שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תחקיר: מתי באמת צריך לתת לילד הורמון גדילה

    הפריחה בתחום טיפולי הגדילה הביאה לכך שחלק מהרופאים מעודדים הזרקת הורמון גדילה גם לילדים שאינם סובלים מחוסר בו. האם המחיר הפיזי, הנפשי והכלכלי של כמה ס"מ (אם בכלל) משתלם?

    על דלת הארון בחדרו של שחר בן החמש יש שני קווים קטנטנים בצבע אדום. את הקווים, שאחד מהם קצת יותר גבוה מהאחר, סימן אביו נועם כששחר היה בן שנתיים ובן שלוש, כדי להדגים לו כיצד הוא הולך וגדל. אבל בגיל ארבע, כששחר זקף את גוו והצמיד אותו אל הארון, הבחין האב שבשנה שחלפה שחר לא גבה כלל. הקו האדום שסימן הפעם חפף כמעט לקו האדום הקודם. "העצירה בצמיחה אולי לא הייתה צריכה להפתיע אותנו, משום ששחר נמוך מיתר הילדים בגן שלו, ובכל זאת, כשראינו את הקווים החופפים על הארון, זה המחיש לנו את האמת בצורה שזעזעה אותנו", מספר נועם.

     

    כששחר נולד, הוא סווג בקטגוריה של ילדי IUGR, תינוקות הנולדים קטנים לגיל ההריון. הוא נולד בשבוע ה־42 במשקל 1.870 ק"ג. מרבית הילדים האלה סוגרים את הפער בתוך שנתיים־שלוש. אצל חלק קטן מהם זה לא קורה. שחר ביניהם. "כשהוא נולד הרופאים הסבירו לנו שצריך לעקוב אחר הגדילה שלו בתשומת לב רבה", מספר נועם. "כהורים טריים היינו לחוצים מאוד. כל 50 גרם שהוא הוסיף במשקל גרמו לנו אושר, אבל ככל שהוא גדל, ההבדל בינו ובין הילדים בגילו נעשה בולט יותר".

     

    לאחר שביצעו שורה של בדיקות, בהן בדיקת הורמון גדילה וצילום כף היד, קבע האנדוקרינולוג שרמת הורמון הגדילה בגופו נמוכה, קריטריון שהפך אותו לזכאי לטיפול בהורמון במסגרת סל התרופות של קופת החולים. לפני כחצי שנה, לאחר שוועדה מיוחדת בקופה אישרה את הזכאות, החל שחר לקבל את הטיפול ומאז צמח בחמישה ס"מ. "הרופאים הסבירו לנו שבהמשך הגדילה תתמתן, אבל עבורנו, כל סנטימטר הוא סיבה לשמחה", אומר נועם. "הטיפול ניתן בזריקות יומיומיות, ששחר יצטרך לקבל עד סוף גיל ההתבגרות שלו, אבל כיום המחטים כה דקות, שכמעט לא חשים כל כאב, וברוב המקרים אנחנו נותנים לו את הזריקה לאחר שהוא נרדם, כך שהוא אינו מרגיש דבר".


    האם באמת קיים קשר בין הגובה לקידום בקריירה? (צילום: פוטוס)

     

    סלואו עם חצי

    מבחינה הגיונית ברור לנו שלהיות נמוך זה לא הדבר הכי נורא בחיים. עובדה, תראו לאן הגיעו נפוליאון, בן גוריון, המלך חוסיין ואפילו טום קרוז ודני דה ויטו. ובכל זאת, כשזה נוגע לילד הפרטי שלנו, כולנו רוצים שהוא יהיה גבוה, או לכל הפחות שיצמח לגובה סטנדרטי.

     

    בסרט "נמוך" מתאר עידן אלתרמן מסיבת כיתה שהשתתף בה בכיתה ז'. הילדים התכוננו לריקוד סלואו בזוגות. "אחד הילדים נעמד במרכז הסלון והחל לספור את הבנים: אחד, שניים, שלושה. כשהגיע אלי, הוא ספר אותי בתור חצי. כולם מסביב פרצו בצחוק, גם הבנות, כי מי באמת תרצה לרקוד סלואו עם חצי...".

