שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    סינמה פרדיסו הירושלמי

    הוא שימש את קציני המנדט הבריטי, הכעיס את ראשי סניף המפלגה הנאצית בירושלים ומושך אליו עד היום חובבי קולנוע שמחפשים חוויית צפייה אחרת. בית הקולנוע "לב סמדר" חוגג 80

     

    באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת הניח האדריכל גוטלוב בוירלה הבּן את יסודות בניין קולנוע "אוריינט", על מגרש בבעלות משפחתו ברחוב לויד ג'ורג' 4 במושבה הגרמנית בירושלים. ב-1928 פתח את שעריו המבנה הטמפלרי הדו קומתי, שעוצב בסגנון חריג לנוף הבניה במושבה באותם הזמנים, ושימש את הצבא הבריטי וחייליו, "הכלניות", שפקדו אותו תדיר לצפייה ביומנים.

      

    שבע שנים מאוחר יותר נפתח המקום להקרנות מסחריות תחת השם "Orient Kino", ומאז הוא מתפקד בגלגולים שונים והחליף שמות מפעם לפעם. תחת השם "לב סמדר" יחגוג השבוע הקולנוע, שזכה למעמד מיתולוגי והפך לחלק בלתי נפרד מחיי התרבות של הבירה, יומולדת 80.

      

    בירושלים, עיר של מסורת וזיכרונות, לא העלו על הדעת לרגע לעבור לסדר היום על ציון התאריך והאירוע ייחגג ברוב הדר בערב שיוקדש בין היתר לגלגולי המבנה ולאריה צ'צ'יק, בעליו ומפעילו המיתולוגי של בית הקולנוע.  


    קולנוע לב סמדר. ממשיך להוות אבן שואבת בלב המושבה הגרמנית

     

    סיפורו הפתלתל של קולנוע "אוריינט", מובא בחלקו בספרו של האדריכל הירושלמי דוד קרויאנקר, "המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים", המגולל את הביוגרפיה של השכונה ודרכה את סיפורה של העיר ירושלים. ספרו של קרויאנקר אינו היחיד שביקש לשמר את זיכרון המקום בכתובים. קדמו לו חנוך ברטוב בספרו "שש כנפיים לאחד" בו הוא מציף פיסות של זיכרון מחוויית המקום.

     

    "דלתות הקולנוע טרם נפתחו, ומנשה התייצב מתחת לעמודי הכניסה המקורה... כשישבו הכל במקומותיהם, ראו שמחצית האולם ריקה. רוב הבאים ישבו בשורות הקדמיות. האולם היה קטן ותקרתו נמוכה – כביכול, לא אולם קולנוע כאן, אלא חדר  גדול. לפנים היה זה אולם נאה, אך בימות-המלחמה נפגע הבניין וגגו ניזוק, מים חלחלו והכתימו את התקרה ואת הכתלים.

     

    "הצבע יבש, נבקע ונתקלף – איש לא טרח לשפצו. האנשים באו וישבו ברעש גדול, מזעיקים איש את בני-משפחתו ומגלגלים דיבורים מקצה שורה עד

    קצֶהָ. אלה פיצחו גרעינים ואלה גלגלו בקבוקים על הרצפה המשופעת.. הגיעה שעת ההפסקה שלאחר היומנים, והאנשים התחילו נוהרים אל המזנון הארעי שבפרוזדור הצר", כתב ברטוב.

     

    גם המשורר יהודה עמיחי השתמש בדימויי בית הקולנוע בשירו "תחייה רביעית" בו כתב: "ראיתי מושבי בית קולנוע שנחרב/מנחים על מגרש ריק/שהוצאו מביתם הטוב והאפל/והופקרו לשמש האכזרית/שברי מושבים עם חלקי שורות ממספרות".

     

    נוכחותו של בית הקולנוע בכתובים מעידה על מקומו בהוויה התרבותית הירושלמית. הבניין שידע תקופות גאות ושפל מימי המנדט ועד היום, ממשיך לאורך כל שנות פעילותו למלא תפקיד חשוב בעיצובה של המושבה הגרמנית כשכונה פלורליסטית שמושכת אליה מבקרים גם בערבי שישי ושבת.

     

    "ירושלים, אין זה סוד, היא עיר קשה שנאבקת על צביונה", אומרת בעלת רשת בתי קולנוע לב נורית שני שמפעילה את בית הקולנוע הירושלמי מאז 1996, "בכל הנוגע למערך היחסים העדין בין חילונים לדתיים בעיר אנחנו, לפחות, החלטנו שלא להיכנע. בית הקולנוע עבד וממשיך לעבוד גם בסופי השבוע סביב השעון ולאורך כל השנים פקדו אותו גדולי האומה שחלקם אף יודעים לספר שפה פרחו הרומנים הראשונים שלהם".

