ארץ ישראל שבצ'ילה

עשרות צעירים נדחסו בערב שבת ל"בית היהודי" שבפוקון, צ'ילה. מטיילים בסנדלי שורש וג'ינס קרוע ומטיילות בגופיות שרו "לכה דודי לקראת כלה", ופתאום - רחוק מהבית - הפילוג נעלם. המוצ'ילרית יעל איכנולד הבינה מה רבי נחמן אמר במשפט "לכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל"

יעל איכנולד, צ'ילה פורסם: 14.03.08, 08:35

"בשר, בשר, איפה יש בשר?". זה ודאי נראה הזוי לפגוש מישהו שמטייל בצ'ילה-ארנטינה ומבקש בשר, כשבכל מסעדה שמכבדת את עצמה מתגלגל לו נתח עסיסי מעל גחלים לוחשות בחלון הראווה, וכל רחוב שני מריח כמו יום העצמאות. אלא שכמובן שמדובר במוצ'ילר דתי, שעבורו כל קהילה יהודית, בית חב"ד או בית יהודי אחר מהווה קרש הצלה של B12.

לפני כשנה וחצי נפתחה תחנת הצלה כזו בעיר הנופש הצ'יליאנית פוקון, המהווה מוקד משיכה למטיילים רבים בשל הר הגעש ויאריקה. אבל אם נזנח רגע את הפן הקולינרי, הרי שמדובר בהרבה יותר ממקום שיש בו אוכל. למקום קוראים "הבית היהודי" והוא נועד בעיקר לקיים דו-שיח אמיתי ולקרב לבבות בין כולם.

מכינים חלות לשבת (צילום: חן צור)

הנה למשל, יום שישי בערב לפני שבועיים. עשרות צעירים נדחסו לתוך הבית היהודי, כל אחד ולבושו - מכנסי ג'ינס קרועים, סנדלי שורש, חולצות גזורות, גופיות, חצאיות. כל סוגי המוצ'ילירים הגיעו לכאן. מי שרצה אחז בסידור תפילה ושר "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה". כולם הכירו את המנגינה ותוך כדי שירה, אווירת שבת התחילה לעטוף את המשתתפים.

חמש שעות קודם לכן מצאתי את עצמי משוחחת עם בני הזוג ישי ומיכל-נגה טוקאייר, המנהלים את המקום ביד רמה. יחד עם וילדיהם, מאיר-דוד וכתר-אמונה, נבחרה המשפחה הברסלבית להיות שליחת עמותת "רוח אחרת", המפעילה בתים יהודיים גם בבולביה, פרו, הודו ותאילנד. הרעיון הוא לספק בית חם ואוהב לכל מטייל.

ארוחת ערב בסלון (צילום: עמי רוזנבוים)

השליחות היא לארבעה חודשים בשנה, בחודשי הקיץ החמים שבין נובמבר למאי, אבל היא נמשכת בקשרים שנרקמים ונשמרים. בני המשפחה אופים חלות, מכינים את הצ'ולנט לשבת, יין, סלטים, שניצלים, שקשוקה חריפה - והכל חינם אין כסף. למי שרוצה, בפתח הבית קיימת קופה ה"בוראט", שם כל אחד נותן כרצונו.

בעודם עסוקים בהכנות ובישולים לשבת, מצאתי לעצמי זמן להפריע להם בשאלות וזוטות כמו "כמה אנשים יכולים להיכנס לכאן בכלל? הרי הסלון לא יכול להכיל יותר מארבעים בני אדם, וגם זה אם הם יושבים אחד על השני?". אבל ישי, מערבב את השעועית עם התפוחי אדמה, מסביר שבשבתות פורשים שמיכות ומזרנים בגינה ואז אפשר לדחוס אפילו 100 מוצ'ילרים.

יש מספיק לכולם. בישולים לשבת (צילום: חן צור)

"מאכזב אותנו כשמגיעים מעט אנשים", הוא אומר וזורק פנימה גם כמה גושים של B12, "אוכל יש בשפע, האווירה היא טובה והרעיון הוא באמת לארח את כולם. הרבה פעמים אני פוגש ישראלים בסופר ומזמין אותם לכאן. אני גם תולה שלטים בהוסטלים ובסוכניות טיולים. השמועה עוברת מפה לאוזן אצל המטיילים הישראלים ולפעמים מגיעים גם יהודים לא-ישראלים".

מיוחד למטיילים

בשונה מבתי חב"ד, שמשרתים הן את הקהילות והן את המטיילים, "הבתים היהודיים" בעולם קיימים למען מטיילים בלבד, כשמטרת העמותה שמאחוריהם היא "להאיר את היהדות באור שונה, ללא כפייה". הם אפילו מתכוונים להקים בקרוב חווה בבר גיורא שבאזור ירושלים, שם יקיימו שבתות וסדנאות. אבל בינתיים, כאן בצ'ילה, אומר לי טוקאייר משפט שילווה אותי עוד זמן רב: "המטרה שלנו בבית היהודי היא להיות בית לכל היהודים ולקיים דו שיח אמיתי. דווקא רחוק מהבית זה נעשה

אפשרי - והפילוג נעלם".

אני חושבת שאחד הציטוטים המוכרים ביותר של רבי נחמן מברסלב הוא "לכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". רבי נחמן ראה במסע לישראל פרויקט חיים בלתי פוסק, ובעיניו הביקור בארץ היה נקודת מפנה. אני מאמינה שבדבריו כיוון להרגשה המיוחדת שאיתה יצאנו מבית משפחת טוקאייר. לא היה צורך לדבר. כולנו הרגשנו שאת ארץ ישראל שלנו מצאנו כאן, בפוקון.