למה נותרת האשה שאתו?

היא שוב עומדת שם, רעייתו של הפוליטיקאי הבוגד התורן. הפעם מדובר באליוט ספיצר כמובן. כתף אל כתף, יד ביד, זקופים ונכוחים אל מול פני האומה, הוא מדבר על חרטה וחמלה, והיא לצידו, מביטה בו במבט… שלא ברור איך לקרוא לו. של תמיכה? אולי סלידה?

סילדה ספיצר, כמו שאר אחיותיה לסיטואציה בעבר, עשתה את "המוטל עליה", את "מה שראוי לעשות", והתייצבה אף היא כמו שורה ארוכה של רעיות פוליטיקאים שסרחו - הילארי וביל, פוליטיקאים בריטים למכביר, ביבי ושרה, קצב וגילה, ואפילו רמון ורעייתו הטריה. יד ביד, באומץ ובתנופה הן עומדות תמיד לצדו, מגבות אותו אחרי שסרח, או בגד, אנס או הטריד מינית, או שרכש שירותיהן של זונות בכספי הציבור.

מאחרי המבט העז והידיים האחוזות בחוזקה אפשר רק לדמיין איזה עלבון אצור, איזה כעס וסלידה ודאי חשות הרעיות הללו אם הן אנושיות, כמובן. הייתכן שמבטה של סילדה ספיצר בצילומים אומר "הו, בעלי, יקירי, לא נורא אם זרקת 80,000 דולר על יצאניות צמרת בזמן שיש לך אשה ושלוש בנות מתבגרות בבית. אני סולחת לך, אתה עדיין אלוף נעורי הנצחי". מה, לא סביר?

כנראה שלא. וזה בדיוק העניין. לא צריך להיות זיגמונד פרויד כדי להבין שמדובר בטקס מלאכותי להחריד, כולו חישובים פאתטיים של כדאיות פוליטית. אם היא אשה והוא גבר, ושניכם בני אנוש, סביר יותר להניח שהיא רוצה ברגע זה רק לרצוח אותו, או לחלופין לבעוט לו בביצים.

במקום זה, תהרגו אותי אם אני מבינה למה, היא מתייצבת לצד בעלה כמו עגלה מובלת לטבח - לכאורה שומרת על כבודו וכבודה, וכבוד המעמד של שניהם, אבל בעצם מוחלת לא רק על כבודה שלה, אלא על כבוד כל הנשים באשר הן.

אכן, לעולם אין לדעת מה מתרחש בחדר השינה של בני זוג, ואין לדון אדם עד שלא נגיע למקומו, במיוחד כשמדובר באשת

פוליטיקאי שהלכה אחריו שנים, בארץ לא זרועה של בר-מצוות וחתונות של חברי מרכז, היעדרויות ליליות מאסיביות, גידול ילדים לבד וקבלות פנים מייגעות. באופן כללי היא סבלה כל כך הרבה כדי להגיע למעמד הנכסף של "אשת מועמד", אז דווקא עכשיו להרוס הכל ולתת נחת ליריבים? מה פתאום. נו, קדימה, יקירתי. בואי (שרה'לה, הילארי, סילדה), הולכים.

כמה מרענן, כמה אמיתי היה אילו פעם אחת היתה מתייצבת אשת פוליטיקאי בוגדני שכזה, ואומרת בפשטות: "אני לא באה, לא תומכת ולא מגבה. ואם זה נכון מה שמספרים, אני גם מעיפה אותו מכל המדרגות". עם כל הכבוד להילארי המחושבת עד דק, היא היתה זוכה לקול שלי בהערכה אמיתית. הנה אתגר מעניין לרעיות פוליטיקאים. מכיוון ששוב ושוב מתברר למרבה הפלא, שהיצר עדיין גובר אצלם על השכל, יש מקום לקוות שלמישהי עוד תהיה ההזדמנות להרים את הכפפה הזו, בשם הנשים כולן.