     

    גלגוליו של קולנוע (מתוך הספר 'המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים')

     

    לדברי שני האווירה המיוחדת בבית הקולנוע הירושלמי היתה זו שמשכה אותה אליו. "מעולם לא ששתי להיות חלק מהמגה-קומפלקסים וגופי הענק. תמיד השתדלתי לשמר את העצמאות והאווירה האינטימית שבית קולנוע ראוי לה", אומרת שני, "זו בדיוק הסיבה שהחלטתי לשכור את הבניין ההיסטורי הזה לפני כעשרים שנה ממשפחת צ'צ'יק. זה מקום שמאפשר מפגש מיוחד שלא קיים במקומות אחרים ומאז ומתמיד שימר חוויה כוללת של הליכה לקולנוע".

     

    באמצע שנות השלושים, אחרי עלייתו של אדולף היטלר לשלטון והכלת חוקי הגזע שכללו חרם על עסקים יהודיים בגרמניה, החליטו היהודים בארץ להפעיל חרם נגדי על עסקים גרמניים בפלשתינה. בעלי הנכס, האדריכל בוירלה, החליט בשל כך להחכיר את המבנה לאיתן בלקינד שהפעיל אותו תחת השם "אפרת" במשך חודשים ספורים. סניף המפלגה הנאצית בירושלים לא התפעל מהעסקה עם היהודי, וכתב לאדריכל הגרמני מכתב אזהרה ואיום.  


    מכתב האזהרה ששיגר סניף המפלגה הנאצית לאדריכל בוירלה

     

    בשנות הארבעים ניהל את בית הקולנוע ערבי נוצרי בשם שטאקלף תחת השם "Regent Cinema". קומתו העליונה של המבנה שימשה כפנסיון לאורחים. אחרי מלחמת העצמאות נמסרה הפעלת בית הקולנוע לקואופרטיב שיתופי של ארבעה חיילים, בהם אריה צ'צ'יק, שרכש את חלקם של רעיו בשנת 1950 והפעיל אותו מאז תחת השם "סמדר" במשך כארבעה עשורים ביחד עם רעייתו רבקה.

     

    ידו של צ'צ'יק היתה בכל והוא שימש כקופאי, סדרן, מקרין ומנהל המקום בו זמנית. בשכונה נהוג לספר על היוזמה השיווקית החדשנית שיזם צ'צ'יק כשהציע לבאים שתי הצגות יומיות בכרטיס אחד אי שם בשנות החמישים אבל שני מספרת דווקא על הפן הביתי של הקולנוע. "גברת צ'צ'יק בהפסקה היתה מוכרת תה ועוגיות מעשה ידיה", מספרת שני בחיוך ומוסיפה, "כאשת עסקים ממולחת היא היתה דואגת שלא להתחיל את חלקה השני של ההקרנה מבלי שוידאו שכולם קנו במזנון.

     

    "זו תופעה שלא קיימת בכל העולם אולי רק על המסך בסינמה פרדיסו' ולכן אני אומרת, מי שמגיע לבית הקולנוע הזה גם אם אינו זוכר את עלילות משפחת צ'צ'יק, מרגיש את חווית המקום שהיא חריגה. זה קולנוע שאי אפשר שלא לאהוב אותו או לפחות אי אפשר להישאר אליו אדישים".

     

    לטובת אלא שאינם אדישים למאורע תארח הנהלת בית הקולנוע בימים שלישי ורביעי הבאים (8-9 באפריל) מפגשים עם האדריכל דוד קרויאנקר שישוחח על

     מקומו של בית הקולנוע בראי התפתחות המושבה הגרמנית. בהמשך יוקרן הסרט "צ'צ'יק – המוכתר הבלתי רשמי של המושב הגרמנית". את הערב הראשון ינעל רב שיח נוסטלגי בהנחיית עמנואל הלפרין ובהשתתפות פרופסור אריאל הירשפלד, המשורר חיים גורי והסופרת והמספרת העממית שמחה סיאני. את הערב השני ינעל רב שיח בהנחיית העיתונאי ואיש הטלוויזיה מיכאל דק בו ישתתפו העיתונאית נרי ליבנה, השחקן חיים בנאי והסופר חנוך ברטוב.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צ'צ'יק. בעליו ומפעילו המיתולוגי של בית הקולנוע
    לאתר ההטבות
    מומלצים