סאמר קאמפ בישראל: יש דבר כזה

הדרך היחידה לתאר את מה שקורה בקאמפ קימאמה, מחנה קיץ שהוא סוג של סאמר סקול, היא דמיון מודרך. נסו לדמיין קייטנה למאות ילדים בני 7–17. עכשיו דמיינו סאמר סקול, ובזמן שאתם משלבים בין השניים, ילדים משחקים כדורסל ומדברים ביניהם באנגלית במשך שבועיים, הוסיפו קורטוב של הריאליטי "הישרדות". לא לילדים, לכם. כי הילדים אמנם נמצאים רק במרחק שעת נסיעה ממרכז הארץ, אבל הם נטולי טלפונים, וניתן לבקר אותם רק למשך שעתיים בסוף השבוע.

את קימאמה הקים ב־2004 רונן הופמן, ד"ר ליחסים בינלאומיים המרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ובמכללה למינהל, ובעברו איש מוסד ויועץ לרבין. במחזור הראשון היו 190 חניכים, מתוכם 25% זרים, והתקציב היה 550 אלף שקל.

כיום, אחרי ארבע שנים, עתידים להירשם כ־1,000 חניכים לשישה מחזורי פעילות בקיץ, בהיקף שנתי של 6 מיליון שקלים. תמהיל הקבוצות כולל ילדים ונוער מאוסטרליה, גואטמלה והונג קונג לצד רוב ישראלי, ההדרכה באנגלית ובעברית, הקונספט חינוכי, והמודל, איך לא — אמריקאי. ההרשמה לקייטנה מתחילה כבר בנובמבר בשל הביקוש הגבוה.

חינוך במיטבו

"אנחנו לא סאמר סקול, והתוכנית אינה מבוססת על לימודים. אין מתודולוגיה של בית ספר, ואנחנו גם יותר זולים", מקפיד להדגיש הופמן, "כולנו הדרכנו בקאמפים באמריקה. אני הדרכתי תשעה מחזורים, והחלטתי לייבא את המודל הזה לישראל. באמריקה זה חלק מההוויה לצאת לחודשיים לקאמפ, בלי אבא ואמא, בלי סלולרי, לפגוש יהודים אחרים ולקבל קצת שבת, קצת ישראל וקצת ציונות. יש גם מדריך ישראלי שמכניס את הישראליות, אבל כמדריך הרגשתי שאני לא מצליח לשקף חוויה ישראלית, שמי שרוצה להכיר יותר לעומק אין לו פלטפורמה".

המחנה פועל בשני מוקדים עיקריים: על שפת הים התיכון במכמורת ובעיינות ירדן, ליד קיבוץ עמיר שבצפון. הילדים מחולקים לפי שש קבוצות גיל לפי חתך הגיוני (וכמובן אמריקאי בבסיסו), שבו ילדי ו' ו־ט' למשל הם קבוצה בפני עצמה. בכל קבוצה 8–11 חניכים ולהם מדריך קבוע.

לכל פעילות מדריך מקצועי בעל תעודות או תואר ראשון בתחום. 95% מהמדריכים בני 21–24. 90% מהם בוגרי אגף שליחים של הסוכנות היהודית שעברו את שלבי המיון, הגיוס וההכשרה של הסוכנות ועוד מסלול דומה של קימאמה. סך הכל עובדים כ־200 אנשי צוות בקיץ של קימאמה.

טלפון להורים

בעוד שבחו"ל ילדים ובני נוער רבים נשלחים מהבית למשך חודש ויותר, לישראלים קשה יותר. בקימאמה מציעים גם אופציית ביניים, סופי שבוע למשפחות, המתקיימים לאורך כל השנה.

"יוצאת קבוצה של אנשים מדליקים עם ילדים מדליקים לשטח יפה ולסוף שבוע מקסים", מספרת ליאת תימור, עיתונאית ועורכת, שהשתתפה עד כה בשני סופי שבוע משפחתיים בקימאמה, ושלחה ילד לקאמפ בן שבועיים. "ככל שאתה מתבגר, לעשות פעילות משותפת עם הילדים זו בעיה. עם השנים מתרחקים ומתעייפים, מסיבות חנוכה כבר לא עושות לנו את זה. כאן אני יוצאת עם ילדיי, בני 9 ו־10, ולא נחנקת. אני לא מאמינה בפעילויות של סבל, כי אז זה לא בילוי. לשבת מחובקים סביב מדורה ובקבלת שבת, זו חוויה נהדרת. אבל יש לי אי־נוחות מכך שהאיכות עולה הרבה כסף. קימאמה היא נחלתם של עשירים, אם כי אין לי ספק שזו לא גחמה. המקום, המדריכים המשובחים — כל אלה עולים כסף, ואם בעתיד אצטרך לוותר על דברים אחרים כדי לשלוח ילד לקימאמה, אשקול בחיוב".