סופר קלאסיקו: טום צ'יימברס, 0 מ-14

לא מעט ציוני דרך נקבעו במכבי תל אביב מודל 1995/96. רלף קליין חזר לאימון הקבוצה, אחרי שנתיים כמנהל המקצועי (מצלצל מוכר 1?). הוא ניסה ללכת על רוטציה של עשרה שחקנים, במה שנראה כדבר חסר תקדים ובלתי אפשרי באותם ימים. ברד ליף ועודד קטש הגיעו מגליל עליון, תומר שטיינהאור חצה את הכביש מהפועל תל אביב וטום צ'יימברס הונחת מקריירה של למעלה מ-20 אלף נקודות ב-NBA.

• 7.3.1991 - ברצלונה בעקבות הסקאדים
• 16.4.1991 - חרפת ערב יום הזיכרון
• 18.4.2000 - כשמכבי עשתה סדר בסלוניקי

אלא שהעסק חרק. גיא גודס קרע את הרצועה הצולבת בברכו במשחק הראשון מול פו אורטז. קליין סיים את דרכו באמצע העונה והוחלף בידי צביקה שרף (מצלצל מוכר 2?). במשחקו האירופי הלפני אחרון על הקווים ביד אליהו, ב-30 בנובמבר 1995, אירח המאמן הוותיק את ברצלונה. שבוע קודם לכן נקלעה מכבי לפיגור בן 14 נקודות מול בנפיקה ליסבון החלשה. הקהל בהיכל הגיב בשריקות בוז צורמות בזמן ההתקפה של הצהובים - שבסופו של דבר התאוששו וניצחו.

צ'יימברס מול ברצלונה. לא ישכחו לו את ההחטאה ה-14 (צילום: יוסי רוט)

במכבי עדיין המתינו למשחק טוב של הזר המבטיח בן ה-36. "אין ספק כי איש המפתח הוא צ'יימברס", נכתב בבוקר המשחק מול בארסה ב"ידיעות אחרונות". הקטאלונים אכן הפסידו בהיכל 94:85 וצ'יימברס אכן הפך לדמות הבלתי נשכחת מאותו ערב - אבל ממש לא מהסיבות שבהן חפץ, רצה או חלם: הוא סיים עם 0 מ-14 מהשדה.

ההחטאה ה-14 היתה המשפילה והמבזה ביותר מבחינתו של הפורוורד, שבעבר נבחר ל-MVP של משחק האולסטאר ב-NBA. במצב של אחד על אפס, 2:31 דקות לסיום, הוא עלה להטבעה - אבל גם הכדור הזה מיאן להיכנס לטבעת. "זה היה יום שחור", אמר לאחר מכן ודחה בשאט נפש את הטענות שלפיהן הוא הסתיר שתל פלטינה שנמצא ברגלו. "צילום אחד יוכיח את השקר", הסביר.

הכותרת שאומרת הכל ("ידיעות אחרונות", 1.12.1995)

היו למשחק הזה גם גיבורים חיוביים. קטש בן ה-21, שהפך לרכז הבלעדי, שיחק 35 דקות והפגין מנהיגות. ראדיסב צ'ורצ'יץ' ניצל את היעדרם של פראן מרטינס וקיקו אנדראו ושלט ברחבות, ומעל כולם - נדב הנפלד, שאמנם לא הצליח לעצור את ארתוראס קרנישובאס, אך סיים ערב התקפי נדיר עם 21 נקודות ואפילו שלשה. באותם ימים, מכבי לא היתה מפסידה במשחק שבו היונה קלעה מחוץ לקשת.

בארסה עלתה ל-31:33 אחרי ריצת 0:9 והרחיקה עד 37:44. מכבי חזרה לעניינים בפתיחת המחצית השנייה, ועל הפרקט התפתח משחק צמוד. הקטאלונים עלו ל-77:79, הצהובים הגיבו ב-0:6. במצב 83:85 למכבי, כשצ'ורה על הספסל עם חמש עבירות, תקעו קטש והנפלד את המסמר האחרון והבטיחו את הניצחון. דורון ג'מצ'י קינח בהטבעה.