     

     

    בחברה ההישגית שלנו הגובה נקשר לא רק למראה אלא גם להצלחה בחיים. לא מעט מחקרים הצביעו על קשר בין קומה נמוכה לדימוי עצמי נמוך, וכמה מחקרים אפילו הראו שהגובה קשור לרמת השכר ולקידום בקריירה.

     

    הורמון הגדילה מיוצר בבלוטת יותרת המוח, ותפקידו בין היתר להמריץ צמיחת עצמות אצל ילדים, בניית רקמות והתפתחות תקינה של הגוף. אם ההורמון אינו

     מיוצר בכמות מספקת, חלה האטה בצמיחה, והתוצאה היא קומה נמוכה. מאז אמצע שנות ה־80, כשהצליחו המדענים לייצר את הורמון הגדילה בשיטות של הנדסה גנטית, חלה פריחה בתחום טיפולי הגדילה. הסיבה לכך איננה רק חברתית, אלא גם מסחרית. עלותו של הטיפול בהורמון הגדילה יקרה מאוד (למעשה, זו אחת התרופות היקרות כיום בשוק). בחלק מהמקרים מכוני גדילה ורופאים מפעילים "עידוד יתר" לביצוע הטיפול, אף על פי שלא כל ילד נמוך בהכרח יוכל להפיק ממנו תועלת.

     

    אז איך נדע אם הילד סובל מהפרעת גדילה ואם כדאי לתת לו טיפול בהורמון גדילה? ניסינו לעשות למענכם סדר בתחום.

     

    תורשה ופריחה מאוחרת

    בהערכת הגובה של ילדים מתייחסים במרפאות הגדילה לשני גורמים: קצב הצמיחה של הילד והגובה האבסולוטי שלו. קצב הצמיחה הוא שיעור הצמיחה של הילד בפרק זמן נתון, כאשר בכל גיל הקצב שונה.

     

    הגובה האבסולוטי נקבע באמצעות מדידת הילד ומסומן על עקומת הגדילה, אותה עקומה שכולנו מכירים מהמעקב ב"טיפת חלב". כל אחת מהן מציינת את האחוזון שבו נמצא הילד ביחס לכלל האוכלוסייה. למשל, האחוזון השלישי הוא הנמוך ביותר (העקומה התחתונה), וילדים הגדלים לאורכו נמוכים מ־97% מבני גילם ומינם וגבוהים מ־3% מהם. לעומת זאת, אחוזון 97 הוא הגבוה ביותר, וילדים הגדלים

     לאורכו הם גבוהים מ־97% מבני גילם ונמוכים מ־3% מהם. ילד מוגדר כנמוך קומה אם הוא נמצא מתחת לאחוזון השלישי.

     

    אבל הגדרות הן הרי עניין אובייקטיבי ואילו שאיפה לגובה אופטימלי היא עניין סובייקטיבי לגמרי, ואת זה גם הרופאים יודעים. "אם בעבר מרבית הפונים למרפאות הגדילה היו ילדים שנמצאים מתחת לאחוזון השלישי, הרי כיום הגובה של הפונים הולך ועולה, כשרבים מהם נמצאים מתחת לאחוזון העשירי, ויש גם ילדים שנמצאים מתחת לאחוזון 25", אומר פרופ' צבי צדיק, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיית ילדים בבית החולים קפלן ומומחה לבעיות גדילה אצל ילדים.

     

    למעשה, רוב הילדים הנמוכים בריאים ואינם סובלים מהפרעות גדילה. אחת הסיבות לגובהם נעוצה בתורשה שירשו מבני משפחתם. סיבה אחרת היא "פריחה מאוחרת", מצב שבו הילד מתבגר מינית מאוחר יחסית. כשזה קורה, מגיעה גם ההאצה בגדילה והפער בגובה בינו לבני גילו מצטמצם, ולעתים יכול אפילו לעבור חלק מחבריו בגובה. אצל חלק נוסף מהילדים הנמוכים הסיבה מוגדרת כ"אידיופטית", כלומר לא ברורה. במקרה כזה, אף על פי שלא ידועה סיבה תורשתית, ושקצב הגדילה תקין וגיל ההתבגרות מופיע בזמן הצפוי, הגובה הסופי של הילד הוא נמוך.


