"נפרדתי ממיכל, גיליתי שהשתתפה באורגיה"
לנשים מפריעים דברים מסויימים בגישה ה"גברית", לגברים יש דברים שמפריעים להם בגישה ה"נשית". הבעיה מתחילה כשכל אחד מנסה בכוח לגרום לצד האחר להרגיש עם זה רע
עשר דקות אחר כך ארז כבר אצלי בדירה, פורץ בסערה לסלון, מתיישב על הספה וטומן את ראשו בידיו.
"ארז? אתה רוצה לספר לי מה קרה?"
"זאת מיכל", הוא נאנח. "נפרדנו".
אוי, דווקא חיבבתי את הבחורה הזאת. "איך זה קרה?" אני שואל אותו בחשש. "דווקא חשבתי שטוב לכם יחד".
"כן, אבל היא... היא... היא השתתפה באורגיה".
אוי, זה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי.
"ארז, דבר ראשון תרגע. דבר שני, מתי זה היה?" (ולמה אף אחד לא קרא לי? חארות!)
"לפני חמש שנים. אתה זוכר שסיפרתי לך שהיא גרה פעם בנתיבות?"
(אורגיה? בנתיבות?? אז בשביל מה לעזאזל עברתי לתל-אביב? רגע, רגע - נתיבות???)
"לפני חמש שנים? אבל אתם מכירים בקושי חודשיים. לא הבנתי".
"אז מה? היא השתתפה באורגיה. אור-גי-יה! אתה קולט? אין, זה נגמר".
"רגע, מאיפה אתה יודע את זה? היא אמרה לך?" (מוזר, דווקא עשתה רושם של בחורה אינטליגנטית).
"לא. אתה יודע איך זה אצלי, אני שם לב לדברים".
"ואתה לא שם לב שלא ענית לי? אני שואל אותך שוב: היא אמרה לך?"
"תראה, היתה לנו שיחה על סקס, אני אמרתי בצחוק 'אורגיה', ומשהו בפנים שלה הסגיר את הכל. שאלתי אותה אם זה רק נדמה לי והכל כבר יצא החוצה. כבר שבועיים שאנחנו כל הזמן חוזרים לריב על זה. זה משגע אותי. אתה מבין? ועוד הבנתי את זה לבד!"
לך תסביר לו עכשיו, שאנחנו לעולם לא באמת מבינים לבד. שפשוט, לנשים יש דרך משלהן לעזור לנו להבין דברים מבלי שהם ייאמרו בקול. "אני מצטער, שוב לא הבנתי. בגלל זה נפרדים? בגלל אורגיה מלפני חמש שנים?"
"ברור. אני לא יכול להיות עם מישהי כזאת".
אתה חושב שיש לה אישיות אורגייתית שכזאת?
"מישהי כזאת? אההה... עכשיו הבנתי. אז אתה חושב שזה אומר עליה משהו? שיש לה, חלילה, אישיות אורגייתית שכזאת?"
"אל תיתמם לי עכשיו. אתה היית יוצא עם מישהי כזאת?" מתרעם ארז.
"אנחנו לא מדברים עלי עכשיו. אתה פה ההיסטרי" (והאמת? זה תלוי. אני צריך לראות את החברות שלה קודם).
"אני לא היסטרי. פשוט יש לי את הקווים האדומים שלי. רגע, אתה באמת חושב שאני היסטרי?"
"כן, קצת. אתה מקנא, אתה לא כל כך יודע איך להתמודד עם זה, אז אתה קצת היסטרי".
"מקנא? מקנא? אני? במי יש לי לקנא? אני לא מקנא. אין לי שום סיבה לקנא, אז למה לי לקנא? אני לא מקנא".
"כן, זאת אחלה מילה 'לקנא', גם אני אוהב אותה. עכשיו תקשיב: אתה מקנא למיכל. אתה מקנא לה כי היא מוצאת חן בעינייך".
"נו מה? וזה לא בסדר? עכשיו תדביקו לי על הגב שלט: 'גבר קנאי'? תתלחשו מאחורי הגב שלי שיש לי פרופיל של גבר מכה? אז עכשיו אני זה שלא בסדר?"
