הוא והיא, ה"כלום" שלפני הסערה
לפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים, ולפעמים את מה שמתפתח מתחת לפני השטח אין לגבר סיכוי להבין בכוחות עצמו. הוא ימשיך לשבת ולשבור את הראש והיא תמשיך להרגיש מתוסכלת מזה שהוא לא מבין, ואולי לא יבין לעולם
הם ישבו באוטו ושתקו. פשוט לא דיברו. אף אחד מהם לא באמת רצה לפתוח עוד תיבת פנדורה, אבל היה ברור לשניהם שזה בלתי נמנע.
הוא הסתכל עליה כמעט כל הנסיעה, מנסה להבין מה קרה הפעם, איך הוא כבר הספיק להיות שוב לא בסדר, ולמה לעזאזל הוא מקבל את ההרגשה כאילו הוא אויב המדינה - מספר אחת. אבל זה לא משנה כמה הוא ימשיך להסתכל או ינסה לתהות, לפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים, ולפעמים את מה שמתפתח מתחת לפני השטח אין לאף זכר ביקום סיכוי להבין בכוחות עצמו.
זו לא איזושהי אימרה מתנשאת חלילה, או אפילו ראייה חד צדדית של הדברים, זו פשוט עובדה מוגמרת שאין לערער עליה. זה לא מהיום שקיים פער בשפות, בצורת המחשבה ובהתנהגות שלנו, זה פשוט שם וסביר להניח שימשיך להיות שם עוד הרבה מאוד שנים, לפחות עד שצד אחד יצליח למצוא דרך לחיות ולהתרבות ללא הצד השני.
ובכל זאת הוא ימשיך לשבת ולשבור את הראש והיא תמשיך להרגיש מתוסכלת מזה שהוא באמת לא מבין, ואולי לא יבין לעולם.
"מה קרה?" הוא שואל אותה.
"כלום", היא עונה.
"עשיתי משהו שפגע בך? אמרתי משהו לא בסדר? אני כבר לא יודע, אני מרגיש שאני כל הזמן הולך על קליפות ביצים לידך, מה עכשיו קרה???"
"כלום, לא באמת, הכל בסדר, שום דבר לא קרה", היא אומרת.
והוא חושב לעצמו - כלום עאלק, אני יודע בדיוק מה הולך להיות לי עכשיו... רק זה היה חסר לי!
את עושה סצינות. אני כבר לא יכול יותר!
ובקול רם: "אני פשוט משתגע!!! בכל פעם שאנחנו יוצאים ואומרים לידך את הבדיחה הכי קטנה, או שלא כל הזמן נותנים לך תשומת לב, את עושה סצינות. אני כבר לא יכול יותר! אולי הפעם תגידי לי ממה כל כך נפגעת מבלי שנצטרך לשחק שוב את המשחק הזה, את הרי יודעת שבסוף את תוציאי את הכל החוצה, אז בואי נחסוך שעה וחצי ופשוט תגידי לי מה העניין..."
היא מסתכלת עליו במבט זועף. הוא שותק ומבין את המשמעות של מה שאמר הרגע - הוא עוד יצטער על זה.
ואז היא אומרת: "אני כל הזמן מרגישה שאני לא במקום ראשון אצלך..."
יש לה מיליון דוגמאות לאיך זה בא לידי ביטוי, חלקם בכלל קרו בזמן שהוא ישן, זה לא משנה. זה עדיין קרה.
זה ממשיך ככה עד שהוא באמת, אבל באמת, מצטער שהוא בכלל שאל מה הפריע לה. ולמרות שהוא יודע שאין לו סיכוי לנצח, לפחות לא איתה, הוא עדיין מנסה להתגונן בפני כל האשמות. ועם כל הכבוד להן, מי זוכר את כולן? היו כל כך הרבה...
בסופו של עניין, אחרי בערך שעתיים, במעין מחווה אחרונה של ייאוש, הוא אומר: "אני לא רוצה לריב, אני באמת מצטער, אני אנסה לבוא יותר לקראתך". והיא, במבט חצי מבסוט חצי מיואש, תגיד: "גם אני לא רוצה לריב יותר, זה רק ש..." ותפסיק.
הם יתחבקו ויתנשקו ויגידו שהם אוהבים, אבל המציאות היא, שהיא עדיין כועסת על משהו אחר בכלל. אולי על זה שהוא עוזב, או אולי על הסיכון המיותר שהוא לוקח על חשבון הקשר שלהם, והוא ירגיש מנוצח ומסורס.
הם יישארו יחד, זה ברור, הם הרי כל כך אוהבים, ואפילו מבחוץ זה נראה שלא היה ולא יהיה זוג מושלם מהם. אבל המציאות היא שלא משנה כמה קשה הם יעבדו על זה, זה רק עניין של זמן עד שיגיע ה"כלום שלפני הסערה" הבאה.
גם אני לא רוצה לריב יותר, זה רק ש...
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