    לגדול לאורך העקומה (צילום: אינדקס אופן) 

     

    מבחינה רפואית, ההגדרה של הפרעת גדילה אינה מבוססת על הגובה האבסולוטי של הילד, אלא על קצב הצמיחה שלו. "אם הילד גדל לאורך הקו של אחת מהעקומות, גדילתו תקינה", מסביר פרופ' זאב הוכברג, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיית ילדים במאייר, בית החולים לילדים שליד בית החולים רמב"ם, והנשיא לשעבר של האגודה האירופית לאנדוקרינולוגיה לילדים. "גם אם הוא נמצא מתחת לעקומה התחתונה, אבל מתקדם במקביל אליה, הוא עדיין יכול להתקדם יפה בגובה. רק אם הילד מתרחק מהעקומה, יש מקום לדאוג שמא מדובר בהפרעת גדילה".

     

    מהם הגורמים להפרעות גדילה?

    "האטה בקצב הגדילה היא הביטוי הקליני הראשון למחלות רבות, ולמעשה, של כל מחלה, אפילו אנגינה. ילדים גדלים בקצב יומיומי של כ־0.2 מ"מ בממוצע. כשילד חולה באנגינה, במשך ימי המחלה הגדילה שלו נעצרת. כשהאנגינה חולפת, קצב הגדילה מוכפל במשך כמה ימים, כך שהילד משלים את הפער. אבל כשמחלה נמשכת זמן ממושך, כמו למשל דלקת מעיים שנמשכת שנתיים, התוצאה היא

     שבמשך שנתיים הוא לא גדל, ואת הפער הזה קשה לגוף להשלים. למעשה, בכל מצב של מחלה כרונית, הילד אינו גדל. לכן, כשמגיעים אלינו ילדים שאינם גדלים, בראש ובראשונה אנו מבצעים להם בדיקות כלליות כדי לראות אם קיימת מחלה כללית".

     

    גורם נוסף להפרעות גדילה הוא הפרעות הורמונליות, ובהן הפרעה בהפרשת הורמון הגדילה, שמתגלה רק אצל מיעוט מהילדים בעלי הקומה הנמוכה. הגורמים להפרעה זו הם מחלות תורשתיות שונות וכן IUGR, תינוקות הנולדים קטנים לגיל ההריון. "גורם כלשהו ברחם הפריע לילדים האלה לגדול", מסביר פרופ' צדיק. "במצב כזה גופו של העובר עושה הכל כדי לשרוד ולצאת חי מההריון, ולפעמים זה על חשבון פגיעה במערכות מסוימות בגוף, כמו המערכת של הורמון הגדילה".

     

    בעקבות הענקות

    חוסר בהורמון גדילה מתגלה באמצעות בדיקת דם, שמבוצעת לאחר גירוי בלוטת יותרת המוח להפריש את ההורמון על־ידי מתן תרופות מסוימות, כמו למשל אינסולין. רמת ההפרשה בתגובה לגירוי שונה מילד לילד. כשהרמה נמוכה מגבול הנורמה, שנקבע כעשרה ננוגרם למ"ל, המצב מוגדר כחוסר בהורמון הגדילה.

     

    באיזו מידה הטיפול בהורמון יעזור לגדילה?

    פרופ' צדיק: "קצב הגדילה שונה מילד לילד, והוא תלוי בכושר הייצור של הורמון הגדילה, בקצב הגדילה לפני הטיפול, בגיל העצמות ובתזונה. למשל, ילד בן שש ששיא הורמון הגדילה שלו הוא 0.5 ננוגרם למ"ל וקצב הגדילה שלו לפני הטיפול היה שני ס"מ בשנה, יכול בשנה הראשונה לטיפול לגבוה ב־16 ס"מ. בכל מקרה, בשנה הראשונה לטיפול קצב הגדילה הוא הטוב ביותר ואפשר לראות שהילד חוצה אחוזונים ועולה לאחוזון גבוה יותר. ככל שהחוסר בהורמון הגדילה קשה יותר, כך העלייה בולטת יותר. בהמשך הטיפול קצב הגדילה הולך ויורד, ובשלב מסוים הילד ממשיך לגדול על אותו אחוזון".

