמות

לארי ניבן, גדול סופרי המדע הבדיוני החיים כיום, מנבא כי הצורך בחלקי חילוף לאיברי אנוש יגרמו לרציחות ומוות. עמנואל לוטם, שתירגם רבים מספריו שיצאו בישראל, שוחח איתו על נבואות שהתגשמו

בעוד ימים אחדים יגיע לישראל לארי ניבן, אחד מגדולי סופרי המדע הבדיוני והפנטסיה החיים עמנו היום. עד עתה תורגמו לעברית כ-15 ספרים מפרי עטו (שחלקם נכתבו במשותף עם סופרים אחרים, בראשם ג'רי פורנל) וכמה אסופות של סיפורים קצרים שהופיעו בכתבי עת מקומיים, ביניהם "פנטסיה 2000". מבין הספרים המוכרים שלו אפשר למצוא את "כוכב ניוטרון" (כתר), "נפילת המלאכים" ו"הקיסם בעינו של אלוהים" (זב"מ).

 

ניבן אמור היה להגיע לישראל כבר בשנת 2000, לרגל כנס שעסק בתחילת המילניום החדש, אלא שאז פרצה האנתיפאדה השנייה, והכנס בוטל. גם עכשיו, לפני בואו הוא אומר "אני מצפה לביקורי הראשון בכיליון עיניים, אבל גם קצת בדאגה". בביקורו הפעם הוא ישתתף בשני כנסים "ממלכות הדמיון: פנטסיה ומדע בדיוני בפרוס האלף השלישי", באוניברסיטת בר אילן (http://www.biu.ac.il/HU/events.html), ו"המרחב המוכר" במכון ויצמן למדע (http://www.k-space.sf-f.org.il).

 

כבר בפעם הראשונה שבה קראתי את ניבן, ב-1970, התאהבתי ביכולת יוצאת הדופן שלו להפוך חידושים מדעיים לעלילות סוחפות, בסגנון הקולח שלו, בדמויות המרתקות שיצר, ובתחכומו. חוש ההומור שלו קצת יותר מדי שחור לפעמים, אבל שובה לב. זכיתי לתרגם באופן אישי רבים מספריו שראו אור בעברית, הוא מספר סיפורים בדיוק כפי שאני רוצה לשמוע אותם, ולא עבר זמן רב בטרם נעשיתי מעריץ מושבע.

 

סופר בלי כוונה

הוא נולד בדיוק לפני 70 שנה בלוס אנג'לס תחת השם לורנס ון קוט ניבן. הוא התחיל ללמוד במכון הטכנולוגי של קליפורניה אבל אחרי שגילה חנות ספרים גדושה בחוברות מד"ב ישנות החליט לעזוב את בית הספר. "החלטתי להיות סופר כאשר החלומות שחלמתי בהקיץ התחילו ללבוש צורת סיפורים", הוא אומר, "היה לי מזל. למדתי באוניברסיטת קליפורניה, וכל האידיוטים כבר נשרו, כך שאני נשארתי באחד המקומות האחרונים בכיתה. הכתובת היתה על הקיר. עזבתי לפני שהעזיבו אותי, ונעשיתי סופר".

 

הבחירה שלו דווקא בז'אנר המדע בדיוני לא נעשתה מבחירה, כדבריו. "לא אני בחרתי בתחום הזה. הוא בחר בי. גיליתי שכל הרעיונות שלי – רעיונות שבאים מכל מיני כיוונים, גם בגלל שאני קורא ומתעדכן בספרות מדעית - משתייכים לתחום הזה".

 

הסיפור הראשון שניבן פירסם היה ב1964 והוא נקרא "המקום הקר ביותר". הוא רצה להפתיע את קוראי הז'אנר והחליט בעלילה כי המקום הקר ביותר במערכת השמש, נמצא דווקא קרוב מאוד לשמש כיון שהשמש מראה לו רק צד אחד ולא מסתובבת סביבו. אבל בין כתיבת הסיפור לבין פרסומו, פירסמו האסטרונומים שכוכב חמה דווקא כן מסתובב על צירו, והסיפור התיישן בטרם ראה אור. "איך אפשר לכתוב מדע בדיוני, כשהמדענים משנים את הכללים כל הזמן?" התמרמר ניבן.

 

אבל הוא לא נרתע, והמשיך לכתוב. בהדרגה התגבשה "ההיסטוריה של העתיד", מסגרת-על לרבים מסיפוריו. היא מתחילה בזמן הווה, ומשתרעת הרחק קדימה. גם עלילותיהם של סיפורים אחרים מפרי עטו מתרחשות בעתיד הקרוב, נכון לשעת הכתיבה, ומכאן שאחדים מ"תאריכי היעד" שלו כבר פקעו.

