בלבן של העין

כל אחד בעולם הזה מקבל מנה קטנה, קטנה מדי, של הזדמנויות שיכולות לשנות את חייו. אז נסו לחשוב כמה אכזרי יכול להיות מצב שהחלום מגיע ארוז בעטיפת צלופן, אבל הפקיד מלמעלה, או מי שזה לא יהיה, החליט לצרף גם טוויסט מרושע לצד אותה ההזדמנות, סתם כדי לבחון את התגובה שלכם.

אבי ביטר כבר היה יוצר מהחומרים של חיי בלבן איזה קליפ (צילום: גל אלי) 

לירית בלבן בדיוק קיבלה את התפקיד הגדול שלה, עמליה היחצנית בטלנובלה "בובות", בדרך להיות שם שמשורבב בפי כל צופי HOT, כשאמה חלתה בסרטן ונפטרה תוך חודש ימים ספורים לפני תחילת הצילומים.

"הספקתי להודיע לה שהתקבלתי לסדרה ואז היא נפטרה", היא נזכרת. "התלבטתי מה לעשות וכולם מסביבי שכנעו אותי ללכת לסדרה. בדיעבד זה עשה לי מאוד טוב. כמה שקשה לי להגיד את זה, ריחפתי קצת בצילומים. בדרך כלל אני נכנסת לדמות ומנסה להבין את המניעים שלה, אבל פה שחררתי. לא יכולתי להתעסק עם זה, לא יודעת אם התוצאה היתה יוצאת אחרת בתקופה אחרת. אבל אני שמחה שעשיתי את זה, אם לא, הייתי שוכבת בבית בדיכאון".

זה לא קיצוני לעבור מאבל לעוד דמות הזויה ומוטרפת?

"ביום הראשון של הצילומים אמרתי למאפרת שהיא תצטרך לאפר אותי הרבה מתחת לעיניים כי בכיתי כל הלילה בגלל שאמא שלי נפטרה. תראי, זה היה משונה, היו מעברים חדים. כל הצילומים היו צחוקים ואז אני נכנסת להסעה הביתה ובוכה. זה היה הזוי".

"קשה לי שאמא שלי לא איתי בתהליך הזה". עם בנה אדם (צילום: גל אלי)

בלבן, 37, היא המטורפת המושלמת עבור כל מלהק, בין אם גילמה את אורנית בסרט "אהבה קולומביאנית", את הבת הדחויה של "משפחת קמיצ'לי", את נעמי כפית, בתו הדתייה של "הבורר", או את עמליה, היחצנית בעלת הפטיש לפאות ב"בובות".

אבל כמו במקרים רבים, הטירוף, ההומור והשיגעון שבאים לידי ביטוי בדמויות לא בהכרח מעידים על קלולסיות תמידית בחייו האישיים של השחקן. אבי ביטר כבר היה יוצר מהחומרים של חיי בלבן איזה קליפ עם הרבה דמעות מזויפות ומריטת שיער על חוף הים. אבל לא אחת כמו בלבן תיתן לזה יד.

כבר בגיל ארבע התגרשו הוריה, אסתי, מורה ואמנית, ועודד, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בלבן ואחיה הצעיר עילי, עברו עם האם מחיפה לטבעון בדרך לילדות לא קלה. "היה לי קשה בטבעון. זה מקום פסטורלי עם וילות של אנשים אמידים. לנו לא היה כסף, אז גרנו בשיכון היחיד שם. לא הבנתי שזה חריג, עד שראיתי את הבתים של חברות שלי. זו נקודה כואבת שתמיד תישאר איתי. עברנו כל שנה דירה בתוך טבעון והיתה תחושת תלישות. גם ככה היתה תחושה שאין בית, של אווריריות, אבל עכשיו אנחנו מעולים באריזה... בתקופת הילדות הרגשתי שאני חריגה. בכלל, הורים גרושים זה לא היה דבר מקובל בטבעון. זו חברה סגורה, כולם הכירו את כולם, מי שהיה קצת שונה איים עליהם. מעין 'טווין פיקס' כזה".

ב"טווין פיקס" היו אנשים ממש מפחידים.

"גם בטבעון. אם תשימי לב, כל פעם שטבעון התפרסמה זה היה בגלל שורת רציחות והיעלמויות של ילדים. יש כל מיני פרשיות מוזרות שם".

