שתף קטע נבחר

הרב רוזן נגד חוקי אברים, בעד תקשורת מגוייסת

ראש מכון צׁמת הפועל לשילוב מדע והלכה סבור, כי חוק קביעת רגע המוות וההסכמה בין הרופאים לרבנים לא יגדילו משמעותית את מספר תורמי האיברים, כפי שלא עשתה זאת החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת 1986. הפיתרון: "אני מאמין בתקשורת מגוייסת"

ynet דחף, הכנסת חוקקה, הרבנים החרדים ימשיכו להתקוטט, אבל ריבוי השתלות יתאפשר רק במקרה של גיוס כלל התקשורת שתביא לאווירה ציבורית חיובית בנושא – כך סבור ראש מכון צֹמת, הרב ישראל רוזן. לדבריו, הכרעה הלכתית המאפשרת השתלות לב בישראל התקבלה במועצת הרבנות הראשית כבר בשנת 1986, והדבר מוכיח כי מיעוט התורמים נובע מ"בעייה יישומית" ולא מהתלבטות אתית-מוסרית. רוזן, המרבה לפעול בנושאי דת ומדינה, אינו רואה תועלת רבה בעיגון הסוגיה בספר החוקים, וקורא לתקשורת לעשות את העבודה בהתגייסות ליצירת תודעה ציבורית בנושא.

  

במאמרו השבועי שיפורסם בשבת בעלון "שבת בשבתו" מזכיר הרב רוזן כי עיקר החלטת הרבנות הראשית היה שרגע המוות הוא "הפסקת הנשימה הטבעית" ו"הרס המוח כולו כולל גזע המוח" – בדומה להגדרה שנקבעה בחוק בשבוע שעבר. עוד הוא טוען כי גם מחלוקת הפוסקים בעניין איננה חדשה. "ומה נשתנה? תאמרו: עיגון בספר החוקים! - יפה ונחמד, אך האם גם מועיל? וכי בעשרים השנים האחרונות הרופאים והמרכזים הרפואיים התלבטו מוסרית ואתית, ולא הסתפקו ב'החלטת מועצת הרבנות הראשית' עד ש'חוק שנלר' גאלם מספקותיהם?".

  

הרב רוזן קובע כי "הכל יודעים כי הבעייה הייתה יישומית", ולכן גם חתימה על כרטיס אדי איננה רלוונטית. "בעת יציאת נשמה רבים-רבים, כולל מסורתיים וחילונים, נוטים להיוועץ ברבנים להרגעת רוחם הסוערת, והללו נמנעו מלהמליץ ביד רחבה, בעיקר בשל בעיות אימון בין רבנים לרופאים... קביעת רגע המוות - גם למי שחתם - היא הנקודה הארכימדית שעליה יקום ויפול האתגר".  

 

"אני צופה בחשש כי עוצמת הריאקציה המתנגדית תעשה גלים כעוצמת ההתלהבות התקשורתית", כותב ראש מכון צׂמת, "אינני זוכר בתשמ"ז התנגדות פומבית נמרצת מצד ה'אגף הרבני הבכיר המחמיר' וכרוזי רחוב זועקים: 'רצח'!". ומה הפיתרון שלו? "התודעה הציבורית! אמרת 'תודעה ציבורית' - אמרת תקשורת. ריבוי השתלות, כולל מימוש החלטת הרבנות או חוק הכנסת, תלוי באווירה ציבורית חיובית, וזו שנשתנתה! תיאורי השתלות פרטניות מדווחים בכלי התקשורת – המודפסת, המשודרת והמוקרנת – בכתבות צבע עזות. ומה יותר עַז מרב מתנחל הלוחץ ידי מוסלמי אשר בתו זכתה בלב נכדתו?".

  

"להשתלות 'יש את זה', את הריגוש התקשורתי, שהרי חוברים בהן חיים ומות, דמעות וצהלה, הלכה ומדע, חֶסֶר וחסד, אודם ולובן. ואם תוסיפו לקדירה קצת 'פשקאווילים' ו'אבן מקיר תזעק', בתיבול דילמות מוסריות ואנושיות - הרי לכם מתכונת לרייטינג מעולה. ומי צריך יותר? אני מאמין ב'תקשורת מגוייסת'!".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים