חיים של אחרים

בשיער קצר, שלא מזכיר בכלום את השיער הארוך שעמד על ראשו בזמן שהיה נשוי (פעמיים) לפנינה רוזנבלום, מגיע משה חיים לבית הקפה כשעל ראשו כיפה. ביום שלפני הפגישה הוא חגג יום הולדת 42 במסעדת דגים כשרה, הוא מציין. "גם משה רבנו היה מזל דגים", הוא מחייך אחרי שאני מודיעה לו שהוא נמצא בחברה טובה עם יצחק רבין ואריאל שרון. "איך אני יודע? לפי חז"ל, הוא נולד ונפטר באותו תאריך וזה קורה רק לצדיקים. בכלל, יש משהו בחודש אדר: האוויר משתנה, יש מעבר בין חורף קשה לאוויר נעים וזה יוצר אצל אנשים שמחה אוטומטית".

אצלי לא.

"אם כתוב בגמרא שמרבין בשמחה, לא צריך להתווכח עם זה".

אפשר להתווכח על הרבה דברים, אבל לא על העובדה שהשנים עשו למשה טוב. פעם, כנער השעשועים של הגברת רוזנבלום, הוא עטף את עצמו בג'קוזי, עובדים זרים ואינספור ורודים (קרמים) וירוקים (דולרים). היום הוא מעדיף להתעטף בטלית ובתפילין. "משום מה בתמונות בעיתון נראיתי שמן", הוא נזכר בדבר הגשמי האחרון שתקראו בעמודים הקרובים. אבל מאז שפגש את האור, או כמו שהוא מעדיף, הקדוש ברוך הוא - הוא חי חיים אחרים ונמצא פה כדי להפיץ את הבשורה.

משכשך בגמרא במקום בג'קוזי. משה חיים (צילום כפיר חרבי)

מבחינת התקשורת החיים של חיים מתחילים לפני ח"י שנים בג'קוזי, אבל נתחיל מההתחלה: הוא נולד בבאר שבע ב"בית פשוט מאוד", לדבריו. כשהיה בן שנה וחצי הוריו, שמואל ורבקה, התגרשו, כל אחד מהם נישא שנית וביחד יש לו חמישה אחים. עד גיל 24, אז הכיר את רוזנבלום, ההספק שלו כולל עבודה בפונדק של כושי רימון, שירות צבאי כנהג בלשכתו של איציק מרדכי ומאוחר יותר כלוחם בהנדסה קרבית. אחרי שפשט את המדים הירוקים עבד בשלל עבודות: נהג מונית, מנהל תחנת כבלים, כתב בעיתון המקומי ועוד. ואז הגיעה פנינה. העיתונים חגגו על סיפור "הבוגר", הגרסה המקומית, כי בכל זאת היא מבוגרת ממנו ב־12 שנה. שוב ושוב נטחן תחילתו של הרומן: הם הכירו בים, הוא הזמין אותה למשחק שש־בש סוער, היא גילתה בפניו את ביתה המפואר ופחות משנה חלפה עד שהשניים התחתנו וחיים נכנס לביזנס של הקוסמטיקה. ביחד הם בנו את האימפריה, כשהיא נוצצת מגלוס בדרך לתהילה והוא חוטף ריקושטים מעליבים שעסקו בגבריותו המוטלת בספק מאחורי האשה החזקה. "מה זאת אומרת חזקה?! אני לא מכיר את המושג הזה", הוא מתקומם. "אני הייתי הגבר שלה. ניהלנו בית כמו כל זוג".

לא הרגשת לפעמים שהיא גדולה עליך?

"ממש לא. כתבו שפנינה גדולה עליי בכמה רמות, שאני לא עומד בקצב שלה. זה בכלל לא היה שייך למציאות. התקשורת בחרה לעצמה על מה לכתוב. גם את אמא תרזה אפשר להוציא בכל מיני דרכים והיא היתה אשה צדיקה. הזמן זה התרופה הכי טובה בחיים. אם באותה תקופה היתה כתבה פחות מפרגנת, זרמתי עם זה. בגלל שאני היום אדם מאמין, אני יודע שהכל בידי שמיים".

