שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אל תתבלבלו, הדרוזים הם ערבים
    על הרשויות לאפשר לכל דרוזי להירשם כערבי בסעיף הלאום. מראית העין לפיה הדרוזים הם לאום אחר - נועדה לשרת אינטרס ביטחוני על גבם

    בשנת 1956 קיבלה הכנסת החלטה להחיל חוק גיוס חובה על הדרוזים, ובשנת 1962 קבעה בין לילה כי הם אינם שייכים עוד ללאום הערבי, וכי הם מהווים לאום נפרד. זאת כיוון שגיוס דרוזים לצבא לא התיישב עם היותם ערבים - אויבי המדינה.

     

    שתי ההחלטות זכו לתמיכתם של המנהיגות הרוחנית הדרוזית, מספר ראשי חמולות וחברי כנסת דרוזים שהיו מסונפים למפא"י. מנהיגות המגזר הבינה אל נכון שיש להודות ל"אדוניהם" היהודים על כך שלא גירשו אותם ב-1948, ותמורת "מעשה חסד" זה יש לשלם בדם חיילים.

     

    ראש המנהיגות הרוחנית דאז, השייח אמין טריף, קיבל מעמד המקביל לזה של רב ראשי והממשלה העלימה עין מהאופן בו ניהלו מקורביו את כספי הווקף הדרוזי. ואילו ראשי החמולות הפכו לראשי מועצות, חלקם נבחרו לכנסת.

     

    במשך הזמן צמחו קבוצות אינטרס נוספות שחיזקו את "עובדת" הלאום הדרוזי ואת היותם לא ערבים. קבוצות אלו כללו קציני מילואים דרוזים וראשי מערכת החינוך. הקצינים הדרוזים ראו סתירה בין המדים שהם לובשים ואורח עבודתם לבין השתייכות לעם הערבי, ואילו ראשי מערכת החינוך ראו בהפרדת הדרוזים הזדמנות פז ליצירת משרות חדשות ולניהול תקציבים נפרדים.

     

    אך ההחלטה להפריד את הדרוזים מערביותם היא מלאכותית וזדונית בעיקרה. היא משקפת את האימפריאליזם של הרוב הפרלמנטרי במדינה דמוקרטית, היא פרי דמיונם של יועצי ראש הממשלה לענייני ערבים ואין לה שום קשר למציאות. ההחלטה מהווה גם זלזול באינטליגנציה של הדרוזים, שכן היא מניחה ולו באופן סמוי כי הם עדת בורים חסרי מודעות ללאומיותם.

     

    למעשה ממשלת ישראל לעולם לא דנה בשאלה "מיהו ערבי", ומדוע הדרוזים אינם ערבים. ההחלטה התבססה על אינטרסים פוליטיים של המדינה תוך סיפוק מאווייהם האישיים של ראשי חמולות מסורתיים וחסרי השכלה, שלא הבינו את ההשלכות מרחיקות הלכת של החלטה. היא נועדה לתקוע טריז בין העדות הערביות, לזרוע שנאה ותחרות ביניהן ולשרת מדיניות של הפרד ומשול.

     

    במשך השנים כל צעיר דרוזי שהגדיר עצמו כערבי נחשב לרדיקלי בעיני השלטונות, ואם החליט לסרב לשרת בצבא בשל מניעים לאומיים, הוא הושלך לכלא ונמנעה ממנו האפשרות להשיג עבודה מכובדת.

     

    לאמיתו של דבר, המניעה לממש את ערביותם של הדרוזים לא רק מנוגדת לזכויות אדם אוניברסליות, אלא אף גזענית במקורה. מדוע מאלצת ממשלת ישראל צעירים דרוזים ללחום נגד מה שהם מגדירים בני עמם הפלסטינים? בנוסף, הממשלה יצרה הפרדה בין טובים ורעים, כאשר בעיניה אם הדרוזים הם אזרחים טובים המשרתים הצבא, לא ייתכן שהם שייכים לכוחות החושך הערבים. ההגדרה הסמויה דאז ואולי גם כיום של ממשלת ישראל היא כי ערבי הוא אנטי ישראלי וטרוריסט פוטנציאלי מטבעו.

     

    שאלת הזהות בקרב הדרוזים יצרה בלבול עמוק בקרב הדור החדש וסתירה בין שפת האם הערבית לבין הכחשת הלאום הערבי. צעירים רבים כועסים על עצם עיוות הזהות ומרגישים מרומים על ידי ממשלה, שחפצה רק בגיוסם לצבא ותו לא.

     

    אכן, דרוזים רבים מכחישים את ערביותם ואף מתביישים בלאום הערבי. לכן אין אני מבקש לבטל את הסעיף המכיר בקיומו של לאום דרוזי נפרד, אך חובה על הממשלה ובמיוחד על שר הפנים לאפשר לכל דרוזי או דרוזית החפצים במימוש ערביותם לעשות כן, ולתת לכך ביטוי ברישום בתעודת הזהות. אסור לפרש מגמה זו כאנטי ישראלית. ואם הממשלה תחליט לנקוט סחבת, או ששר הפנים יסרב לאפשר זאת, על בג"ץ לדון בנושא ולקבוע מיהו ערבי ומדוע הדרוזים אינם כאלה.

     

    ד"ר יעקוב חלבי, מומחה ליחב"ל, תושב עוספיא

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים