כולנו כוזרים

בימים אלה ראה אור ספר נוסף מסדרת הספרים "עם הספר" הוא "ספר הכוזרי" של ר' יהודה הלוי. למעשה, הייתי שמחה לספר שירים של יהודה הלוי או לפרסום חדשני מסקרן מסוגו של "ספר האגדה". עם זאת "הכוזרי", ספרו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי, בא לנו בזמנו.

לא מכבר ראינו בשידור חוזר את מסעו המרתק של אהוד יערי בעקבות ממלכת הכוזרי בחבלי רוסיה ובחצי האי קרים. הממצאים היו מרתקים: שרידי מנורות ושאר כלי קודש; מצבות, כתוביות בעברית וכן צאצאים המברכים בעברית ואף יודעים את חגי היהודים.

לא זו אף זו, בימים אלה יצא ספרו של ההיסטוריון שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי" (הוצאת רסלינג) ולשיטתו הוא קובע כי רוב "הבאים ממזרח אירופה אינם אלא צאצאי הכוזרים אשר אימצו את הדת היהודית, מנהגיה, סמליה ושפתה העברית".

לפתע הדיאלוג המעניין והמאלף בין מלך כוזר לבין "החבר" המייצג את חכמת עם ישראל, את גדולת ה' ואת הברית שנכרתה ביניהם, בין ה' והאבות ובין ה' והעם במעמד הר-סיני, נעשה רלוונטי לימינו אלה.

כאשר למדנו בבית-הספר (איני זוכרת באיזו כתה) את "הכוזרי" היה זה בהוצאת "מחברות לספרות" בעריכת א. צפרוני. למדנו אז גם את ההקדמה שכתב לספר. אני מודה שאותה הקדמה קוממה אותנו מאוד מאוד בשל אופיה הגזעני, למרות שאז עדיין לא היתה אמנה בינלאומית נגד הגזענות, אלא שאנו ידענו היטב גזענות מה היא כי הימים ימי מלחמת העולם השנייה וכבר סופר לנו על הרדיפות, החיסולים וההשמדה ההמונית שביצעו ומבצעים הנאצים בבני-עמנו וזאת בעזרת גויים רבים.

בתקופת יהודה הלוי מותר וסביר היה לדבר על בחירה מתוך בחירה ועל "עם ה' הנבחר" שהוא עליון בטבעו על עמים אחרים, וכי יש הבדל ברור בין צומח לחי בין כל חיה לאדם ובין בני האדם לדרגותיהם, שאין הלבן כמו השחור ואין העם הנבחר כסתם עמי הארצות אלא עליון עליהם.

כך שאם כוונתו של מלך כוזר היתה נכונה - לצאת ולחפש ולמצוא את "דרך האמת" - התשובות שנתן "החבר" יש בהן כדי לשכנע. העובדה שבני ישראל ששהו במצרים ארבע מאות שנה כעבדים שמרו על זהותם כבני שניים-עשר בני יעקב; העובדה שהלכו יחד במדבר לארץ המובטחת ולמרות סטיות אלו ואחרות התקדשו כולם מול הר-סיני וקיבלו את הקוד המשפטי המחייב – את עשרת הדיברות; ומאז, בכל דרכיהם, "השבת" היא שבת והחגים הם אותם חגים בכל פזורותיהם; העובדה כי בכל אלה אין בלבול והעם, למרות הפזורה, הוא עם אחד ודתו אחת וחגיהם במועדם והאל הוא אחד ותמיד אותו אל שכרת ברית עם אבותיהם הקדמונים וכרת ברית עם העם במעמד הר-סיני, נימוקים יפים אלה בצורתם המשכנעת טובים היום כמו בעבר.

ואם אמנם היה מלך כוזר ולא רק משל היה, ואם אמנם קיבל דת-ישראל ומנהגיה,

ואם אמנם יוצאי מזרח אירופה הרבים מאוד הם צאצאי הכוזרי - משמע לא ניזוקונו מהטמעה זו אלא רבינו ופרצנו. וכבר אמרו חכמים בטרם חורבן הבית כי: "משפחה שנטמעה נטמעה ואין חוקרים ואין דורשים וכל המשפחות כשרות לעתיד לבוא וכל הפוסל במומו פוסל". וחבל שהרבנים האורתודוכסים שקיבלו, בעוונותינו הרבים, שררה בארץ הזאת, המתקראת "דמוקרטית", לא למדו דבר והם ממשיכים לענות עינויי חרפה את כל שבאים להתגייר ולהיטמע בנו, כאזרחים שווי זכויות. למעלה משלוש מאות אלף הגיעו לפי חוק השבות, רובם מארץ הכוזרי, ואילו רבנינו מטילים בהם מום ואין תבונה ואין אהבה בליבם.