אני נראית כמו שחקנית כדורסל. בלבן (מתוך: HOT בידור ישראלי)

אחרי הצבא למדה בלבן משחק בניסן נתיב, עברה לגור בירושלים וניקתה חדרי מדרגות לפרנסתה ("זו היתה התקופה הכי טובה שלי עד היום, תקופה סוערת כזאת, גם רגשית ופיזית"). היא הצטיינה גם במשחק דרמטי, אבל לרוב קיבלה תפקידים קומיים, למעט תפקיד רציני אחד, בסרט "שחקנית ספסל", לשם היא דווקא הצליחה להתקבל. "בכלל לא הייתי אמורה לשחק בסרט. הכל אצלי תמיד הולך קשה. הסוכנת שלי לא שלחה אותי לאודישן, אבל שמעתי עליו דרך חברה וחשבתי שזה תפור עליי, אני הרי נראית כמו שחקנית כדורסל. התקשרתי למלהקת והיא לא רצתה לראות אותי.

אחרי שכנועים רבים היא הסכימה להיפגש איתי בלילה, ברחוב, כדי לצלם אותי ולהראות את התמונות לבמאית. היא באה עצבנית ואמרה לי: 'יש בעיה, את יפה מדי, זה לא טוב'. אמרתי לה שאת זה עדיין לא אמרו לי. היא התחילה לצלם מהרגליים ונגמר לה הפילם במותניים שלי. הזוי. אחרי ניג'וסים היא הכירה אותי לבמאית. היה אודישן מדהים ובדיוק בימי השבעה של סבתא שלי הודיעו לי שלא התקבלתי כי חיפשו מראה מזרחי. חודש אחר כך הם שינו את דעתם והודיעו לי שזה בכל זאת שלי. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל חיפה".

אבל הוא לא הביא את הפריצה.

"זה ידוע שבארץ נורא מקטלגים, אבל את מצפה שבמאים יידעו שאת רק עושה תפקיד. הייתי מגיעה לאודישן והבמאי היה אומר לי, "אההה... את שחקנית כדורסל, נכון?".

"הייתי עונה שלא, אז הוא היה אומר: 'אבל את כדורסלנית חובבת'. הסברתי שלמדתי את זה לצורך התפקיד, אז הוא שאל: 'אז איפה שיחקת?'".

ואם זה לא מספיק, נפלת על הפלופ "משפחת קמיצ'לי".

"ראינו את הבעיות כבר בשלב הראשוני, אבל לא היה עם מי לדבר. הבעיה העיקרית היתה שזה הלך לפריים טיים וזו היתה טעות איומה. היו טעויות ברמה ההפקתית. זה היה צריך להתחיל בקטן בערוץ נידח שבו יש יותר חופש. היה לי מאוד קשה, כי הכתיבה היתה בעייתית וכל ערב הייתי מתקנת את הקטעים שלי. הייתי עסוקה בלהציל את עצמי".

בטח היית בסטרס שזהו, נהרסה לך הקריירה.

"למזלי ניצלתי מהביקורות כי לא הייתי מוכרת, אז לא קטלו אותי והיו כאלה שאפילו שיבחו אותי. אבל סבלתי וזה עוד היה בשידור חי. הבעיה היא שבארץ ממהרים לקטול דברים, לא נותנים לפרויקטים לנשום. היה שיפור מפרק לפרק והגזימו עם הקטילות. זה לא היה כזה נורא, אבל אין ספק שהיתה לי הקלה כשהסדרה ירדה".

בלבן אפילו לא הספיקה למלמל "שמע ישראל" וכבר קיבלה שני תפקידי דתייה. דמות מחורפנת הובילה לעוד דמות מחופפת - מאורנית של "אהבה קולומביאנית" לנעמי כפית של "הבורר".

הבורר הוט (צילום: אלדד רפאלי)

בין לבין היא שיחקה בתוכנית המערכונים של ערוץ ג'טיקס, "קומי קומי", לצד דודו ארז, שיחקה בתיאטרון הבימה ("משפחה", "נמר חברבורות" ו"חודש בכפר") וחזרה לגלם את המופרעת, הפעם מורה שמתעבת את תלמידיה בסדרה לילדים "גרביים".

