שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רק עובדי הקבלן מקופחים בשכר ובזכויות
    שכרם של עובדים מיומנים נשחק וזכויותיהם נמחצות כדבר שבשגרה. במגזר הציבורי קיצוץ בתקציבים משמעותו גידול במשרות המבטיחות עוני. במגזר הפרטי משמעותו לגיטימציה להעסקה פסולות ועידוד הפרה שיטתית של זכויות עובדים

    בעשר השנים האחרונות - והרבה בזכות מאבקם של הארגונים החברתיים - התבססה תדמיתם של עובדי הניקיון והמאבטחים בישראל כמי שמועסקים במשרות "רעות" או משרות פוגעניות, שבהן מופרות זכויותיהם כדבר שבשגרה. הדו"ח של האחראי על האכיפה בתמ"ת הצביע לאחרונה גם על הפרה שיטתית של זכויות עובדים המועסקים בידי קבלנים הזוכים במכרזי המדינה.

     

    אך כשמדובר בעובדים מיומנים, שמועברים למשרות חלקיות וזמניות הן בסקטור הפרטי והן בציבורי, בצעד שבעצם נועד לצמצם את עלויות ההעסקה למעבידים, הציבור פחות מודע לכך.

     

    שלוש דוגמאות המתרחשות בתחומי תעסוקה שבהם חלק מהעובדים מועסקים בצורה הוגנת, מלמדות על החלחול האדיר של המשרות ה"רעות" לתוך שוק העבודה הפרופסיונלי.

     

    חצי משרה על נייר

    המקרה הראשון מתרחש בתחום סוכני המכירות בשוק הפרטי, שעוברים - הרחק מפרקטיקות ההסדרה של המדינה - הגדרה מחדש של משרתם, ממשרה מלאה לחצי משרה.

     

    שכר היסוד של עובדים בחברה מסוימת, לשם דוגמה, הופחת מ-3,800 שקל ל-2,000 שקל, בעוד התגמול על מכירות הועלה. בפועל מספר שעות העבודה של העובדים הללו אינו משתנה, שוללים מהם את הרכב שחיוני להם כל כך לצורך ביצוע המכירות, ואלה שצברו ותק במקום שבו התחלופה גבוהה נותרים עם אופציית התארגנות שהיא קשה מאוד ליישום ובעיקר מאיימת.

     

    הדוגמה השנייה מבהירה כיצד עמותות, ארגונים פרטיים ומלכ"רים, שמוכרים שירותי רווחה מופרטים למשרד הרווחה, עוברים גם הם לאותה שיטה של זמניות וחלקיות המשרה.

     

    נתוני מרכז אדווה לשנת 2007 מצביעים על כך שיותר מ-86 אלף עובדות סוציאליות מועסקות באמצעות חברות לכוח אדם, עמותות, מלכ"רים, מתנ"סים, חברות-בנות

    וקרנות מימון של רשויות מקומיות. מרביתן מספקות שירותים חברתיים במסגרת מכרזים של משרד הרווחה והרשויות, שנאלצים להיענות לדרישה לקיצוץ מתמיד בהוצאות ההעסקה.

     

    מה משותף לעובדות הסוציאליות ולסוכני המכירות? הסדרי ההעסקה של הקבוצות זהים, והמדינה, כמו חברה פרטית שעסוקה בהגדלת המכוניות של בכיריה, פועלת לפי עיקרון אחד: הפחתת עלויות ההעסקה בלי קשר לרווחת העובדים ולהיקף שעות העבודה.

     

    באגף התקציבים באוצר לא מתרגשים מגורלם של סוכני המכירות והעובדות הסוציאליות. בעבורם המשרות ה"רעות", שבהן אין לעובד קידום או יכולת התארגנות, ואשר מדהירות אותו מטה אל התחתית, הן רק פונקציה של הון אנושי, כך הם אומרים. סוכני השיווק והעובדות הסוציאליות פשוט לא למדו מספיק, לטעמם.

     

    ללא סיכוי להתפתח

    זה בדיוק המקום להזכיר לאנשי אגף התקציבים דוגמה שלישית, זו של המורים מן החוץ באוניברסיטאות. מדובר שוב באותה היענות למדיניות התקצוב של האוצר, שקיצץ 800 תקנים מתקציב האוניברסיטאות והוביל להעסקה חלקית, זמנית ומשוללת תנאים. אך הפעם היא מופעלת על הון אנושי שכן למד: בעלי דוקטורט, ושירותי ההוראה שלהם חיוניים כל כך עד שבמכללות הם מהווים כ-80% מכוח ההוראה.

     

    ממש כמו העובדות הסוציאליות וסוכני המכירות, המורים מן החוץ מועסקים לאורך זמן במשרות זמניות וחלקיות, ללא סיכוי להתפתח כחוקרים, כמפרסמים או כהוגים. האוניברסיטאות נזקקות להם במיוחד כדי לשבור את ארגוני הסגל הבכיר, אבל אינן גומלות להם על שירותיהם הטובים.

     

    מה משותף, אם כן, לשלוש קבוצות העובדים? כולם משועבדים להסדרי העסקה שנולדו ממדיניות תקצוב הרסנית. ומהי הבשורה של האוצר לעבדות ההולכת ומעמיקה הזו? אם נשאל את רם בלניקוב, ראש אגב התקציבים באוצר, הוא יאמר שהוא מכוון להפחתת הכבילה של התקציב לגידול של 1% ולקיצוץ של 1.5 מיליארד דולר נוספים - מילות קוד ליצירת עוד הרבה משרות עבדות.

     

    במגזר הציבורי קיצוץ בתקציבים משמעותו גידול במשרות המבטיחות עוני. במגזר הפרטי משמעותו לגיטימציה להעסקה פסולות ועידוד הפרה שיטתית של זכויות עובדים.

     

    אורלי בנימין היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אורלי בנימין
    צילום: אוראל כהן
    צילום: עטא עוויסאת
    השכר נשחק
    צילום: עטא עוויסאת
    מומלצים