"אתה בסדר גמור. הבעיה שלך היא, שאתה לא מבין שאתה בסדר גמור".
"באמת? אני בסדר גמור? ידעתי! ידעתי שאני בסדר גמור. רגע, מה, באמת?" הוא נראה מבולבל.
"כן, תראה ארז, אני לא מבין גדול בפמיניזם. בכלל, אני לא מבין גדול בדברים שלא מעניינים אותי. הפמיניזם לא נראה לי עניין לגברים, כי אני לא רואה בו איום, אבל אם יש משהו שאני יודע על הפמיניזם זה, שהתנועה הזאת יצרה מאזן אימה בין נשים לבין גברים. אם נדייק, אז זאת לא התנועה עצמה כמו תגובת הגברים והנשים אליה".
"מאזן אימה? פמיניזם? אולי גם מרקס וטרומפלדור? מה הקשר?"
"הבט, הפמיניזם לא קידם את הנשים כמו שהן חשבו שהוא יקדם אותן. מבחינות מסויימות, הן נותרו באותו מקום שבו היו קודם, וגם מחירי החזיות רק עולים כל הזמן. נראה לי שעיקר ההתקדמות שלהן היא בתפישה שלהן את עצמן, שזה דבר מאוד חשוב. אבל מה שנוצר זה מאזן אימה: אם פעם גברים גרמו לנשים להרגיש לא נוח עם הנשיות שלהן, כפי שהן רואות אותה, היום גם אנחנו סובלים מזה. אולי הן לא השיגו לעצמן את כל מה שמגיע להן, אבל הן בהחלט החזירו לנו בהפוכה. זאת אחת הסיבות שגברים ונשים רבים כל הזמן על 'מי דפק את מי'. כולם מרגישים שדפקו אותם. פעם, רק נשים הרגישו ככה".
"אז אתה טוען שאני קורבן של הפמיניזם?"
"לא. ל'קורבן' אין שליטה ואין אחריות, כך שאתה לא קורבן. בכל אופן, לא של הפמיניזם. אם כבר, אתה קורבן של הציפיות הלא ריאליות שלך מעצמך".
"בקיצור, שוב אני אשם. זה מה שאתה אומר?"
מצפים מגברים להרגיש לא בנוח עם התחושות הגבריות שלהם
"תראה ארז, אתה גבר. זה בסדר גמור שמציק לך שהחברה שלך השתתפה פעם באורגיה או שכבה עם הרבה גברים, או אם אתה מתעצבן כשגבר אחר מפלרטט איתה. זה בסדר גמור. אם זה לא היה מפריע לך לא היית גבר, היית אידיוט. הבעיה היא, שהיום מצפים מגברים להרגיש לא בנוח עם התחושות הגבריות שלהם, כי 'הגבר החדש' לא אמור להיות כזה, אתה מבין?"
"אז בעצם, מה שאתה אומר זה, שאני אחלה גבר, גבר אמיתי כזה, כמו שגבר אמור להיות?"
"אממ... לא בדיוק"
"נו מה? אני לא מבין".
"דיברתי על התחושה שלך, לא על התגובה. זה בסדר גמור שאתה מרגיש ככה. זה לא בסדר שאתה גובה ממנה את המחיר".
"לא הבנתי. מה ההבדל?"
"יש הבדל גדול בין מה שאתה מרגיש כגבר במערכת יחסים, לבין מה שאתה עושה כגבר במערכת יחסים. אין שום סיבה שתרגיש לא בנוח עם האגו הגברי שלך. העניין הוא, שכשאתה חוזר ורב איתה על משהו שמציק לך, אתה מנסה לגבות ממנה מחיר על התחושה הלא נעימה שלך. אתה רוצה שגם היא תרגיש לא בנוח עם מה שהיא עשתה, ואתה לא יכול לדרוש את זה ממנה".
"אתה מתכוון שאני כאילו מנסה לגרום לה להתנצל על הדברים שמפריעים לי?"
