ריח של צביעות עמד באוויר כשקברנו את הדודה
היא היתה מפלצת אמיתית. אפילו אמא שלי היתה אומרת עליה את זה. תמיד היא היתה אומרת לאבא שלי שהיא כבר מחכה שאחותה תמות. לכן לא הבנתי איך אמא שלי עומדת בלוויה של אחותה, ומספרת לכולם בדמעות איזה אחות נפלאה היא איבדה
המציאות היתה, שאחות של אמא שלי היתה מפלצת אמיתית. אפילו אמא שלי היתה אומרת עליה את זה. תמיד היא היתה אומרת לאבא שלי שהיא כבר מחכה שאחותה תמות, שאין לה כבר כוח לראות אותה.
בגלל זה לא הבנתי איך אמא שלי עומדת בלוויה של אחותה, ומספרת לכולם איזה אחות נפלאה היא איבדה. אפילו דמעות היו לה בעיניים.
אני רוצה שתבינו שאני לא חי על איזה כוכב לכת אחר. אני מבין שבלוויות נהוג לומר דברים טובים על המת, אפילו שהוא לא היה מי-יודע-מה. אבל הפעם הרגשתי שזה מוגזם. ריח כבד של צביעות עמד באוויר, וכל מיני אנשים התקרבו לקבר ולא הפסיקו לשקר.
לא יכולתי להתאפק, הקאתי מרוב בחילה
מי שהכי הגזים בשקרים היה הבעל שלה. הוא אמר שאף אחד לא יכול לתאר עד כמה היא תחסר לו, ושהחיים שלו ייראו עכשיו אחרת לגמרי. באותו הרגע, לא יכולתי להתאפק, הקאתי ישר על הקבר. זה לא היה בכוונה, אבל הצביעות של כולם עשתה לי כזאת בחילה, שפשוט הקאתי.
היה שקט, וכולם הסתכלו עלי במבטים מאשימים. האמת היא שבהתחלה היה לי קצת לא נעים, אבל המבטים המאשימים של כולם העלו לי את הסעיף. מיד התחלתי לצעוק עליהם, איך הם יכולים לשקר בצביעות נוראית כזאת. אמא שלי אמרה לי להירגע, וזה רק חימם אותי יותר. אמרתי לה שהיא יכולה להתבייש בשקרים שלה, ושכולם הרי יודעים כמה שהיא שנאה את אחותה.
כל האנשים שמסביב לקבר שתקו ולא יכלו להסתכל לי בעיניים. רק הבעל של דודתי, האלמן המסכן והטרי, הסתכל עלי וביקש ממני לעזוב מיד את המקום.
צעקתי לו בקול רם, שכל בית הקברות ישמע, שיפסיק לשקר, ושכולם יודעים שהוא שנא את אשתו ולא הפסיק לזיין מהצד, ואיך בכל פעם שהיא היתה נוסעת עם חברות לטייל, הוא היה מביא את הזונות שלו הביתה ולא מתבייש לדפוק אותן על המיטה הזוגית שלו ושלה.
כשאבא שלי הולך לחוג לקרמיקה
הוא ניסה להשתיק אותי אבל אני לא ויתרתי ואמרתי לו שאני יודע שהוא שוכב גם עם אמא שלי, על המיטה של אבא שלי, בכל יום שני בערב, כשאבא שלי הולך לחוג לקרמיקה.
אפשר היה לחתוך את השקט בבית הקברות בסכין. אני חושב שבאותו הרגע, חלק מהאנשים הבינו שהם צבועים לא קטנים. אמא שלי היתה הראשונה שניגשה אל הקבר הטרי וירקה לתוכו. זה היה מראה מרשים. לא בכל יום הזדמן לי לראות את אמא שלי יורקת, ועוד על הקבר של אחותה.
אחר כך היא התחילה לספר לכל הנוכחים כמה שהיא שנאה את אחות שלה, ואיך היא חיכתה כבר שתמות. הרבה רגש אמא שלי הוציאה בנאום שלה, והיתה בו המון אמת פנימית. ידעתי את זה לפי הנחיריים שלה, שהתרחבו כמו נחירי סוס. אני חייב לומר לכם שממש הייתי גאה בה. היא סיפרה לכולם איך אחותה קיבלה את כל הירושה של ההורים שלהן, איך שלא היתה מוכנה להתחלק בה עם אף אחד, ואיך בילדותן היתה אחותה מכריחה אותה לצחצח לה את הנעליים.
אחרי עוד חצי שעה, כולם כבר ירקו לתוך הקבר
ככה היא דיברה כמעט שעה. היא נשמעה כל כך כנה ומשכנעת, עד ששאר האנשים התחילו גם הם להיפתח ולומר את האמת. אחרי עוד חצי שעה, כולם כבר ירקו לתוך הקבר וסיפרו איך ששנאו את אחות של אמא שלי ואיזה חרא של בן אדם היא היתה. כולם היו שלמים עם עצמם וניגשו, אחד אחרי השני, להודות לי על ששמתי להם מראה מול הפרצוף ועזרתי להם להשתחרר מהצביעות.
אני התחלתי להירגע, הרגשתי איך עוטפים אותי טונות של שלמות ורוגע. אחרי שכל האנשים לחצו לי ידיים ובירכו אותי על האומץ שלי, אירגנתי את כולם להשתנה קבוצתית על הקבר.
עשינו השתנה קבוצתית ממש נוגעת ללב. חלק מהאנשים התייפחו ואמרו שזה מזכיר להם את התקופה של הצופים.
כולם השתינו, חוץ מאבא שלי, שנראה מוטרד. הוא לא הבין איך זה שאשתו מזדיינת עם הבעל של אחותה בכל יום שני בערב, כשהוא נמצא בחוג לקרמיקה. אבל חוץ מהקטע השולי הזה, הלוויה היתה ממש עשר.
- הערת העורכת:
הסיפור הנ"ל מתפרסם בתגובה לבקשת קהל אוהדיה של "אלינוריגבי", הצובעים באדום את תגובותיה פעם אחר פעם. מי שהטקסטים השערורייתיים של אלינוריגבי מזעזעים אותו, אולי עדיף שיוותר על הקריאה בכתביה. סליחה מראש ובדיעבד.
