הסינים מחסלים גם את החברונים

בפולקלור הערבי מוכר מאוד הסיפור המופיע במסורת היהודית (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא) על השיח' שנשא לו אישה שנייה, צעירה. בלילה, כאשר ישן אצל הצעירה, היתה תולשת מזקנו את השערות הלבנות כדי שייראה צעיר. ובלילה הבא, כאשר ישן אצל המבוגרת, היתה זו תולשת מזקנו את השערות השחורות כדי שייראה מבוגר. וכך, בין הצעירה לזקנה – הלך הזקן. או בלשון הפתגם המוכר: "יצא קירח מכאן ומכאן".

הנמשל בפי ג'יבריל נתשה מחברון: "בין המחסומים של צה"ל לבין היבוא מסין - הלכה התעשייה הפלסטינית". על השאלה: מי מכה יותר במשק הפלסטיני, המחסומים או סין? הוא עונה בלי היסוס: היבוא מסין. תעשיית הנעליים היא הדוגמה הבולטת לכך.

רוב הייצור הלך לישראל

נתשה (אבו מוסא) שימש שנים ארוכות כמזכ"ל לשכת המסחר של חברון וכראש אגודת יצרני העור בעיר, והוא שייסד בעיר את "רים", המפעל הראשון לנעלי ספורט. תעשיית העור בחברון ותיקה: ב־1980 הביאו לעיר את המכונות הראשונות מאיטליה לעיבוד עור מלאכותי, ושנים ספורות אחר כך היא הפכה לבירת תעשיית הנעליים של מדינת ישראל.

במשך עשר שנים, מ־1985 עד 1995, פעלו בעיר 35 מפעלים עם ציוד אוטומטי לייצור נעליים ועוד 500 בתי מלאכה שבהם תפרו בידיים את חלקן העליון של הנעליים. עשרת אלפים מתושבי חברון והסביבה עסקו בייצור נעליים; הם סיפקו כרבע מהנעליים שנמכרו בישראל וכמעט את כל תצרוכת ההנעלה בשטחים. כל יום יוצרו בחברון 70 אלף זוגות נעליים, שרובם הלכו לישראל.

חומרי הגלם עולים כמו נעל סינית

ואז באה המכה. בתקופה שבה הוקמה הרשות הפלסטינית (1994) שינתה ישראל את מדיניות המכס המוטל על היבוא מסין, והמכס ירד. מאז הידרדר מצב התעיישה בחברון, וכל שנה היתה גרועה מקודמתה. הדברים הגיעו לידי כך שעלות חומרי הגלם ליצרן הנעליים מחברון היתה זהה לעלותה של נעל מוגמרת מסין. המפעלים ובתי המלאכה נסגרו בזה אחר זה. מעשרת אלפים העובדים רק 2,000 עדיין עוסקים בתחום, והם שורדים בקושי ב־15 המפעלים וב־200 בתי המלאכה שעוד פועלים.

איך שורדים? רובם עברו לעבוד עם עור אמיתי, כלומר נעלי איכות שלא מיוצרות בסין. אחרים מייצרים בעבור מותגי הנעליים הישראליים, שמפעליהם בשטח ישראל נסגרו: גלי, דפנה ונמרוד מייצרות היום בחברון.

השיחה עם נתשה התקיימה בסוף השבוע במשרד מפואר למדי במערב חברון, ואחד הנוכחים בחדר לחש על אוזני: "גם מזייפים הרבה את הפירמות האמריקאיות היוקרתיות". הוא מעיף מבט בנעליים האמריקאיות שאני נועל ומוסיף: "כמה שילמת? גם את זה זייפו כאן". שאלתי אותו אם היבואן הישראלי לא משגיח שלא יזייפו, והוא צוחק: "הישראלי שותף בקומבינה - הזיוף זול יותר מהמקור, והוא מדווח לאמריקה על ירידה במכירות".

מתחילים לעשות עסקים עם סין

כדי להחזיק מעמד החלו סוחרי חברון לנסוע לסין ולבדוק הזדמנויות עסקיות. גם ג'יבריל נתשה נסע פעמים אחדות. בתערוכה אחת לנעליים ולמוצרי עור פגש כ־200 סוחרים ויצרנים מחברון. המארגנים הסינים התפלאו לגלות כל כך הרבה חברונים - לעומת עשרות בודדות של נציגים מכל מדינות ערב; שאלו אותו אם חברון היא מעצמה תעשייתית.

היום יש בסין כ־50 משרדים של סוחרי חברון. עשרה מהם עוסקים בנעליים: קונים עודפים, עושים הזמנות מיוחדות לשוק בישראל ובשטחים. נתשה מראה לי את הריהוט המפואר של משרדיו ואומר: "הכל מסין - כורסאות העור, השולחנות המצופים שיש, הווילונות. מי יכול להתחרות איתם?".