שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הממלכה הקטנה

    ג'יימס נסביט ("רגליים קרות", "חוק מרפי") בהחלט הוכיח שהוא עונה על התואר "שחקן בריטי גדול". אלא שהוא הצליח לעשות את זה בלי להגמיש את המבטא האירי שלו, ובלי לדלג על הויה דולורוזה של האלכוהול והבגידות . פרופיל

    "בהחלט לא. לא".

     

    כך חיסל אתמול (ד') בנחרצות השחקן ג'יימס נסביט את השמועות על הכתרתו כ"ד"ר הו" הבא, אולי הכבוד הגדול ביותר בממלכה המאוחדת אחרי המלוכה ודייויד בקהאם. כשנשאל לגבי תפקיד כשחקן אורח הוא אמר – נכון, לא. "אני לא יודע אם הם אי פעם היו בכלל מעוניינים בי", הוא הוסיף, "הבעיה היא שאתה קורא דברים כאלה בעיתונים ואתה מתחיל להאמין להם. ואני עוד הבנאדם האחרון שיאמין למה שכתוב בעיתונים, ובכל זאת- זה קורה גם לי."

     

    נסביט אמר זאת לעיתונאים, במסיבת עיתונאים שנערכה לכבוד "Midnight Man", מותחן בן שלושה חלקים של ITV1 האמור לעלות באביב ובו נסביט מגלם... עיתונאי. כזה הוא נסביט – מועמד לתפקידים הפופולריים והמכובדים ביותר, נראה כמו השרת של מגלמי התפקידים הפופולריים והמכובדים ביותר, גס שמתגלה כאנין, פשוט שמפתיע בתחכומו.


    נסביט. אהב בירה וכדורגל ובעיקר פרוטסטנטי גדול

     

    בארץ אפשר לצרוך אותו עכשיו בפרקים חדשים של "חוק מרפי" כבלש המשופם במסווה טומי מרפי. אם לא שם, אז בשידורים החוזרים של "רגליים קרות" כאדם, החביב באדם. לאחרונה הוא נצפה גם כצאצא המפחיד של ד"ר הייד ומיסטר ג'קיל ב"ג'קיל". הוא מגלם את הנסיך בגרסה מודרנית לסנדרלה בסדרה "עד עצם היום הזה", ובניכר הוא גילם לאחרונה את הנציב הרומי פונטיוס פילאטיס בגרסת ה-BBC1 ו-HBO לסיפור הנוצרי הכי גדול שאי פעם סופר שוב (ושוב) - "הפסיון" של ישו, שעלה לשידור בתחילת השבוע.

     

    מאחורי הסיפור של ישו שוכנות אלפיים שנות היסטוריה, אבל גם לנסביט יש היסטוריית גילגולים ותחייה מחדש עשירה לא פחות. למעשה נסביט נחשב כעת לגדול שחקני הטלוויזיה הבריטיים. הופעותיו משתוות בעוצמותיהן ובכריזמה שלהן רק לאלה של רובי קולטריין, "המפצח" בשבילכם.

     

    באופן כללי הוא מתעתע. כאירי, כפי שמעידה כל הברה שיוצאת מפיו, ניתן היה לצפות שיהיה קתולי יותר מהאפיפיור, אבל הוא פרוטסטנטי דווקא ואזרח בריטי מלידה שכן גדל בקולריין, שבצפון אירלנד. בהתאם למוצאו הוא התפרסם לראשונה ב"יום ראשון הארור" כאירי בנושא הכי אירי שאפשר: מלחמת האזרחים (האירית). מאז הוא עוסק במלאכתו מחוץ למחוזות הולדתו.

     

    הכי טוב בטיפול

    בהמשך לדואליות שמלווה אותו, הבריטי הזה, שאבותיו היגרו לצפון אירלנד מסקוטלנד דווקא, הוא אחד השחקנים האיריים הגדולים של כל הזמנים. כאחד הגדולים הוא היה אמור להיות רציני וכבד ראש, אבל כילד הוא העריץ שחקני כדורגל כמו ג'ורג'י בסט והוריקן היגינס, ולא שינן בעל פה את כתבי ג'יימס ג'וייס

     או מחזותיהם של סמואל בקט ואוסקר וויילד, בדרכו לשחק את שייקספיר בתיאטרון המקומי.

     

    כמו בן טיפוסי של האיים הבריטיים אהב גם הוא בעיקר בירה וכדורגל, וכמו כוכבי המשחק שהעריץ, סבל גם הוא מהרס עצמי מתקדם. בשנים האחרונות, אחרי שכמה פרשיות אישיות מביכות שלו (שיכרות ובגידה באשתו) התפוצצו ברעש עצום בעיתונים, הכריז שטיפול פסיכולוגי זה הדבר הכי טוב שקרה לו ונראה שהוא בהחלט חזר למסלול המהוגן. הקריירה שלו, אגב, מעולם לא ניזוקה.

     

    נדירים הם השחקנים ברמתו של נסביט. הוא שחקן עומק ורוחב שמקפיץ לגובה כל פרויקט בהובלתו. הוא תמיד מוביל הפרויקט - גם אם הוא מלוהק לתפקיד שולחן פינתי, האור תמיד יזרח משם. כלומר מדובר לא רק בכישרון משחק אדיר - כאלה אפשר למצוא בשפע בטלוויזיה הבריטית. מדובר בתצרופת של כישרון, כיבוש המסך בלי קרב ויכולת טפילית כמעט לחדור ולהתמקם במערכת הדם של כל צופה וצופה.

