בין פורים לכיפורים

ביהדות בכלל ובחכמת הקבלה בפרט מייחסים לשמחה ולצחוק הבוקעים מהלב אמצעי נפלא ונעלה להמתקת הדינים השורים על האדם, למחיקת כל כעס והקפדה ויש הרואים בכך אפילו סגולה במידת התיקון והתשובה, שהרי כבר נאמר "לב שמח יטיב גהה".

בקרב הציבור נתפסת הקבלה פעמים רבות כתחום רציני, מאופק, חמור סבר ושמרן. אולם, אם נרד לעומקם של דברים, נגלה כי ספר הזוהר, הספר המרכזי בתורת הסוד היהודית, לצד היותו עמוס בידיעות חשובות ביותר, הוא מלא בהומור דק ועדין, ומסופר בצורה עתירת דימיון שובת נפש. ההתייחסות למציאות הקיומית ולאלוקות מובאת בקריצה ובחצי חיוך עדין העולים בקנה אחד עם דברי חז"ל,שמי שלא קולט את ההומור והקריצה שבתורת הנסתר לא יורד באמת לעומקם של דברי הסוד ונתפס לחזות המילים החיצונית בלבד.

בזוהר כתוב: "פורים את קריאת על שם יום הכיפורים" (תיקונין,נז'). מהכתוב ניתן ללמוד על הקשר הרעיוני- לוגי בין פורים לכיפורים. ביום הכיפורים מתגלים לאדם כל הרצונות הפנימיים (הרוע הפנימי) וביום זה הוא שרוי בקיבעון ואינו יכול להשתמש ברצונותיו החופשיים. הוא נמצא בחמישה עינויים כנגד חמשת דרגות העביות, שאח"כ עוברים לחמשת הספירות: כתר, חכמה, בינה, ז"ע, מלכות, והן מתלבשות בחמשת החלקים הרוחניים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

אם ביום הכיפורים משביתים את הרצונות הפנימיים, מגיעים לחג הסוכות שבו נעשה תיקון פנימי ובגמר התיקון מגיעים לפורים. לכן המילה כיפורים משמעה "כ-פורים" ,כמו פורים. לפיכך ניתן להסיק מהכתוב שחג פורים, על אף היותו חג מבדח ומשמח, עולה בקדושתו ובמעלתו על יום כיפורים, ולאמיתו של דבר נמצא במדרגה רוחנית עליונה ממנו.

חכמי הקבלה גורסים שההקבלה הרעיונית בין שני החגים הללו אינה לחינם. בעוד שיום כיפור הוא יום מחילת העוונות חמור הסבר והרציני שבו אנו מענים את נפשנו ועורכים חשבון נפש פנימי נוקב, בפורים ניתן לתקן את עוונותינו דרך הצחוק ושמחת הלב.

כאמור ביהדות מייחסים לצחוק מעלה גבוהה ונישגבה מאוד שעיקרה לשמוח ולשמח. המהר"ל מסביר כי בפורים אנו חוזרים אל הילדות הפנימית לשם תיקון הנפש המתרחש דווקא ביום הזה מתוך התחברות לתום ולשמחה של ילדות נשכחת.

בספר היצירה כתוב: "המליך אות ק' בצחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן דגים בעולם ואדר בשנה..." (פרק ה'). חודש אדר מתאפיין בצחוק ובחוש הומור. בפורים אנו מרשים לעצמנו באופן חד פעמי להתנהג בהיתול גמור, להתחפש, להתבדח ולהשתכר עד-דלא-ידע. אנחנו מרמים מעט, משקרים מעט ועושים את עצמנו ההיפך הגמור ממש שאנחנו דרך תחפושת השקר. עצם פריצת הגבולות בפורים נובעת מתוך הכרת המסגרות,הבנה טובה של המסגרות עד שהן מפסיקות לאיים ומתגלה הפן הלא מחייב והמותר לרגע .פרט לכל הנאמר,ישנם שני נושאים עיקריים שרצוי לתת עליהם את הדעת.הראשון הוא משלוח המנות שנועד לקרב לבבות ולשמח את הזולת והוא בבחינת סמל לאחדות העם. והשני הוא מתנות לאביונים, עניין רציני וחשוב מאין כמוהו הסובב סביב מעלת הצדקה. כל השנה אנו מצווים לתת צדקה "לעני הגון" אך בפורים כל הפושט יד נותנים לו. הסיבה לכך נובעת מתוך הצורך לעורר כלפינו את מידת הרחמים ואת מידת החסד, שהרי כבר נאמר "צדקה תציל ממוות".

לכן, פורים הוא חג בעל משמעות דואלית, רציני ולא רציני גם יחד. חג של כפרה ומחילת עוונות מתוך בדיחות הדעת. הקבלה מלמדת שביום זה ממש כל הקומדיה הזו מתרחשת כחלק מווידוי על חטאים, ומי שנוהג כבדחן מעלה בודאי חיוך על שפתי הבורא, מוחק כל דין כעס והקפדה ומביא למחילה ולסליחה גדולה.

לסיכום אנו למדים שלצחוק ולחוש ההומור חשיבות רבה, שבלעדיהם אין לאדם אפשרות ממשית להבין את סודות החיים,כי החיים מצחיקים אז בואו נצחק. חג שמח!

יצחק אהרון, מייעץ, חוקר ומרצה ראש מרכז "חכמה" לקבלה וליהדות. רח' האחים 6,פתח תקוה 03-9220784.