בטח לא היה קשה להתרגל לחיים הטובים.

"מבחינה גשמית כן. אני לא יודע מה זה הרגל, כי עובדה שאני לא חי ככה היום. עושר זה דבר פנימי של בן אדם. גם אני וגם פנינה לא הגענו מבתים עשירים. החוכמה היא לגרום לאחרים אושר".

גם את אמא תרזה אפשר להוציא בכל מיני דרכים. חיים (צילום: כפיר חרבי)

אחרי כעשור של זוגיות פוטוגנית של רוזנבלום וחיים, האושר לא גר שם יותר. הם התגרשו ופירקו את החבילה שכללה גם את הילדים חן וגל (היום בני 15 ו־13), אבל אחרי זמן קצר התחתנו עד שכעבור שנה שוב התגרשו (ובהילוך איטי למתקשים: חתונה, גירושין, שוב חתונה ושוב גירושין). בתקשורת הצהובה נכתב כי חיים היה האשם בפרידה משום שכניסתה לפוליטיקה של רוזנבלום היתה למורת רוחו. "אף פעם לא אמרתי את זה", אומר חיים, "העיתונות אמרה. רק אמרתי שחשוב לתמוך בקריירה של אשה כל עוד זה לא בא על חשבון הילדים. הפוליטיקה בהחלט הכבידה על המשפחה, אבל זאת לא הסיבה שבגללה פירקנו את הבית. הרי אני התחתנתי עם אשת קריירה".

ואיך היחסים ביניכם היום? בעבר היה נראה כאילו אחרי הגירושין היו ביניכם יחסים קרירים בלשון המעטה.

"הרוגע שאני מרגיש משפיע על היחסים שלי עם כל הסובבים אותי. וזה שיפר גם את היחסים שלי עם פנינה. כשאתה נמצא בתפיסה יהודית אתה כועס פחות. היום אנחנו ידידים טובים".

יש לך פנטזיה כזו שהיא תחזור בתשובה?

"הייתי רוצה שכל עם ישראל יחזור בתשובה".

היציאה מכלוב הזהב לא עשתה לחיים טוב בראשית הדרך והוא נכנס למשבר עמוק. כבר שם החל התהליך למציאת אלוהים. "כשבן אדם נמצא במשבר, הוא מתחיל להבין שהוא כלום, שהוא לא שולט בכלום. ואז הוא שואל את עצמו: 'מי שולט?' ומבין שהקדוש ברוך הוא שולט. זה נורא פשוט".

אז אלוהים אחראי על כל דבר בחיינו?

"כן. הכל בידי שמיים".

אתה מבין היום למה הוא עשה לך רע?

"לא עשה לי רע. כל דבר זה לטובה. ראיינו אותי לעיתון 'משיח', עיתון של חב"ד, ורצו לדעת מדוע נכנסתי לדת. אמרתי להם שהתחלתי לשאול את עצמי שאלות. אני יהודי? כן. אז זה כמו השיר 'נורית לקחה התפוח'. אנחנו לקחנו את הלוגו של היהודים מחכמינו, אבל למה את החלק השני - את קיום המצוות - זרקנו לפח? צריך לשמור על טהרת המשפחה, להפריד בשר וחלב. כמו השיר, שבסוף נורית זרקה הפרח ואכלה התפוח. כל אחד יעבור את התהליך הזה בזמן שלו".

אני לא רוצה לצער אותך, אבל לא כולם.

"נכון, כי יש את העניין הזה שמתרגלים וקשה לעקור התרגלות. את רגילה לחילוניות שלך ואחת הסיבות לכך זה הנושא של האוכל. האוכל נכנס לנו לדם, לנשמה. ברגע שהאוכל לא כשר הנשמה לא נפתחת ולא מוכנה לקבל עניינים רוחניים. יש היום יותר אלימות, שחיתות בכנסת. ליהודי יש נפש בהמית ונפש אלוקית ויש ביניהן כל הזמן מאבק".