     

    אלא שמחקרים שנערכו ב־20 השנים האחרונות הראו שטיפול בהורמון יכול לסייע גם לילדים שאינם סובלים מחוסר. בעקבות המחקרים האלה, שחלקם נערכו בישראל, אישר ה־FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקאי, את הטיפול בהורמון גם במקרים שבהם אין מחסור בו. עידו בן ה־18 הוא דוגמה טובה לכך. לפני חמש שנים, כשהיה בן 13, פנו הוריו למומחה גדילה לאחר שבמשך שנה וחצי חלה ירידה בולטת בקצב הגדילה שלו. גם כילד קטן הוא היה נמוך מאוד, מתחת לאחוזון 1, אבל בגיל תשע וחצי הוא החל לרדת אפילו מתחת לאחוזון הזה. בדיקת הורמון הגדילה שבוצעה לעידו הראתה כי הוא אינו סובל ממחסור בו. גם הבדיקות הכלליות לא הצביעו על שום מחלה או על בעיה פיזית. לעומת זאת, צילום כף היד הצביע על איחור בגיל העצמות, וגם קצב הגדילה היה כאמור איטי. תחזית הגובה שביצע הרופא בעזרת כל הבדיקות הייתה 1.62־1.63 מטר. במשך שבע שנים טופל עידו בביוטרופין – אחד מסוגי הורמון הגדילה - וכיום גובהו 1.75 מטר, גובה ממוצע לכל הדעות.

     

    "הרעיון לחקור את הטיפול בהורמון הגדילה גם בילדים שאינם סובלים ממחסור בו, מבוסס על מחלה שנקראת ענקות", מסביר פרופ' הוכברג. "גובהם של אנשים הלוקים במחלה זו יכול להגיע ל־2.5 מטר, והם סובלים מעודף בהורמון הגדילה. ההיגיון הוא שאם אנשים שיש להם עודף בהורמון הגדילה הופכים לענקים, הרי מתן הורמון הגדילה גם במצב שבו אין מחסור בו, יגרום לגדילה".

     

    המחקרים הראו שמתן טיפול בהורמון הגדילה בילדים שאינם סובלים ממחסור בו, יכול להביא לתוספת ממוצעת לגובה הסופי של 4.5־5 ס"מ, כשהטווח הוא 2־8 ס"מ. המשמעות היא שחלק מהילדים יקבלו תוספת של 7־8 ס"מ לגובה הסופי, אבל חלק אחר יהיו בצד השני ויקבלו רק סנטימטר אחד או שניים.

     

    הורמון לכל ילד?

    אלא שהטיפול לא מתאים לכל ילד. כזה היה המקרה של עדי בת ה־15. בגיל 12, כשעדי הייתה בתחילת גיל ההתבגרות, רמת הורמון הגדילה אצלה הייתה גבולית ולא הראתה על חוסר ודאי. למרות זאת, מאחר שהייתה נמוכה יחסית לגובהם של הוריה, החליט מומחה הגדילה שאליו פנו הוריה לתת לה טיפול בהורמון גדילה. אלא שלאחר שנים של הזרקה יומיומית היו התוצאות מאכזבות: עדי הגיעה לגובה

     של 1.49 מטר בלבד. עם התוצאות האלה הגיעו עדי והוריה לפרופ' צדיק לחוות דעת נוספת. לאחר שבחן את מכלול הבדיקות של עדי, כולל בדיקת גיל העצמות וקצב הגדילה, הגיע פרופ' צדיק למסקנה שבמקרה שלה היה אפשר לצפות מראש שהטיפול בהורמון לא יועיל בהרבה.