קלעו למכבי ת"א: ראדיסב צ'ורצ'יץ' 25 (12 מ-15 מהשדה), נדב הנפלד 21 (8 מ-9, 7 ריב', 4 אס'), דורון ג'מצ'י 18, עודד קטש 14, מוטי דניאל 8, ברד ליף 6, טום צ'יימברס 2 (0 מ-11 לשתיים, 0 מ-3 לשלוש, 9 ריב'). תומר שטיינהאור שותף ולא קלע.

הירבו לקלוע לברצלונה: ארתוראס קרנישובאס 28 (9 ריב'), דן גודפריד 21 (12 ריב'), חוסה מונטרו 12.

שפטו: קורומילאס (יוון) וברזאוסקאס (ליטא), 10,000 צופים ביד אליהו.

בלדה לצ'יימברס / מוטי דניאל

טום צ'יימברס הצטרף אלינו זמן קצר לפני פתיחת העונה, כשהיינו בטורניר מקדונלד'ס בלונדון. היה לו ביטחון עצמי גבוה והוא היה מודע למעמדו הבכיר על המגרש ומחוצה לו. אצל חלק מהאנשים זה נתפס כיהירות, אך הסתדרתי איתו מצוין ומאוד חיבבתי אותו. הייתי בטוח שמרבית השחקנים ששיחקו איתנו אז, לו החזיקו ברקורד כמו שלו, היו משתחצנים פי כמה וכמה.

ה'שחצנות' הזו של צ'יימברס עבדה גם לטובתנו. כשנחת, הוא היה בטוח שנפל למפגש עם נייטיב'ס שלא יודעים כלום מחייהם. את הזמן בפקקי לונדון נהגנו להעביר במשחקי קלפים ידידותיים, וכשטום עלה לראשונה לאוטובוס הוא אמר: "או, יופי, משחקים פה קלפים ואוכל להשלים הכנה. פנו מקום ותנו לי לקחת את הכסף שלכם". עוד לפני שידע את שמות השחקנים, הוא הספיק להפסיד 500 דולר שהתפזרו בין החבר'ה.

גם על המגרש צ'יימברס התקשה מאוד. למעשה, הוא הגיע למכבי אחרי חצי שנה ללא פעילות. הוא חשב על פרישה, והטלפון ממכבי מצא אותו לא מוכן לפעילות. בגילו המתקדם, הוא נדרש לגוף זמן הכנה רב, אבל עקב הלחץ במכבי - הוא נזרק למים ומיד נפצע.

במשחק מול ברצלונה, טום ניסה וניסה - וכלום לא נכנס. אני עדיין זוכר את ההחטאה האחרונה. הוא קיבל כדור לבד מתחת לסל ובאקט של תסכול ניסה להטביע (כאילו שהטבעה תקנה לו שש נקודות ותמחק את הביזיון). הכדור נתקע לו בתחתית החישוק ועף החוצה. החיוך על פניו היה מריר. למזלו ולמזלנו, הקבוצה שיחקה טוב ותצוגה ענקית של נדב השאירה את הניצחון בתל אביב.

כשניצחון יווני בצרפת עוד סחט סימן קריאה ("ידיעות אחרונות", 1.12.1995)

מה שאהבתי אצלו היה היכולת לחייך במצבים כאלו. כשהוא גיע לישראל, הכל כאן היה קטן בשבילו. מעין חוויה ב-Small Town USA ולא חיי הזוהר ב-NBA

שאליהם הורגל. כשבמלחה שרו לו "Who the fuck is Chambers", הוא לא נלחץ או נפגע. הוא חייך לכל עבר ואמר "וואו, זה כמו אווירה של היי-סקול".

הערכתי את היכולת שלו לקחת הכל בפרופורציה, למרות הלחץ והדרישות. ביום שאחרי ברצלונה, הוא הצטלם קולע סל אחרי שטיפס על סולם. הוא לא התבייש להתייחס ל-0 מ-14 ואמר שזו תקלה חד פעמית. עם הזמן הוא למד להכיר ולדעת שבאירופה לא פראיירים. בהמשך העונה היו לו לא מעט משחקים טובים על הפרקט. בקלפים פחות.