שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מדע לילדים: ההיסטוריה של המסכה
    לקראת פורים אנחנו מכינים את הַמַּסֵּכוֹת שיהפכו אותנו למשהו שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כך שאפילו בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ לא יצליחו לזהות מי נמצא שם, בִּפְנִים. מהי, בעצם, מַסֵּכָה? אתם מוזמנים למסע מחופש בזמן

    מי יודע מה משותף לרופא אליל בשבט אפריקני ושחקן בתֵּיאַטְרוֹן מתקופת יָוָן הָעַתִּיקָה? לשניהם יש מַסֵּכוֹת על הפנים. מהו תפקידה של המַּסֵּכָה, ואיך היא מצליחה, תוך כמה רגעים, להפוך אותנו לאנשים לגמרי אחרים? לכבוד פורים יצאנו למסע בעקבות המַּסֵּכָה.

     

    מהי מַסֵּכָה? המַסֵּכָה היא כיסוי מָלֵא אוֹ חֶלְקִי עבור הפנים. מקורה של המילה העברית מַסֵּכָה היא במילה "מסך",

    שמשמעותה היא וילון או מחיצה (מטרת שניהם: להסתיר). כלומר, המַּסֵּכָה היא, בעצם, אביזר שמשמש להסתרת הפנים וְכִסּוּיָם.

     

    בחיי היומיום אנחנו יכולים למצוא מונחים רבים שמגיעים מאותו המקור, כמו למשל: מסקרה (MASCHERA) , שאנו מכירים מעולם האיפור, המילה הערבית "מסחרה", שפירושה מסחר, ומתקשרת אף היא לצורך להעמיד פנים ולהתחזות, זאת כדי להפיק רווחים.

     

    בְּלָטִינִית מַסֵּכָה נקראת "פֶּרְסוֹנָה". קיימת טענה שמשמעותה המקורית של מילה זו היא "להוליך את הקול". ואכן, בעבר שימשה המַּסֵּכָה ככלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על בָּמוֹת יָוָן וְרוֹמָא העתיקות.

     

    כיום יש למַּסֵּכָה שני תפקידים עיקריים: האחד כאביזר, שמטרתו להגן על הפנים בעת עיסוק בפעילויות מסוכנות או בענפי ספורט מסוימים, ואילו השני, שבו נתמקד כעת, מאפשר לאדם להסוות את תווי פניו המקוריים ולהחליפם בחזות שונה. פני האדם, ובמיוחד העיניים, הם חלק הגוף שמייצג באופן הבולט ביותר את אישיותו ואופיו של האדם.

     

    כמובן שאנו מכירים את השימוש במַסֵּכוֹת גם בעולם החי. פַּסֵּי הַזֶּבְּרָה, למשל, מְשַׁמְּשִׁים להַסְווָאָה ולהסתתרות מֵעֵינֵי הַטּוֹרֵף ואילו רעמת האריה מגדילה את נֶפַח רֹאשׁוֹ ומרתיעה.

     

    השימוש במַסֵּכוֹת

    המַּסֵּכָה העתיקה ביותר הידועה למדע נמצאה ממש פה קרוב, במערה בנחל חימר שבמדבר יהודה. המַסֵּכָה, שעשויה אֶבֶן גִּיר, מוצגת בְּמוּזֵיאוֹן יִשְׂרָאֵל והחוקרים מעריכים כי גילה הוא 8,000 שנה לערך. אולם, קיימות עדויות לשימוש במַסֵּכוֹת עוד הרבה קודם. בציור קיר בן כ-25 אלף שנה, שהתגלה במערה בִּדְרוֹם צָרְפַת, נראה אדם שעל גופו פיסות עור אֱיָל ועל פניו מַסֵּכָה בדמות אֱיָל וְקַרְנַיִם.

     

    בתקופות העתיקות לא נחשבו המַסֵּכוֹת לַאֲבִיזְרֵי אומָּנוּת. הן שימשו בעיקר לפולחן ולטקסים דָּתִיִּים. למשל, כאשר רצו לשפר את היבול, התפללו לאלים והשתמשו במַסֵּכוֹת. גם בְּטֶרֶם יציאה למלחמה פנו לאלים בטקס, שכלל שימוש במַסֵּכוֹת מיוחדות, בְּבַקָּשָׁה לִזְכּוֹת בתמיכתם.

     

    בתקופות מאוחרות יותר שימשו המַסֵּכוֹת לִצְרָכִים מַעֲשִׂיִּים יותר. לוחמים עטו מַסֵּכוֹת ביציאתם לקרב כדי להפחיד את האויבים. ציידים עטו מַסֵּכוֹת בדמות בעל החיים אותו יצאו לצוד כדי לְהַטְעוֹת אותו ולגרום לו להתקרב אליהם. בְּתַרְבּויּוֹת מְסויָּמוֹת, ובמיוחד אצל הַמִּצְרִים הַקַּדְמוֹנִים, כשאדם היה מוּבָא לִקְבוּרָה, היו עוטים על פניו מַסֵּכָה מפוארת כדי להבטיח את הצלחתו במפגש עם האלים ועם שׁוֹכְנֵי הָעוֹלָם הבא.

