משבר האשראי מכה באילן בן-דב ובג'קי בן זקן

כשאילן בן־דב וג'קי בן זקן (באמצעות החברות הציבוריות טאו ומנופים) רכשו את בניין הליפסטיק המפואר בניו יורק ב־10 ביולי אשתקד, העסקה נראתה מדהימה. השווקים היו בשיא, מחירי הנדל"ן הכירו רק כיוון אחד, ואף אחד לא העריך שמשבר מתקרב בצעדי ענק.

אלא שרק 20 יום מאוחר יותר שוקי המניות והנדל"ן החלו לרעוד, ומימון עסקאות מסוג זה הפך לבעייתי במיוחד, כפי שעולה מהדו"חות של מנופים פיננסים וטאו תשואות לשנת 2007. בן־דב ובן זקן רכשו את הבניין תמורת 649 מיליון דולר, שמתוכם 527 מיליון דולר מומנו במימון ארוך טווח ו־60 מיליון דולר במימון קצר טווח. היתרה מומנה באמצעות ההון העצמי שסיפקו החברות. הבעיה המימונית המסתמנת, שהיא למעשה תולדה של משבר האשראי העולמי, נוגעת לאשראי קצר הטווח, הלוואה שהעמיד בנק ההשקעות גולדמן זאקס לרכישת הבניין. היא אמורה להיפרע ביולי 2008, ויש אופציה להאריכה עד ינואר 2009.

החברות מציינות בדו"חותיהן כי הן בוחנות חלופות להלוואה, שהיקפה כאמור 60 מיליון דולר, וכי לאור משבר האשראי ייתכן שהן תידרשנה לממן את החוב ממקורותיהן העצמיים. מעבר למשבר האשראי מדווחות טאו ומנופים כי חלקה של כל אחת מהן בהפסד מהבניין עמד בשנת 2007 על כ־21 מיליון שקל, הפסד שוטף שאינו קשור להלוואות.

ההלוואה לרכישת הליפסטיק היא לא החשיפה היחידה של בן־דב ובן זקן למשבר האשראי. השניים מעורבים בעסקה לרכישת בניין מדיסון בניו יורק - וכאן חוזר הריטואל על עצמו. הפסד שוטף של כ־4 מיליון שקל לכל אחת בשנת 2007, וגם כאן חולק מימון הבניין לשניים, לטווח הארוך ולטווח הקצר. היקפה של ההלוואה קצרת הטווח בעסקה זו עומד על 10 מיליון דולר, וגם עתידה במשבר האשראי הנוכחי אינו ברור.

עסקאות נדל"ן מניב הן למעשה עסקאות פיננסיות הנסמכות על הפער שנוצר בין הריבית המשולמת על ההלוואה הנלקחת לשם רכישת הבניין לבין התשואה שמייצר אותו בניין. בדרך כלל ההלוואות מממנות 80%-90% מהעסקה, לכן כל תקלה במבנה הפיננסי של העסקה עלולה לסכן את העסקה כולה. גם אם בן־דב ובן זקן יממנו את עסקאות הרכישה בניו יורק מהונם העצמי לשם עמידה בתנאים הפיננסיים - הרי שהנזק שייגרם להם הוא נזק עקיף. בצורה שכזו הם למעשה ייאלצו "לרתק" הון עצמי במקומו של הון זר שתוכנן לעסקה מלכתחילה, מה שעלול לפגוע בתוכניותיהם, גם אם לא בצורה חריפה.