     

    במבט ראשון הוא נראה כמו אחיו הגדול הדהוי והפחות נאה של ג'ורג' קלוני. ואז הוא פותח את הפה ב"רגליים קרות", ונשמע כאילו הוא אחיו מוגבל הדיבור של ג'ורג' קלוני. אבל מהר מאוד המבטא שלו נשמע מלטף והחיוך העקום שלו מיישר את המסך. אפשר היה לתלות את ההתאהבות הגלובלית והטרנס אטלנטית הזאת בנסביט בדמות שלו, "אדם", שהיתה קומית, מחוספסת מספיק כדי להתחבב על גברים, רגישה ומצחיקה מספיק כדי להמיס נשים וכמו להשלים את התמונה - צוותה ל"רייצ'ל" המבוקשת בנשים.

     

    אבל אז עלתה לארץ "חוק מרפי" ונסביט עיגל גם את דמותו של הבלש המוסווה בדרמה הריאליסטית (בעונה האחרונה מרפי משתלב בעולם המטריד של סחר בבני אדם וניצול מהגרים) ותקע עוד יתד בחלקת השחקנים המוכשרים ביותר בבריטניה. נחלה קבועה הוא קיבל בחלקת השחקנים המהפנטים ביותר על המסך כשכיכב ב"ג'קיל".


    נסביט. מבולבל מהעובדה שכל מי שמכיר אותו אוהב אותו

     

    "אני עדיין מבולבל מזה" הוא אמר לאחרונה למגזין במנצ'סטר. "לא מזה שמזהים אותי, קל לי מאוד לשוחח עם אנשים. אלא מזה שכל מי שמכיר אותי גם אוהב אותי".

     

    יש לו גם צד נחמד

    אין ספק שאוהבים אותו. למרות שאי אפשר להיות כישרון גדול בלי מידה נכבדה של הרס עצמי ומנסביט לא נחסך הכבוד הזה, לא תמצאו אחד שנוטר לו על כך. נסביט, אב לשתי בנות ונשוי כבר 20 שנה, נגמל בשנים האחרונות מאלכוהול, אחרי שזה הביא אותו לבגוד באשתו בכל הזדמנות, חלק מהפעמים עם שחקניות שלצידו וחלק אחר עם נשים שטרחו ושפכו את האינפורמציה לפתחם של הטבלואידים.

     

    אחרי שסבל מידת השפלה פומבית בעקבות המשבר האלכוהולי שעבר, הוא זכה למחילה מאשתו ומהציבור הבריטי. "כשחזרתי לצפון אירלנד באותה תקופה", הוא סיפר לטיימס, "אנשים הסתכלו עלי מוזר. אבל הדבר הכי גרוע שאמרו לי היה: 'שאלוהים יברך אותך'". כנראה שחלק מקסמו של נסביט קשור לעובדה המרגיזה שהוא שייך לקבוצת האנשים ברי המזל שפשוט אי אפשר באמת לכעוס עליהם. ביל קלינטון הוא כזה, למשל. "זה לא כי הם מכירים את ג'ימי נסביט" הוא מיתמם. "כי הם אוהבים את התפקידים שאני מגלם".

     

    אבל את מיסטר הייד ב"ג'קיל", עיבוד חופשי מאוד לרומן הקלאסי של סטיבנסון, אף אחד לא ממש אהב. נסביט מגלם שם את ד"ר ג'קמן, דמות בי-פולרית במידה שמזכירה אותו בקוטביותה, רק שהקצוות שלה מסוכנים בהרבה. שם הוא הוכיח יכולת אדירים לגלם דמות מפוצלת אישיות, כשכל אישיות שונה בתכלית מרעותה המתגוררת באותו גוף ממש.

     

    הגוף הזה, גופו של נסביט, נראה שונה להפחיד כשהיה ג'קמן וכשהפך הייד. סייעו לו עיניים שהושחרו ושיניים של איש זאב והתסריט ששם בפיו של הייד הומור קריר ומעולה ("יש לי גם צד נחמד אבל זה עתה החמצת אותו"). עזרו גם שחקניות המשנה (מישל ראיין למשל), אבל כישרון הזיקית של נסביט היה לב הסדרה. כולם נמשכו אליו והתגמשו לפי רצונו: צופים, שחקני משנה ותסריט כאחד.

     

    כך, בגיל 43, נסביט מצליח להיות פופולרי בלי לשחק זול. ועל כן אפשר בהחלט להעניק לו את התואר "שחקן בריטי גדול", תואר מחייב מאוד שכן אין דינו של שחקן בריטי כדין כל שחקן אחר.

     

    לפני מספר שנים פטריק סטיוארט הופיע בתוכנית אירוח בריטית וחשף את מבטאו האמיתי. סטיוארט אמר שהתרגל לדבר במבטא "נכון" מיד אחרי  שהתקבל לשייקספיר קמפני. כמו שחקנים בריטים גדולים אחרים (אלק גינס, איאן מק'קלן), גם הוא נאלץ להתיישר לפי הקו שהתוו קודמיהם לורנס אוליבייה וג'ון גילגוד. נסביט הוא השחקן הבריטי הגדול החדש – פשוט מוצא שלא מטשטש את מוצאו. כבד מבטא שלא ממרק את לשונו. "אני מגלם את הנסיך הנאה" הוא אומר בחיוך בהתיחסו ל"עד עצם היום הזה". "זו אדפטציה מאוד רחוקה מהמקור".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נסביט ב"חוק מרפי". שחקן גדול
    לאתר ההטבות
    מומלצים