     

    דוגמה מעניינת נוספת היא מַסֵּכָה אֶסְקִימוֹאִית מֵאָלַסְקָה, המורכבת מעץ ומנוצות, ששימשה בְּצֵיד הַסַּלְמוֹן וְאִפְשְׁרָה לַצַּיִד, כך לפי האמונה האֶסְקִימוֹאִית, לִשְׁבּוֹת אֶת נִשְׁמָתוֹ של הדג. מַסֵּכוֹת ותחפושות שנועדו לטקסים פּולְחָנִיִּים שונים, כמו למשל מסכה עם פני ציפור או מסכה בדמות דג, נמצאו גם בְּאִיֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט.בסין נמצאה מַסֵּכַת בְּרוֹנְזָה שמסמלת את רוח הנמר המגן על האיש המשתמש בה.

     

    המַּסֵּכָה בתֵּיאַטְרוֹן

    ביָוָן הָעַתִּיקָה התפתחה אחת התרבויות הַחֲשׁוּבוֹת בַּהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית. למה? בעיקר משום שביָוָן הָעַתִּיקָה הונחו הַיְּסוֹדוֹת לְהִתְפַּתְּחוּת המדע והתרבות של הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.

     

    אחד המוסדות הַתַּרְבּוּתִיִּים החשובים ביָוָן הָעַתִּיקָה היה התֵּיאַטְרוֹן. מקורו של התֵּיאַטְרוֹן היה בִּטְקָסִים דָּתִיִּים, שנערכו לכבודם של האלים ובמיוחד – לכבוד הָאֵל הַיְּוָנִי דְּיוֹנִיסוּס. דְּיוֹנִיסוּס היה אֵל הַטֶּבַע, הַפִּרְיוֹן וְהַיַּיִן. לפי הָאֱמוּנָה הַיְּוָנִית, כל מי שראה את פניו של דְּיוֹנִיסוּס ללא מַסֵּכָה - נגזר עליו למות או להשתגע.

     

    החגיגות לכבודו של דְּיוֹנִיסוּס נערכו בחורף ובאביב, והשתתפו בהן שחקנים שֶׁעָטוּ מַסֵּכוֹת בדמותו של דְּיוֹנִיסוּס. בתקופות מאוחרות יותר התרחב השימוש במַּסֵּכָה בתֵּיאַטְרוֹן לדמויות נוספות. מלבד מַסֵּכוֹת בִּדְמוּת אַלִּים היו גם מַסֵּכוֹת של דמויות אֱנוֹשִׁיּות טִיפּוּסִיּוּת כמו איכר, עֶבֶד ולוחם ודמויות בעלי חיים כמו סוס, דוב וְנֶשֶׁר. כיוון שבאותה תקופה רק מעטים ידעו קְרוא וּכְתוב, הַמְחָזַת הַסִּפּוּרִים והצגתם הייתה הדרך לְפַרְסְמָם בָּרַבִּים.

     

    בתֵּיאַטְרוֹן הַיְּוָנִי מילאו הגברים את כל התפקידים, גם את תפקידי הנשים. לנשים מותר היה לצפות בהצגה, אך לא לעלות על הבמה. השימוש במַּסֵּכָה אִפְשֵׁר לגברים לשחק תפקידי נשים. הצגות התֵּיאַטְרוֹן התקיימו תחת כיפת השמיים במבנה גדול ופתוח. המַסֵּכוֹת היו גדולות ביחס לגודל הפנים המקורי וְתָוֵי הַפָּנִים נצבעו בגוונים עזים. כל זאת על מנת שהיושבים בשורות האחרונות יוכלו להבחין ממרחק בְּהַבָּעוֹת הַפָּנִים של השחקנים.

     

    כל מַסֵּכָה שִׁקְּפָה מצב רוח שונה וסימלה אופי אחר של דמות. על מנת שניתן יהיה לשמוע ולהבין את הַנֶּאֱמָר על הבמה, שימשה המַּסֵּכָה גם כְּמַגְבֵּר לַקּוֹל. פיו של השחקן היה מחובר לפה המַּסֵּכָה דרך צינור דְּמוּי מַשְׁפֵּךְ, בדומה לְחלְּקָהּ הַקִּדְמִי שֶׁל חֲצוֹצְרָה. הצינור הגביר מאוד את קולו של השחקן שמאחורי המַּסֵּכָה.