ממה היה לך קשה להיפרד כשנכנסת לדת?

"אני אוהב לאכול, אבל עכשיו אני אוכל בחוכמה. יש לי סדר בעניין הזה. היום אני לא תובעני כלפי האוכל, אלא אוכל כדי שאוכל להתרכז בעבודה ובלימודים".

באנלוגיה לחיים - לא בא לך לפעמים סטייק רייר?

"כולנו בהליכי תשובה ואני מאוד משתדל. אני מתפלל שלוש תפילות ביום, מניח תפילין, מקפיד כמעט על כל דבר. יש לנו את היכולת לבחור להסתכל על הדברים בצורה חיובית, אין דבר טוב בלי רע, אבל בעתיד נדע רק פלוס".

במרחק שנות אור מהזרקורים מגדלים משה ודקלה, אשתו הצעירה ממנו בתריסר שנים, ילד בן שלוש, אור. לדבריו, הילדים המשותפים לו ולרוזנבלום קיבלו באהבה את חזרתו בתשובה. "הילדים מאוד מכבדים את התהליך שעברתי. חן מתפללת כל בוקר וכל לילה. היא מדליקה נרות ביום שישי, היא שומרת כשרות ומתלבשת בצורה מכובדת. יש לה אפילו בגדים לבית הכנסת כשהיא באה איתי ביום שבת. אנחנו משוחחים המון על נושא התורה, אין כפייה מצידי, הם מאוד נהנים מזה".

בזמן שדקלה מנהלת פעוטון, משה מגיש ביחד עם הרב שמחה כהן תוכנית טלוויזיה, "שניים בלב אחד", המשודרת

ב־yes ובאתר האינטרנט "הידברות". בתוכנית הם דנים בנושאים שבינו לבינה והרב מייעץ לצופים הפונים אליו בשאלות. "גברים ונשים, חילוניים ודתיים, כולם מבקשים את עצתנו", מעיד חיים. "היום המטרה מעסיקה אותי, אני רוצה להרגיש שאני תורם לחברה מתוך האמת שלי, שהיא הקדוש ברוך הוא. אני חושב שזה משמח אותו שאני עושה את זה".

צחוק הגורל, אבל התוכנית ששודרה ערב הראיון עסקה בנושא נשים וקריירה. "אמרתי שהקדוש ברוך מתחילת הדרך נתן לגבר את המקצוע: גברים יאכלו בזיעת אפם לחם ונשים בצער רב ילדו בנים, אז יש משהו לא טבעי במה שקורה היום. אבל מצד שני, התקופה משתנה.

התקשרה לתוכנית אשה שנולדה לה ילדה ולפני זה היתה לה קריירה והיא לא יודעת מה לעשות. הרב היה מאוד ברור: אשה צריכה להחליט מה יותר חשוב לה - הילדה או הקריירה. אי אפשר שתהיה לך גם קריירה נהדרת וגם חינוך ילדים נהדר".

אז מה לך ולפנינה היה?

"אני תמיד הייתי גבר נוח ועזרתי לה. זה גם שונה, כי היינו בזה ביחד, הלכנו להרצאות עם הילדים, הם באו לעסק שלנו. זה לא כמו שאשה חוזרת הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת".

מה הדבר הכי פרובוקטיבי שדיברתם עליו בתוכנית?

"בגידה. למשל נושא הידידים - אין דבר כזה! גם הרב אמר את זה: כשיש בית, יש אשה וגבר. נקודה. כל מה שקורה היום בנושא הזוגיות כואב לי. אני מפיץ את האמת שלי. חשוב לי שבבתים יהיה שלום בית, זה ישפיע על החיים במדינת ישראל".

שמע, אתה סוג של "סופר נני". מכיר את התוכנית?

"לא. אני בקושי רואה טלוויזיה. בכל זמן פנוי שיש לי, אני מעדיף ללמוד תורה. הגמרא זה הגוגל של החיים האמיתיים".