     

    "כשלא נמצא חוסר בהורמון, חייבים להסתכל על התמונה הכוללת ולבחון גורמים נוספים שישפיעו על הצלחת הטיפול, ולא להסתמך אך ורק על בדיקת הורמון הגדילה", הוא מסביר. "הגורמים הנוספים הם משקל הלידה, גובה ההורים, קצב הגדילה של הילד לפני הטיפול, מצב התזונה שלו וגיל העצמות שלו – כלומר, עד כמה התבגר השלד עד היום. כדי לבדוק את גיל העצמות, מבצעים צילום כף יד, שכן ביד יש שני סוגי עצמות, ארוכות וקצרות, המייצגות את כל עצמות הגוף. ביום הצילום או סמוך אליו חייבים למדוד ולשקול את הילד, ובעזרת כל הנתונים האלה אפשר להעריך לאיזה אחוז מהגובה הסופי הגיע הילד ביום שבו הוא בוצע. מניסיוננו, אנו יודעים שככל שרמות הורמון הגדילה נמוכות יותר לפני תחילת הטיפול, ככל שקצב הגדילה נמוך יותר וככל שגיל העצמות צעיר יותר ומפגר אחר הגיל, כך התגובה לטיפול בהורמון הגדילה תהיה טובה יותר, ולהפך. ככל שכל הנתונים ההתחלתיים גבוהים יותר, כך התגובה תהיה טובה פחות. אין לי ספק שההורים במצב כזה נמצאים במצוקה ומבקשים לעשות כל דבר כדי לעזור לילדם, כולל טיפול ארוך טווח בהורמון הגדילה, אבל חייבים לדעת שיש ילדים שהטיפול אינו מתאים להם. במקרים כאלה רצוי להימנע מכך מראש כדי למנוע תסכול ואכזבה".

     

    אילו היה הסיפור של עדי מקרה יחיד, היה אפשר להניח שמדובר בשיקול דעת מוטעה של רופא. אלא שמתברר שזה אינו המצב. לדברי פרופ' צדיק, לאחרונה פנו למרפאתו לא מעט הורים לילדים שלא היו בטיפולו, לאחר סיום הטיפול בהורמון הגדילה. הם ביקשו שיסביר להם מדוע לאחר כמה שנים של טיפול התוצאות אינן מדהימות כפי שקיוו.

     

    התשובה, כמה לא מפתיע, היא שכמו בכל תחום, גם התחום הזה לא נקי מאינטרסים כלכליים. כאמור, מדובר בתרופה יקרה מאוד ובטיפול הנמשך שנים רבות, עד לסוף גיל ההתבגרות, כך שלא רק חברות התרופות, גם מרפאות הגדילה מתפרנסות ממנו יפה. ואכן, מתברר שחלק ממומחי הגדילה נוטים לעודד הורים לתת לילדם את הטיפול בהורמון גם כשממצאי הבדיקות אינם מצדיקים זאת, לעתים תוך שהם "מייפים" את התוצאות הסופיות של הטיפול ומציגים אותן בצורה מטעה.

     

    מניפולציה רגשית

    במקרה של אסף בן ה־12, הניסיון של הרופא לבצע את הטיפול היה כה בוטה, עד כי ליאורה אמו לא יכלה שלא לשים לב לכך. אסף וליאורה הגיעו לאותו רופא, המתמחה באנדוקרינולוגיית ילדים, לאחר שהדיאטנית של אסף גילתה שבשנתיים האחרונות קצב הגדילה שלו היה איטי והוא ירד כמעט אחוזון שלם בגובה. "אחרי שהוא בחן את תוצאות בדיקות הדם, המומחה אמר לנו שהכל תקין, כולל רמת הורמון הגדילה שנמצאת בטווח הנורמה, ושהסיבה לקומה הנמוכה היא אידיופטית,

     כלומר אין לה הסבר", מספרת ליאורה. "לאחר מכן הוא בדק את צילום כף היד של אסף ואת קצב הגדילה שלו על פני העקומה, וקבע שהוא יגיע לגובה 1.65 מטר. 'לדעתי', הוא אמר לי, 'כדאי לך לתת לו את הורמון הגדילה, משום שבעזרת הטיפול הוא יגיע לגובה 1.75 מטר'".

