שלח את עמי לרוסיה

חזרתי בסוף שבוע שעבר מבולבל משהו, מסיור ברוסיה ואוקראינה, ואנסה לשתף אתכם בתחושותיי ובבלבול האופף אותי מאז. כנער צעיר בשנות ה-70, הייתה עבורי רוסיה כחלק מברית המועצות סמל הרוע בעולם. שבועות וימים בילינו אז בכל סוגי ההפגנות של "שלח את עמי". שלחנו מכתבים לאסירי ציון שנאבקו על חירותם, יצאנו לרחובות והכנו שלטים למען אחינו בגלות סיביר. הק.ג.ב על שלוחותיו היה סמל הרשעות והעוול בעולם. מוסקבה נראתה כעיר מוקפת חומה בצורה של קומוניזם, אתיאיזם, ודיכוי כל קדוש ויקר לחירות האדם ולחופש הדת והמצפון.

סיירנו בבנין החדש של חב"ד במוסקבה - נדהמים. בניין מפואר של שש-שבע קומות, עם אולמות אירועים, מסעדות, בית כנסת, חדר כושר, אולם כדורסל, ספריה, חדרי מחשבים ועוד. בבית הספר היהודי החדש ליד יש בריכת שחיה, אולם ספורט, אודיטוריום, מקווה מדהים ומפואר בין המפוארים באירופה, והכל יפה ומרשים. על המגרש ליד נבנה מוזיאון יהודי ענק על שטח של 6000 מ"ר, ולידו מרכז חסד ענק. ניכר שהושקעו ויושקעו במקום מיליונים רבים רבים של דולרים, למען היהודים והיהדות.

אותו דבר ראינו גם באוקראינה, בקייב. מאפיית מצות האופה 4 טון מצות ליום, 24 שעות סביב השעון, בתי ספר חדשים, בית אבות, גני ילדים, ועד כהנה וכהנה מבנים ופעילויות. מערך של מגייסי כספים, מורים, אברכים ושליחים מסורים מפעיל את הכל, עם ציוד, חומרי למידה וכל מה שצריך. הלב לא יכול שלא להתרחב ולהתרגש למראה כל זה, למראה מסירות הנפש של הרבנים והשליחים לקיים את כל המפעלים המדהימים הללו.

הלב מתרגש - ומתכווץ

ומצד שני- החבר'ה שם עושים עבודת קודש. מצילים יהודים מהתבוללות, מחזקים את הזהות היהודית, את הקשר לקהילה. יהודים רבים 'יוצאים מהארון' ושבים ליהדותם לאחר עשרות שנות דיכוי ומחתרת. הרבנים והשליחים מארגנים תפילות, פעילויות, מגיירים, מחתנים, עושים ברית מילה, ומרעיפים חום ואהבה באופן יוצא מהכלל. אין ספק שהם מצילים נפשות.

ועם כל ההצדעה והערכה עדיין מרחפת ולא מרפה השאלה - האם אנחנו חוזרים ובונים את הגלות, משתקעים בה, ונכנסים שוב להתנהלות היהודית הגלותית המסרבת ללמוד את הלקח ההיסטורי שלאחר הפסוק "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאד ותימלא הארץ אותם"- תמיד יבוא הפסוק "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף...".

כששאלתי שאלה זו את אחד השליחים והפעילים במקום הוא ענה לי - למה שנשלח אותם לארץ? איזה חינוך ליהדות הם יקבלו בארץ? מי תלמד אותם 'יידישקייט'- יולי תמיר? עדיף שישארו כאן ויתחזקו ולא יעלו ארצה ויתנתקו מהיהדות.

היום, כשהדרכים התקצרו, ובמרחק טיסה קצרה אתה יכול להגיע בקלות ובזמינות גבוהה לכל מקום בעולם - אולי הדרך מישראל לגלויות השונות ולתפוצות הפכה קצרה יותר- אך הדרך משם לארץ ישראל נעשתה רחוקה יותר. למה לעלות אם אפשר לקבל שם את הכל? יש בגלויות השונות, כולל בברית המועצות לשעבר- שגשוג כלכלי, כל שירותי דת, החינוך, הקהילה והחברה. שליחים מהארץ משלימים את החסר. יש חומרים ואביזרי לימוד, יש מנהיגות ודרך, אין פוליטיקה מעצבנת ואין מילואים - אז באמת למה לעלות ולהעלות ארצה? 

ככל שגדלה ההתלהבות שלנו מהבניינים ומההשקעה, מהפריחה ומהשגשוג - כך התעצם סימן השאלה - אז מה ניסינו לעשות במאה שנות הציונות האחרונות אם לא לחסל את הגלות, ולהקים מדינה? מה יגידו לכל אותם יהודים וקהילות ערב יום העצמאות השישים של מדינת ישראל - שאי שם מעבר להרים ומדבר אומרות האגדות ישנו מקום שמידי פעם קופצים לבקר בו, להצטלם ליד הכותל ואם אפשר ליד חייל לבוש מדים ועם נשק, ואז חוזרים לגלות? או שיש לנו בית משלנו סוף סוף, ושהגלות היא לא שלנו, שהיא מצג שווא וחזיון תעתועים, שחבל על כל דולר שמושקע שם, כי הוא רק מחזק את הגלות ובסוף הוא שוב ייפול לידי הפריץ.