"כן. גברים ונשים עושים את זה כל הזמן. לנשים מפריעים דברים מסויימים בגישה ה'גברית' שלנו. לגברים יש דברים שמפריעים להם בגישה ה'נשית'. זה בסדר גמור בשני המקרים. הבעיה מתחילה כשכל אחד מנסה בכוח לגרום לשני להרגיש עם זה רע. לגבות מחיר על הקושי שלו בהתמודדות עם תפישת העולם של האחר. למשל, גברים מנסים לגרום לנשים להרגיש רע עם המיניות שלהן, ונשים מנסות לגרום לגברים להרגיש רע עם הקנאות הגברית שלהם, וכל צד עושה שימוש ציני במושגים כמו פמיניזם או מוסר. העיקר לא לקחת אחריות".
"אני מבין, אבל מה אני אמור לעשות עם מיכל? אני מאוד אוהב אותה, אבל הגילוי הזה שורף לי בנשמה".
לי, למשל, יש בעיה עם בחורות שלא אוהבות בעלי-חיים
"תעשה מה שאתה רוצה. אם זה כל כך מהותי עבורך – קום ולך. אני מכיר הרבה גברים שהיו קמים והולכים בסופו של דבר. לאף אחד אין זכות לשפוט אותך על הדברים שמפריעים לך בבחורות. לי, למשל, יש בעיה עם בחורות שלא אוהבות בעלי-חיים, או שמפהקות בלי לשים יד על הפה, נו אז? מה אכפת לי מה אנשים חושבים על זה?"
"אבל מה אם אני לא רוצה לקום וללכת? אני אוהב אותה".
"אז תשאר, אבל אל תגבה ממנה מחיר על הדברים שמפריעים לך. תפוס איתה שיחה ותגיד לה את האמת. תגיד לה שאתה אוהב אותה, אבל שזה שורף לך בנשמה. אתה לא צריך להרגיש לא נוח עם התחושה הזאת. אם היא באמת מדהימה כמו שאתה מתאר, היא כבר תדע מה לעשות כדי לעזור לך עם זה. למשל, היא לא תתעקש לומר לך שהיא לא מצטערת על החוויה הזאת. את זה היא תשמור לעצמה".
"אבל זה ימשיך להפריע לי".
"תראה, בכל הקשור לחיי המין הקודמים של בנות הזוג שלנו, זה די קל. גם כאן אתה לא צריך לנסות לברוח מהחשיבה הגברית הבסיסית שלך. למשל, אם קיים בך הרצון הסמוי להיות הראשון או היחיד".
"להיות הראשון? היא השתתפה באורגיה! גם החמישי אני כבר לא אהיה".
"בא לי להיות הראשון שלך במשהו"
"או, אז זה משנה לך. יש פה עניין של אגו. אתה לא צריך להתבייש בזה. אם אתה מרגיש שאתה צריך חיזוק לאגו, תפוס איתה שיחה לילה אחד ותגיד לה 'מאמי, יש משהו שעוד לא עשית אף פעם? בא לי להיות הראשון שלך במשהו'. יש נשים שזה מחמיא להן. נסה את זה. זה ייתן לך את מה שאתה מחפש. תמיד תוכל לומר לעצמך 'את זה היא עשתה רק איתי'. אתה מבין? אל תקשיב לאלה שאומרים לך שאתה צריך להתבייש בצרכים של האגו הגברי שלך".
"הממ.. לא חשבתי על זה. זה יכול להיות מעניין", הוא מביט בתקרה ומהרהר.
חרמן קטן. אני מקווה שזה יעזור להם. האמת? סתם אמרתי לו את זה, אבל הם באמת זוג חמוד. מעניין אם זה יעבוד, הקטע של להיות היחיד במשהו. אם מיכל באמת חכמה כמו שאני חושב, היא כבר תמציא משהו.
עשיתי שימוש במלים "גברים" ו"נשים", למרות שברור לי שישנם גברים שונים ונשים שונות. התכוונתי בעיקר לאלו מכם שמתווכחים כאן בטוקבקים כל הזמן. אני לא יודע מה אתם חושבים, אבל מה שאני רואה זה בעיקר נסיונות הדדיים ליצור תחושות אשם בצד השני. כגבר, אני מאוד חושש לפגוש את אחת הנשים המגיבות כך. אני לא רוצה להיות חלק מהמאבק הזה. אבין גם כל בחורה שחוששת לפגוש את אחד הגברים המגיבים כך.
לא חבל?