     

    את הקביעה הזאת שלף הרופא בלי להניד עפעף, וזאת למרות שצילום כף היד הראה שגיל העצמות חופף כמעט את גילו של אסף – כלומר שלא קיים איחור בגיל העצמות, עובדה שצריכה הייתה לערער ולו במקצת את הביטחון שלו בתחזית האופטימית שניבא. אבל מה שהרגיז את ליאורה במיוחד היה האופן שבו ניסה לדחוף אותם לבצע את הטיפול. "הרגשתי שהוא ממש מפעיל עלינו מניפולציה רגשית. 'הטיפול ימנע מאסף הרבה בעיות פסיכולוגיות שעלולות להיגרם בגלל קומה נמוכה', הוא אמר, והוסיף: 'את הרי יודעת באיזה עולם תחרותי אנחנו חיים'. כששאלתי אותו על תופעות הלוואי של הטיפול או על סיכונים אפשריים, הוא ביטל את הדאגות שלי בהינף יד: 'מה פתאום? הורמון הגדילה הוא הרי האנטי־אייג'ינג הכי טוב שיש, ואילו היה אפשר, כולנו היינו לוקחים אותו. אל תדאגי, לא הייתי נותן לאסף שום דבר שלא הייתי נותן לילד שלי'".

     

    פרופ' צדיק מסתייג מהקביעה הגורפת של המומחה: "תוספת של עשרה ס"מ לגובה הסופי באמצעות הטיפול בהורמון מתרחשת בפחות מאחוז אחד מהמטופלים. חלק מהרופאים לא מספרים להורים שלצד האפשרות שהילד יקבל בסוף הגדילה תוספת של עשרה ס"מ לגובה, ישנה גם האפשרות ההפוכה, שבתום שנים של זריקות יומיומיות, הוא יקבל רק סנטימטר או שניים. נוסף על כך, זכות המטופל והמשפחה לקבל מידע מלא על הטיפול, כולל תופעות הלוואי שלו".

     

    "אינני רוצה להשתמש במילים חריפות, אבל בהחלט קיימים שיקולים מסחריים בתחום, גם בקרב חברות התרופות שמרוויחות יפה מהשוק הזה וגם בקרב הרופאים", אומר פרופ' הוכברג. "לדעתי, ילד שהגובה המוערך שלו יהיה 1.65 מטר לא צריך לקבל שום טיפול. הטיפולים בהורמון הגדילה נועדו בעיקר לילדים שחסר להם ההורמון, ורק במקרים מיוחדים לכאלה שאינם סובלים מחוסר. אבל הם בפירוש לא נועדו לכל אחד".

     

    זו לא הדרך היחידה שבאמצעותה מנסות מרפאות גדילה להגדיל את קהל הלקוחות שלהן. דרך מקורית לא פחות היא להגביה את רף ההגדרה של קומה נמוכה, וכך למרות שההגדרה המקובלת לקומה נמוכה ברוב העולם היא, כאמור, מתחת לאחוזון השלישי, יש מכוני גדילה שמפרסמים שההגדרה לקומה נמוכה היא מתחת לאחוזון העשירי.

     

    העלות והתועלת

    אז מה יכולים ההורים לעשות ואיך מחליטים אם לתת לילד את הטיפול או לא? פרופ' צדיק מציע להורים לנסות להוציא את הרגשות מהמשוואה ולהתייחס לשאלה כמו לקניית מכשיר חשמלי. "כשהולכים לקנות מקרר או טלוויזיה, השיקולים שמתייחסים אליהם הם ענייניים: מה עושה המכשיר, כמה הוא עולה לנו והאם אנו זקוקים לו. לעומת זאת, כשמדובר בנושא שקשור לבריאות, ישנה באופן טבעי מעורבות רגשית, והשיקולים לא תמיד ענייניים. למרות הקושי אני מציע להורים להתייחס לטיפול בהורמון הגדילה באותו האופן: מהי התועלת שתפיקו מהטיפול, כמה הוא עולה לכם והאם אתם צריכים אותו בכלל".

     

    שאלת התועלת מתייחסת לתוספת שהטיפול ייתן לגובה הסופי של הילד. "זאת שאלה אינדיבידואלית שההתייחסות אליה שונה מילד לילד. לעתים לחמישה ס"מ יש חשיבות גדולה מאוד, למשל, אם ילדה אמורה לסיים את הגדילה בגובה 1.45 מטר, ובעזרת הטיפול הגובה הסופי שלה יהיה 1.50 מטר, זה משמעותי. אבל אם ניקח ילד שהגובה הסופי שלו אמור להיות 1.70 מטר, נשאלת השאלה אם כדאי להעביר אותו את כל התהליך הארוך הזה".

     

    שאלת המחיר כוללת את העלות הכספית הגבוהה שאי אפשר להתעלם ממנה. המקרים היחידים שבהם התרופה נמצאת בסל וממומנות על־ידי קופות החולים, הם כשנמצא חוסר בהורמון הגדילה (כלומר, הרמה בבדיקה נמוכה מ־10 ננוגרם למ"ג), או במקרים שבהם לא נמצא חוסר, אבל הילד נולד קטן לגיל ההריון, או שהוא סובל ממחלת כליות, מתסמונת טרנר או מתסמונת פרדר וילי. בכל יתר המקרים, אם רמת ההורמון תקינה, העלות היא על חשבון המשפחה.

     

    "עלות הטיפול היא שני שקלים לכל ק"ג משקל ביום", אומר פרופ' צדיק. "ככל שהילד גדל, העלות גדלה. כשמדובר בתינוק העלות יכולה להגיע ל־2,000־3,000 שקל בשנה, ואילו אצל נער מתבגר היא יכולה להגיע ל־30־40 אלף שקל בשנה. כשמביאים בחשבון שמדובר בטיפול לשנים ארוכות, זו כבר עלות לא פשוטה. חשוב לדעת שאם מפסיקים את הטיפול באמצע – מה שקורה ללא מעט משפחות בגלל שאינן עומדות בנטל הכספי - כל התועלת שלו הולכת לאיבוד והגובה הסופי של הילד יישאר אותו דבר, גם אם עד לנקודה שבה הטיפול הופסק הוא עלה יפה בגובה".

     

    פרופ' הוכברג: "מעבר לעלות הכספית, חייבים להביא בחשבון גם את הנזק הנפשי שאולי ייגרם לילד, שהולך לקבל מעכשיו זריקות מדי יום במשך שנים, כאשר גם אחרי כל הזריקות הוא לא יהיה גבוה, אלא רק מעט פחות נמוך. הזריקות אמנם לא כואבות מאוד, אבל הבעיה היא הדימוי. אם הוא מקבל זריקות, סימן שלהיות נמוך זו מחלה".

     

    האם יש תופעות לוואי לטיפול בהורמון?

    פרופ' צדיק: "הניסיון המצטבר בטיפול בילדים שיש להם חוסר בהורמון הגדילה הוא משנת 1964 בערך, וממנו אנו יודעים שתופעות הלוואי מועטות, נדירות ולרוב חולפות. יש רק תופעה אחת שמשמעותה לא ברורה: מכיוון שהורמון הגדילה בונה

     סוכרים, בחלק מהילדים הטיפול בו יכול לשנות את חילוף החומרים של הסוכרים ולהוביל לעלייה ברמת האינסולין בדם. עם זאת, ברגע שמפסיקים את הטיפול, האינסולין יורד בחזרה לרמת הנורמה, ובכל מקרה, הוא אינו גורם לסוכרת. לעומת זאת, הניסיון המצטבר בטיפול במקרים שלא קיים חוסר בהורמון הוא בן 21 שנה בלבד. הניסיון הזה אמנם מראה שגם במקרה הזה תופעות הלוואי מועטות, נדירות והפיכות, אבל זהו נסיון קצר. איש אינו יכול לומר מה יקרה לאותם ילדים שקיבלו את ההורמון בעוד שנים, כשהם יהיו בני 60. יש לנו מספיק נסיון עם תרופות שבהן היינו בטוחים לחלוטין שאין להן שום תופעות לוואי, ובהמשך התברר שזה לא נכון".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יונתן בלום
    נמוך או גבוה? לא למהר להזריק הורמונים
    צילום: יונתן בלום
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים