סגרו את הברז

פ' הוא לקוח של חברת הגז גזגל. לפני כמה חודשים הגיע אל ביתו טכנאי מטעם החברה על מנת לבצע בדיקה תקופתית של מערכת הגז (אשר אמורה להתבצע אחת לחמש שנים).

אחרי שבדק מה שבדק הודיע הטכנאי לפ', כי יש להעביר את ברז הגז, כלומר מפסק הביטחון, למקום נגיש. הטכנאי הסביר, שהברז ממוקם מאחורי התנור, וכאשר להבות הגז דלוקות אי-אפשר לסגור את ברז הגז, דבר שאינו בטיחותי. היות שכך, יש להעתיקו – ובעלות אמורים לשאת פ' ורעייתו, שכן התקן בעניין זה השתנה.

פ' לא השתכנע. הוא בדק את המידע המובא באתר האינטרנט של משרד התשתיות, ואחר כך פנה למשרד עצמו. זה שלח מפקח מטעמו שבדק את מערכת הגז, וקבע שאכן הדרישה מוצדקת מטעמי בטיחות. אבל, הוסיף המפקח, מי שאמור לשאת בעלות הזזת הברז הוא חברת הגז, וזאת לאור העובדה שהתקן לא השתנה.

חברת גזגל הודיעה לפ' שאינה מוכנה לשאת בעלות זו, וכעבור כמה ימים גם ניתקה את ביתו ממערכת הגז הכללית בבניין.

פ' התקשר לחברת גזגל, ונציג מטעמה אמר לו, לא פחות, שהמידע המובא באתר משרד התשתיות אינו נכון, מטעה את ציבור הלקוחות וגורם לאי-הבנות.

או אז פנה פ' למכון התקנים. שם הסביר לו נציג שהתקן כלל לא השתנה, ממש כפי שמצוין באתר משרד התשתיות.

סיכום המצב נכון לכתיבת שורות אלו: משרד התשתיות ומכון התקנים מחזקים את ידיו של פ', אבל בינתיים הגז בביתו כבר מנותק קרוב לחודש.

בואו נראה מה באמת המצב בעניין זה, שכן כדאי לדעת שפ' אינו לבד בצרה הזאת. לא רק שכניו נתקלו באחרונה בדרישה דומה מצד גזגל. אחת לכמה זמן מגיעה לפורום צרכנות ב-ynet תלונה דומה, מה שמעיד כי גם חברות אחרות נוקטות שיטות דומות.

נתחיל בעניין היסטורי אך מכריע: את ברז הגז האמור התקינה לא אחרת מאשר חברת גזגל בשנת 1998. נראה, כי כבר אז היה המקום שבו הותקן ברז הגז לא בטיחותי. מהנדס הגז עזרא לבנברג מבהיר, כי עצם מיקום הברז כך שהוא אינו נגיש בעת שאש בוערת בכירה - אינו בטיחותי, ודבר זה היה נכון גם לפני כ-10 שנים, עת התקינה החברה את הברז במקום זה. השאלה אם מיתקן גז בטיחותי או אינו בטיחותי אינה תלויה בתשובה כיצד מוגדרים הדברים בתקן, אלא היא פועל יוצא של סכנת הנפיצות העזה של גז הבישול כתוצאה מנתונים כימיים ופיסיקליים.

והנה מה שנמסר ממכון התקנים בעניין נגישות ברז גז בקרבת מכשיר צורך גז:

"הסוגייה ידועה ועלתה לא אחת בשל אי הבנות או פרשנות שונה של האמור בתקן. האמור באתר משרד התשתיות נכון, ואינו סותר את האמור בתקן בגרסאות שפורסמו מאז 1987.

"להלן עמדתנו, המבוססת על התקנים שפורסמו ואלה העומדים להתפרסם בעתיד. הדרישה הבסיסית בתקן מתייחסת לקירבה בין הברז למכשיר. הפרשנות לנגישות מקורה בטופס הבדיקה הישן אשר חייב נגישות. טופס זה היווה נספח לתקן כטופס דוגמה, ולכן אינו בעל תוקף כמו גוף התקן. יתרה מכך, בטופסי הבדיקות התקפות מאז 2004 נרשם במפורש, בהערה בתחתית הטופס, כי דרישת הנגישות אינה מחייבת, ותיכנס לתוקף אם וכאשר דרישה זו תחול בגרסת התקן העתידית. נכון להיום אין עדיין שינוי בתקן ולא בטפסים. הדבר נמצא בוויכוח באם להטיל את הדרישה רטרואקטיבית או לא, לכל המתקנים הקיימים".

"הבהרה נוספת: מדברי הפונה נמצא, כי דרישת ספק הגז הייתה לשינוי במיקום הברז מאחר ומיקום הברז חסום ע"י להבות הכיריים, ולא בשל חוסר הנגישות בלבד. טענה זו חשובה, ויש לראותה כמקרה בעל סיכון שאינו חייב להיות חלק מהתקן, ושיקול דעתו של הטכנאי הופעל בצדק. משתמע מהנ"ל, כי על פי הנסיבות יש להעביר את הברז למיקום בטיחותי - וזאת ללא קשר אם הדבר נאמר במפורש בתקן או לא.

"כעת לחובת התשלום: למיטב הערכתי (וכך גם נאמר באתר משרד התשתיות), אם ההתקנה במתכונת הנוכחית קיימת מתחילה ונעשתה על-ידי אותה חברת גז, וכבר אז היה מכשיר הכיריים במקום וחובר על-ידי חברת הגז הנ"ל, היה עליה לראות את הסיכון מתחילה ולהתקין את החיבור בהתאם או לשנותו. במקרה זה החברה צריכה, לדעתי, לשאת בהוצאות. ...מכל מקום, יש לשנות את מיקום הברז, ללא דיחוי".

אם כן, גם מהסברי מכון התקנים עולה כי לכאורה, כבר ב-1998, כאשר התקינו אנשי גזגל את מערכת הגז בביתו של פ', נעשתה ההתקנה במקום לא בטיחותי, גם אם הדבר לא נאסר במפורש בתקן. ועניין זה עולה היטב מההסבר: בטיחות היא עניין העומד מעל הכל, גם אם התקן אינו מחייב בעניין מסוים אשר עלול להשליך על הבטיחות. לכן, אכן צריך להזיז כעת את הברז, ומנגד - חברת הגז גם נהגה נכון כאשר ניתקה את הגז מטעמי בטיחות.

פ' זעם לא רק על עניין התשלום, אלא גם על העובדה ששנים ממושכות היו נתונים הוא ובני משפחתו בסכנה עקב ההתקנה הלא בטיחותית הזאת. הוא ציין זאת כאשר פנה למשרד התשתיות על מנת שיתערב ויפעיל את סמכותו נגד החברה שכך זלזלה בהוראות הבטיחות בגז. ואכן, כאמור, לבית המשפחה הגיע – יומיים בלבד אחרי פנייתו של פ' – מפקח בכיר באגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות. בעקבות ביקורו שלח משרד התשתיות מכתב לחברת גזגל שבו נאמר:

"בהתאם לבקשת יחידת הפיקוח נבקשכם: לקבל את הסברכם מדוע סיפקתם גז במשך שנים רבות למתקן שאינו עומד בתקן, קרי, למתקן עם ברז לא נגיש; להתאים במיידית את המתקן לדרישות התקן ולהעביר למשרדנו העתק בדיקה תקנית עדכנית של המתקן". בהמשך לכך התבקשה גזגל להעביר את תשובתה למשרד התשתיות בצירוף בדיקת תקינות בהקדם האפשרי.

אם כן, כל הגורמים המקצועיים חיוו את דעתם, כי הברז הותקן מלכתחילה באופן לא בטיחותי. היות שאנשי גזגל הם שביצעו התקנה זו, והחברה אף מודה בכך, הרי לא על הצרכן לשאת בעלות התיקון של הטעות הזאת.

האם כעת תתעשת סוף סוף חברת גזגל, תתקן במהירות את הטעון תיקון, ותאפשר למשפחה בת 7 נפשות ליהנות שוב מבישול בגז – בלי לגבות ממנה מה שאינה חייבת לשלם?

אם לא תעשה זאת, ייתכן שהדרך להשיב את חיבור הגז לבית המשפחה היא תחילה לשלם לחברת גזגל (שבינתיים אף הסכימה להפחית כדי מחצית את הסכום שדרשה מלכתחילה), ואחר כך לתבוע ממנה את הסכום בבית המשפט לתביעות קטנות. 

גזגל: נושא הנגישות לא כתוב בתקן

מגזגל נמסר בתגובה, כי "מהכתבה עולה מחלוקת בין דרישת משרד התשתיות לבין מכון התקנים, וזאת בניגוד מוחלט לקביעתכם כי 'משרד התשתיות ומכון התקנים מחזקים את ידיו של פ'. על פי מכתב משרד התשתיות אשר רשומה בו דרישתם באותיות קידוש לבנה כי "בהתאם לממצאי הביקורת ברז הגז אינו נגיש" וכי עמדת מכון התקנים העולה ממכתבכם ואני מצטט: "להלן עמדתנו ... הדרישה הבסיסית בתקן מתייחסת לקירבה בין הברז למכשיר. הפרשנות לנגישות מקורה בטופס הבדיקה... ולכן אינו בעל תוקף כמו גוף התקן... יתרה מכך... דרישת הנגישות אינה מחייבת".

"מהנתונים הנ"ל אינני רואה כלל וכלל כי משרד התשתיות (אשר קובע ומדבר במפורש על נגישות) ומכון התקנים (אשר קובע מפורשות כי אין דרישה כזו בתקן) מחזקים את ידיו של פ'. מהנתונים הנ"ל עולה מחלוקת בין הגופים ופרשנות שונה לחלוטין לגבי התקן, ומכאן ישנה הטעיית הציבור.

"חברת גזגל התקינה את ברז הגז אך נושא הנגישות לא היה כתוב בתקן (כמו שהנכם מבינים שגם כיום), אך בתחילת שנות ה-2000 החלה לצוץ דרישה זו על ידי משרד התשתיות ומכאן אשמח באם תוכלו לפתור את הניואנסים והפרשנויות השונות ותביאו שלום הן על הצרכנים והן על חברות הגז השונות".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות