תועבה היא?

מלחמות התרבות ממשיכות, ו"סאות' פארק" עושה עבודה מצוינת במעקב אחריהן. היא עושה עבודה טובה גם בשיקוף הפערים במחשבות וברגשות שיש לנו כלפי הומוסקסואליות. האם הבעיה היא רק עם הומוסקסואליות גברית? כי נראה שהבחור האמריקני הממוצע חושב שלסביות וביסקסואליות (או לפחות, נשים סטרייטיות שמעמידות פני לסביות או ביסקסואליות) זה דבר די מדליק.

למה כולם פה בנים?

הדבר המרענן ב"סאות' פארק" הוא שהסדרה נוקטת עמדה מאוד ליברלית לגבי נושאים כמו נישואים חד-מיניים, אבל היא מלאה כינויים הומופוביים כמו "מתרומם", ו"זה כזה הומואי" הוא עלבון נפוץ בה. ייתכן שכאשר שמרנים מדמיינים הומואים, הם מפחדים שזה בעצם משהו כמו מר עֶבֶד הכנוע עד אימה.

ב"תפוס את הביצה" גברת גאריסון מחליטה לקחת חזרה את מר עֶבֶד. אבל מר עבד כבר המשיך הלאה בחייו, היישר לזרועותיו של בּיג גֵיי אַל. ולא רק זה, אלא שהשניים גם מתכננים להתחתן, בזכות החקיקה החדשה שצפויה במדינת קולורדו. גברת גאריסון הולכת למנוע את זה, "כדי להגן על קדושת הנישואים".

מכל הנושאים שאני עוסק בהם בקורס "סוגיות עכשוויות במוסר" שאני מעביר בקולג', הנושא של נישואים חד-מיניים הוא אחד הפחות שנויים במחלוקת. אני מעריך שהתמיכה בנישואים חד-מיניים מגיעה ל-80 אחוז בקירוב. זה בעיקר בגלל שהאנשים האלה צעירים. תרשו לי להסביר את זה באמצעות דוגמה.

ב-1948, בהחלטה שנחשבת פורצת דרך, ביטל בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה את חוק איסור נישואי התערובת של קליפורניה. הסטודנטים שלי אפילו לא יודעים מה זה נישואי תערובת, אז אני צריך לספר להם. מדובר בנישואים שמעורבים בהם אנשים משני גזעים שונים. זה נכון, אני מסביר להם, פעם זה היה בלתי חוקי ברוב המדינות בארצות הברית (ורמונט היא המדינה היחידה שאף פעם לא השתעשעה בכזה איסור) להתחתן עם מישהו מגזע אחר. אנחנו חושבים שדרום אפריקה היתה נוראה בגלל האפרטהייד? טוב, אז גם אנחנו.

באופן חוקי, היינו צריכים לחכות עד 1967 כדי שבית המשפט העליון של ארצות הברית יבטל את כל החוקים שאוסרים על נישואי תערובת. דעת הקהל פיגרה מאחור. סקר גאלופ הראשון בנושא נישואי תערובת נערך ב-1958 ומצא שכל האמריקנים כמעט מתנגדים לתופעה. עד 1972 ירד שיעור המתנגדים ל-65 אחוז. הסטודנטים שלי לא מצליחים להבין את זה. "זה כל כך לא בסדר", הם אומרים. "מה האנשים האלה חשבו לעצמם?"

אם כן, מה קרה מאז 1958 ועד היום? האם רוב האנשים הבינו את הטעות שלהם ושינו את דעתם? לא ממש. למעשה, התשובה הכי מתקבלת על הדעת היא שהרבה חארות גזענים מתו, והוחלפו באנשים צעירים יותר והרבה פחות גזעניים. ב-1972 לדוגמה, 65 אחוז מהלבנים התנגדו לנישואי תערובת, אבל בקרב הצעירים מתחת לגיל שלושים היה תיקו.

הרבה חארות גזענים מתו

אז הנה התחזית שלי. בעוד חמישים שנה נהיה גם אנחנו הערת שוליים מוזרה בספרי ההיסטוריה. בעוד חמישים שנה תעמוד פרופסורית ליברלית אחת (היא תתמוך בהענקת זכויות למשובטים או משהו כזה, משהו שהשמרנים יילחמו בו בחירוף נפש) בכיתה אחת ותספר לתלמידים שלה איך הזכות לנישואים חד-מיניים ניתנה בהדרגה, כמה עיקשים היו רבים מהאמריקנים בנושא הזה, ואיך היו כל מיני מערכות בחירות שהסוגיה הזאת עמדה במרכזן.

ב-2006 חלה פריצת הדרך, כשאריזונה הפכה למדינה הראשונה שסירבה לחוקק חוקים נגד נישואים חד-מיניים. והסטודנטים ינידו את ראשיהם בפליאה על הטיפשות של אותן עשרים ושבע מדינות שחוקקו חוקים כאלה. שימו לב, חארות הומופובים  - ימיכם ספורים, ולאט אבל בטוח אתם תמותו ותקחו את הדעות הקדומות שלכם איתכם.

כי זוהי באמת טיפשות, כפי שאני עומד להראות. אין סיבה משכנעת אחת להמשיך את האפליה שאנחנו מפלים דרך קבע את ההומוסקסואלים. זהו דבר שרירותי ומלא שנאה, ממש כמו החרא שהאכלנו את האיטרים, לדוגמה, שמהווים גם הם בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסייה. זהו סמל השטן, היו אומרים, זה מרושע להיות איטר. וההיסטוריה מראה שלא צריך להיות מיעוט בשביל להידפק  - רק תחשבו על היחס שנשים קיבלו. כמובן, טיעונים נגד נישואים חד-מיניים לא חסרים, בדיוק כפי שלא היו חסרים כשהיינו עסוקים בהפליית ובדיכוי אנשים ששונים מאיתנו בפיגמנטים, בכרומוזומים או ביד שבה הם מחזיקים את העט.