את לא חוששת מהטייפקאסט שדבק בך - הערסית המופרעת?

"תמיד חוששים מזה. וכן, פחדתי מהטייפקאסט של מופרעת ופחדתי שלא יתנו לי תפקידים של נורמלית. אחרי ששיחקתי את נעמי כפית התחלתי לחשוב בראש שלה, כי יש לה ראש מצחיק, קצת ילדותי ויש לה מצבי רוח. הערסיות יושבת עליי טוב. מלהקים אותי לתפקידים של מזרחיות למרות שאני פולנייה, אבל כרגע הייתי הכי רוצה לעשות דמות ריאליסטית לחלוטין".

את נשמעת לי מאוד מודעת, אבל בכל זאת בחרת להמשיך לתפקיד דומה ב"בובות".

"היתה לי התלבטות אם לשחק בטלנובלה, אבל רציתי לחוות את החוויה הזאת. גיא לואל, שהוא חבר טוב שלי, נורא נהנה מזה והוא שחקן גדול. אז אמרתי 'למה לא?' ונהניתי מכל רגע. רציתי לשחק את הרעה, דמות שלא מחוברת, תככנית. שי קפון במאי מדהים, הוא משהו מיוחד במינו".

איך התמודדת עם הביקורות הקטלניות?

"לדעתי 'בובות' היא אחת הטלנובלות הטובות שיש. היא משוגעת, פרודית, צבעונית. אני נקרעת מצחוק כשאני רואה את הפרקים. לא צריך לקחת אותה ברצינות".

ומה הקטע של עמליה עם הפאות?

"מתברר שיש טרנד בעולם של פאות. בדיעבד, אני חושבת שיש משהו לא פתור איתה, כי גם בבית היא מסתובבת עם פאות. וזה הפריע לי, כי בבית אתה אמיתי וגם אנשים חשבו שהיא חולה. לפחות זה חסך לי פנים בבוקר".

לשימוש פנאי פלוס בלבד! לירית בלבן גיא לואל (צילום: רונן אקרמן)

יש איזה תפקיד שאת זוממת עליו?

"הכי הייתי רוצה לעשות 'בטיפול'. לא יהיה קל למכור אותי לפרויקט כזה וזה כואב לי. אולי רק מוני מושונוב מצליח לשוטט בין הז'אנרים השונים, אבל גם אני יכולה לעשות את זה. הבעיה שקשה לי לדחוף את עצמי. אני נותנת לדברים לקרות, אני לא ארים טלפון לבמאי ואבקש לעשות אודישן".

מלבד הטייפקאסט - וזו הפעם האחרונה שהמילה הזו תוזכר בכתבה, נשבעים – הזוגיות היא הדבר הכי ביציב בחייה של בלבן. זה תשע שנים שהיא חיה עם הצלם והארט־דירקטור יואב סיני ("פרשת השבוע"). במשך שנים הסתובב סיני בחייה של בלבן, היה בן זוגה של חברה טובה שלה, ואחרי שאלה נפרדו הוא זכה בלירית. לפני שנה וחודשיים נולד בנם, אדם, אבל השניים מעולם לא התחתנו. "לא היתה החלטה לא להתחתן, פשוט לא היתה החלטה להתחתן. אין לי צורך בזה. לא ראיתי את עצמי עם שמלת כלה, זה לא מתחבר אליי. שנינו ילדים להורים גרושים, אז אולי זה קשור לזה".

גיל די מבוגר לאמהות בפעם הראשונה, לא?

"ההחלטה להביא ילד לא היתה לי קלה. זה לא שחיכיתי לזה שנים, זה מאוד הפחיד אותי, אבל הגיע הגיל שכבר צריך היה לעשות את זה. בהתחלה היה לי קשה וגם היום אני לא לוקחת בקלות את האימהות ואת החופש שנלקח ממני. יכול להיות שיש אמהות שלוקחות את זה בקלות, לא יודעת. יש גם קשר שתיקה סביב הקושי של האימהות. לי ההתנהלות קשה, אבל בעיקר קשה לי שאמא שלי לא איתי בתהליך הזה". 

• את הראיון המלא עם לירית בלבן תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"