 

אולי מוטב היה להציב סיפורים בעתיד רחוק יותר, על-מנת שלא יתיישנו עוד בימי חייך?

 

"נכון שהכתיבה בזמן קרוב להווה היא עניין קשה יותר ומסוכן יותר. אבל הסיפורים ישירים ומיידיים יותר, תופסים את הקורא חזק יותר והקורא מרגיש אותם בעצמות. ב"פטיש השטן" למשל, שמתאר את מאבק ההישרדות של תושבי כדור הארץ אחרי פגיעת רסיסי שביט בעולמנו, התרחש בשנת 1975. ג'רי פורנל ואני ציפינו שהספר לא יישאר עדכני הרבה זמן, אבל קיווינו שהוא יהיה רב-מכר. בסופו של דבר, הצלחנו לרקוד בשתי החתונות".

 

ניבן חיבר מספר סיפורים - שקובצו בספר "הזרוע הארוכה של גיל המילטון" - שבמרכז העלילה שלהם עמדו בנקים להשתלת איברים. שם הוא טבע את המונח "אבריינות" (organlegging), לתיאור הסחר הבלתי-חוקי באיברים להשתלה. "זיהיתי את העיקרון כאשר ביצע ד"ר כריסטיאן ברנארד את השתלת הלב המוצלחת הראשונה", הוא אומר, "בשעתו, היה זה "רק מדע בדיוני"; איש לא התייחס לסוגייה זו ברצינות. היום, כידוע לכול, המצב שונה. הצורך בהשתלות רק ילך ויגבר עם הזדקנות האוכלוסייה, והביקוש ל"חלקי חילוף" עוד יגדל. בעתיד, עונש מוות יוטל לא רק על רצח, אלא גם על פשעים פחות חמורים, אפילו השתמטות ממס, השתייכות למפלגה הלא-נכונה או חצייה באור אדום, הכל כדי שיהיו חלקים להחלפה עבור בני האדם".

 

לידת החייזרים

אחד הסממנים המרתקים ביותר בסיפוריו של ניבן הוא עושר הגזעים המאכלסים את "המרחב המוכר" שלו. מינים רבים ושונים של יצורים תבוניים ואחרים מופיעים בספריו, וכולם מעוצבים בפירוט ובאמינות: הקזינטי הלוחמניים, הבובנים הזהירים, החיצונים נושמי ההליום, ויותר מכול, שפע התת-מינים האנושיים המאכלסים את עולם הטבעת

 

אתה שותף לדיעה שכל הגזעים המתוארים במד"ב הם אלגוריות לתרבות האנושית?

 

"בהחלט. החייזר מציג בפנינו מראה מעוותת. אבל על-מנת שיצור כלשהו יוכל

לשמש כמטאפורה מוצלחת על מה שהאדם הינו ואיננו, הוא חייב להיות ממשי עד כמה שאפשר. סופרים מלמדים זה את זה שמובי דיק איננו מסמל שום דבר, אלא אם כן הוא סביר בתור לווייתן. אז אני משתדל לשמור אמונים להנחות המוצא שלי כשאני מעצב חייזרים".

 

אחרי שכבר התבסס כסופר מד"ב, החל ניבן לכתוב גם פנטסיה. למרבה הצער, רק מעט ממה שכתב בתחום זה תורגם לעברית. אף אחת מהוצאות הספרים בישראל לא מצאה לנכון לפרסם את סדרת "הקסם ההולך ונעלם" שלו, שבמרכזם דמותו של הקוסם החש כיצד אוזלים כוחותיו, או את סיפורי "מעוף הסוס", שבהם העבר משתנה כדי להתאים לציפיותיהם הפנטסטיות של החיים בעתיד.

 

בז'אנר הפנטסיה שלך אתה שונה לחלוטין מזו של טולקין והשיבוטים שלו. אתה חושב שהם גורמים נזק לזאנר?

 

"אני יצאתי בכוונה תחילה נגד המגמה שבה עולמות פנטסיה אינם זקוקים לתשתית מציאותית. הסירוב לכתוב פנטסיה

מסורתית אולי עלה לי בכמה קוראים, וההיגררות המוגזמת אחרי טולקין בלי ספק הרסה כמה סופרים – אבל הנחילה הצלחה לאחרים"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לראשונה בישראל
חייזרים אנושיים
עטיפת ספר
רצח למטרת חלקי חילוף
עטיפת ספר
שמש קרה
עטיפת ספר
לאתר ההטבות
מומלצים