מה אלוהים רוצה

אחד הטיעונים הפופולריים הוא שאלוהים לא רוצה נישואים חד-מינים. גברת גאריסון רומזת לזה כשהיא מקטרת: "ובכן, אני חושבת שנישואים הם ברית קדושה בין גבר לאישה".

בואו נעלה טיעון חזק ככל האפשר. בואו נניח שאלוהים אכן קיים, ושהוא בדיוק כפי שדמיינו אותו: כל יכול, כל יודע, הטוב הנצחי. מהעובדה הזאת, ומהעובדה שהמוסר הוא דבר אובייקטיבי, נובע שאם יש משהו פסול, אלוהים יודע את זה, ורוצה שנחדל מהדבר הזה.

אם כך, הבעיה שלנו היא להבין מה בדיוק אלוהים רוצה. אין שום בעיה למצוא מישהו שיהיה מוכן לומר לכם מה אלוהים רוצה, אבל למה שתאמינו לו? למי אתם הולכים להתקשר? המטיף הטלוויזיוני ג'ימי סוֶוגַארט חושב שההתקפות של ה-11 בספטמבר היו המחשה לכך שאלוהים לא רוצה הומוסקסואליות, אבל הדבר היחיד שסווגארט עצמו הצליח להמחיש במשך השנים זה שהוא מועמד טוב מאוד להיות בן זוגו של השטן בגיהנום.

בואו נפנה אפוא לכתבי הקודש, ונקבל לצורך העניין את ההנחה שהם מכילים את דבריו המדויקים של האל. אם כן, הבעיה היחידה הניצבת לפנינו היא להבין מה בדיוק הם אומרים; ואם במקרה אתם חושבים שזה פשוט, אני רוצה שתיזכרו במשהו: כשהנוצרים היו עסוקים בדיכוי האיטרים, השחורים, הנשים וכן הלאה, הם תמיד הצליחו למצוא צידוק לכך בטקסט התנ"כי. כתבי הקודש לא השתנו, אבל השתנו האמירות שהנוצרים מייחסים להם.

גם במקומות שבהם אנשים לא שינו את דעתם הטקסט אינו חד-משמעי בהכרח. קחו למשל את חוק הזהב של ישו: "עשה לאחרים מה שתרצה שיעשו לך". אה, באמת? אז אם אני רוצה שתראו לי את איברי המין שלכם, עלי להראות לכם את שלי, גם אם אינכם רוצים בכך? מובן שלא. קריאה פשטנית כזאת של החוק תתיר לכם לכפות את ההעדפות שלכם על אחרים ולהתעלם מההעדפות שלהם. אם כתבי הקודש חפים מטעויות, לא ייתכן שהקריאה הזאת הנכונה.

עשה לאחרים מה שתרצה שיעשו לך

אז בפעם הבאה שאיזה הומופוב מנופח יצטט לכם את ספר ויקרא, שאלו אותו אם הוא בכלל ניסה להבין מה הטקסט אומר. ויקרא הוא ספר איום (באמת - חלק גדול מהתנ"ך הוא ספרות טובה, שאני ממליץ לקרוא, אז אל תרדו עלי  - אבל ויקרא זה חרא). הספר מפרט עוד ועוד חוקים שרירותיים שבני ישראל צריכים למלא כדי שלא להיות ילדים רעים בעיני אלוהים. יש ביניהם כמה חוקים שניתן להגן עליהם ביתר קלות, כמו חוקים נגד גנבה ושקר. ואז, בפרק כ' פסוק 13, כתוב:

שימו לב שאין פה אזכור של אישה עם אישה, וגם לא בשום מקום אחר בתנ"ך. אולי גם אלוהים חושב שזה די מדליק, ואולי, כפי שמושל קולורדו אמר, "טוב, כאילו שלמישהו אכפת מלסביות מסריחות!"

אבל ברצינות, איך אנחנו אמורים לפרש את ההשמטה הזאת של מין לסבי? אלוהים טורח למנות מין עם בהמות כאסור וכעילה לעונש מוות לגברים בפסוק 15, ואז הוא אוסר את זה במפורש גם על נשים

בפסוק 16 (טוב, לא בדיוק אותו דבר - נראה שאישה תקבל עונש מוות אפילו על ניסיון לקיים יחסי מין עם בהמה, אבל במקרה של גברים אלוהים מטיל עונש מוות רק על מי שמצליחים. "ניסיתי, כבוד השופט, אבל פשוט לא עמד לי" יכול לשמש הגנה טובה במשפט).

אם לשפוט לפי התנ"ך כולו, אלוהים נוטה לכיוון היתֵרוּת יותר מאשר לכיוון ההשמטה. קראו את שאר ספר ויקרא, למשל, שבו כל דבר שאני יכול לדמיין שאפשר לעשות עם דם (אולי אתם יכולים לדמיין דברים אחרים) מתואר עד לפרטים הכי קטנטנים. אני די בטוח שלהיות ערפד אסור גם כן, אבל נראה שלהיות לסבית - לא.

"סאות' פארק ופילוסופיה", תרגום מאנגלית: מעוז דגני, ידיעות ספרים והוצאת פן, 416 עמודים