תרומה או סחר באיברים?

כן לתרומת איברים, לא לסחר באיברי אדם / רן כהן

כשקיבלה הכנסת את חוק תרומת איברים, מטרתה היתה לעודד את הציבור לעשות כן. ישראל נמצאת במקום נמוך מאוד בעולם מבחינה זו, הן עקב קשיים שמערים הממסד הדתי והן מסיבות ביורוקרטיות.

חוק תרומת איברים הוגדר בצדק בתקשורת כ"מהפכה" בתחום. אולם, כשם שקיימת חשיבות עצומה בעידוד תרומתם של אזרחי ישראל, יש להיזהר מכך שכוונותיו הטובות של החוק לא יהפכו לאבן דרך נוספת בתהליך הקפיטליזציה הדוהרת של החברה, בהישחקות הסולידריות האזרחית, בהעמקת הפערים המעמדיים והכלכליים-חברתיים ובהפיכתנו לחברה שבה, פשוטו כמשמעו, אדם לאדם זאב.

באותה מידה בה יש לעודד תרומת איברים, קיימת חשיבות עצומה לפעול כדי שלא תהפוך לסחר באיברי אדם. מצב בו אזרחים עניים יצטרכו למכור איברים על מנת להתקיים ולשרוד, ועשירים ישלמו כדי לקבל אותם, הוא מצב לא אנושי שאסור להשלים עימו.

חוק תרומת איברים מטרתו לעודד תרומות מן המת כמו גם מן החי. ידוע לאנשי המקצוע כי קיים רק מיעוט קטן של תורמים שבעודם בחיים עושים זאת עבור אנשים שאינם מכירים – תרומה שנקראת בעגה המקצועית "תרומה אלטרואיסטית". החוק החדש קובע כי מי שיתרום איבר מגופו יקבל מהמדינה פיצוי אחיד שאינו קשור לנזק שנגרם לו, לא למצבו הסוציאלי או לכל קריטריון פרטני, אישי או חברתי אחר.

למעשה, במתכונתו הנוכחית הסעיף מצמיד תג מחיר לכל איבר מאיברי גופו של אדם. מלבד דה-הומניזציה ברורה מאליה העולה מכך, הסכנה המרכזית בסעיף זה היא שהוא מהווה פיתוי גדול לאנשים חלשים או עניים הנקלעים למשבר בחייהם, בין אם ממצוקת אבטלה, משבר בריאותי של בת או בן משפחה או קשיים בתשלום המשכנתה. הם עלולים לבחור באפשרות למכור איבר מגופם על מנת לשרוד.

זהו מצב שאסור להומניסט ואיש ציבור להשלים איתו. הוא מחטיא את הרציונל שעומד בבסיס החוק ואל מול התועלת שתצמח ממנו, הוא מעמיד מחיר חברתי גבוה אותו ישלמו, שוב, האזרחים העניים והמוחלשים. הוא יקרין על כולנו כחברה אנושית וסולידרית.

יחד עם חברות הכנסת שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, הגשנו הסתייגות לסעיף זה, על פיה אדם יקבל פיצוי בגובה שיהלום את הנזק שנגרם לו בשל התרומה בלבד. זאת על מנת ליצור התאמה בין אקט התרומה ובין הפיצוי המשולם, ולנתק את הפוטנציאל המסחרי הגלום בו. אך לצערי, ההסתייגות נדחתה בשל התנגדות הממשלה.

בניגוד לכך, התקבלה התסייגותו של שר האוצר, על פיה יבוטל סעיף המורה לממשלה לתרום חמישה מיליון שקל בשנה לעידוד תרומת איברים. ההצבעה השאירה אחריה טעם מר במיוחד, כיוון שהממשלה בחרה לסגת ממחוייבות אמת לעידוד תרומת איברים, ובהינף יד פתחה פתח לעידוד שוק איברים שעלול לשגשג על חשבונם של החלשים ביותר.

במצב זה עמדתי בפני הדילמה אם להצביע נגד החוק בשל מגרעת בסיסית זו, או לתמוך בו בזכות יתרונותיו. בסופו של דבר גם אני הצבעתי בעדו, כשהאפשרות להצלת חיים עמדה לנגד עיני. כולי תקווה שהתועלת שבעליית מספר התרומות שתצמח מהחוק תאפיל בסופו של דבר על הסכנות הגלומות בו.

ח"כ רן כהן, מרצ, חבר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת

שהחיינו וקיימנו והגיענו לחוק השתלת איברים / יצחק גלנטי

חוק השתלת האיברים מהווה פריצת דרך משמעותית: בפעם הראשונה מוסדר בחקיקה נושא נטילת איברים מאדם חי ומאדם שנפטר לצורך השתלתם בגופו של אדם אחר שנזקק להם.

ההצעה נוסחה בהתקדמות של "עקב בצד אגודל", כשחברי הכנסת מנסים לגשר בין מגבלות ההלכה היהודית וקדושת החיים, לבין ערכים אוניברסאליים של כבוד האדם וחירותו, המשפט הישראלי, והעקרונות שקבע ארגון הבריאות העולמי.

אחת הבעיות המרכזיות שעמדו בפני חברי הכנסת בזמן שעמלו על נוסח החוק הייתה כיצד מחד לעודד לתרום ומאידך למנוע סחר באיברים. אותו סעיף בחוק העוסק בכך שתורם איבר כלשהו מגופו יהיה זכאי (בנוסף להטבות נוספות) גם לתשלום של 18 אלף שקל מהמדינה, גרם למספר זניח של ח"כים להרים קול צעקה ולטעון כי תמורה כספית מעודדת תרומת איברים בעבור כסף, דהיינו סחר באיברים. ח"כים אלו טענו כי יש לעודד תרומת איברים אלטרואיסטית מן החי תוך התעלמות מההוצאות הממשיות הנגרמות להם.

18 אלף שקל הוא לא סכום שימריץ מישהו לוותר על איבר כלשהו מגופו. זהו סכום נמוך יחסית שאמור לשמש לכיסוי הוצאות. בהתאם להצעה שהתגבשה, המדינה תשלם לכל תורם סכום אחיד וקבוע כפיצוי בשל הפסד שנגרם מהפעולות הכרוכות בנטילת האיבר, כמו אובדן ימי עבודה, השתתפות עצמית בעלות ביקור במרפאות חוץ, חוות דעת שנייה מרופא מומחה ודמי נסיעות. בנוסף לכך, יהיה תורם זכאי להחזר כספי עבור רכישת ביטוח רפואי פרטי או תוכנית שב"ן, רכישת ביטוח מפני פגיעה בכושר עבודה או מפני אובדן כושר השתכרות, וכן עבור רכישת ביטוח חיים, טיפול פסיכולוגי וחופשת החלמה.

הצעת החוק מהווה פשרה ראויה בין הגישות השונות, ומבטאת את הרצון לפצות את מי שתרם איבר בחייו לשם הצלתו של אחר, ומאידך - לעמוד בעיקרון האיסור על סחר באיברים, המונח בבסיסה של הצעת החוק, בכפוף לעקרונות שקבע בנושא זה ארגון הבריאות העולמי.

אין כאן כל תשלום כספי על האיבר עצמו, אלא הקטנת הוצאות בגין אפשרות להסתבכות רפואית עתידית של התורם.