     

    אולם, המַּסֵּכָה לא הופיעה רק בתֵּיאַטְרוֹן הַיְּוָנִי, אלא גם בתֵּיאַטְרוֹן הַיָּפָּנִי, שנקרא בשם "נוֹ" - תֵּיאַטְרוֹן מַסֵּכוֹת מוּסִיקָלִי, שהופיע במאה ה-14. הדמויות בתֵּיאַטְרוֹן זה היו שונות מאוד מאלו של התֵּיאַטְרוֹן הַיְּוָנִי אוֹ הָרוֹמִי. בתֵּיאַטְרוֹן הַיָּפָּנִי הדמויות הן בעיקר שֵׁדִים בצורת בעלי חיים המייצגים כוחות טבע שונים כמו הַשֵּׁדָה הַקַּנָּאִית וְהַמְּרושַּׁעַת "הָאניה", "יַאקַאן" בעל הקרניים הקצרות שמופיע כשועל ומייצג את רוח הָרִשְׁעוּת ו"קַארוֹרַה" שהוא ציפור אגדית העשויה מזהב ומאבנים טובות.

     

    בְּאִיטַלְיָה אנחנו מוצאים תֵּיאַטְרוֹן אחר, בשם "קוֹמֶדְיָה דֶל אַרְטֶה", שהתפתח במאה ה-15. פירוש שמו הוא: "עִסּוּק מִקְצוֹעִי בּקּוֹמֶדְיָה". בסוג זה של תֵּיאַטְרוֹן שימשה המַּסֵּכָה לתיאור דמויות קבועות ומזוהות של טיפוסים. המַסֵּכוֹת הפכו את הדמות לְמֵעֵין קָרִיקָטוּרָה, כְּשֶׁהַכַּוָּנָה הייתה לתאר בצורה מוגזמת את פְּגָמֶיהָ או חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ של הַדְּמוּת.

     

    קַרְנָבָלִים וְחַגֵּי מַסֵּכוֹת

    במקומות רבים בעולם אנשים מתחפשים ועוטים מַסֵּכוֹת. אירועים אלה נקראים קַרְנָבָלִים והם התפתחו ככל הנראה בְּאֵירוֹפָּה מִתְּקוּפַת יְמֵי הַבֵּינַיִם.

     

    במקביל להתפתחות הַתֵּיאַטְרָאוֹת הַמִּקְצוֹעִיִּים (כמו ה"קוֹמֶדְיָה דֶל אַרְטֶה") צצו גם תֵּיאַטְרוֹנֵי רְחוֹב חוֹבְבָנִיִּים. קבוצות של אנשים מְחופָּשִׂים התאספו והשתעשעו, כשהם מנצלים למעשה את העובדה שֶׁזֶּהוּתָם מוסְתֶּרֶת. בְּוֶנֶצְיָה, עִיר הַתְּעָלוֹת שֶׁבְּאִיטַלְיָה, למשל, הפכה התופעה לְקַרְנָבָל שְׁנָתִי. כיום קרנבל המַסֵּכוֹת של וֶנֶצְיָה ידוע בכל העולם כְּאֵירוּעַ סַסְגּוֹנִי שמתקיים בחודש פֶבְּרוּאָר. במהלך הקַרְנָבָל מסתובבים ברחובות וֶנֶצְיָה אלפי אנשים מחופשים כשעל פניהם מַסֵּכוֹת עשויות מעיסת נייר, צבועות כיד הדמיון הטובה ומצופות בציפוי מיוחד.

     

    קרנבל ידוע נוסף הוא קַרְנָבָל הַ'מַרְדִי גְרא', שמתקיים במקומות רבים ברחבי העולם אך בעיקר בעיר נְיוּ אוֹרְלִינְּס שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. קרנבל זה הפך עם השנים לאירוע תרבותי שכולל בין השאר מִצְעֲדֵי רְחוֹב של אלפי אנשים בתחפושות ובמַסֵּכוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת.

     

    בנוסף לַקַּרְנָבָלִים, יש גם חגים מיוחדים בהם נהוג לְהִתְחַפֵּשׂ וְלַעֲטוֹת מַסֵּכוֹת. "לֵיל כּל הַקְּדוֹשִׁים" הוא חג עֲמָמִי בָּעוֹלָם הַנּוֹצְרִי. בחג זה, שנחוג בסוף אוֹקְטוֹבֶּר, עולם הרוחות מתקרב, לפי האמונה, לעולם החיים, כאשר מְכַשֵּׁפוֹת וִיצוּרִים מוזרים מאיימים להשתלט על עולם החיים.

     

    ולנו? לנו יש את חג פורים, כמובן, שבו מותר להתחפש וְלַעֲטוֹת מַסֵּכוֹת של דמויות אחרות. אז, אם גם אתם אוהבים את החג הזה יותר מכל החגים, וגם אוהבים להשקיע במַּסֵּכָה ובתחפושת, כעת תדעו שאתם לא לבד.

     

    הכתבה מתפרסמת במלואה בגיליון מרץ של "גליליאו צעיר - הירחון לילדים סקרנים "

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים