לא על הבאגט לבדו

עם או בלי תכניות המציאות שמולידות חדשות לבקרים כוכבים לרגע, במרכז סוזן דלל בתל אביב ממשיכים לחפש את הדבר הטוב הבא בארץ ובעולם. במסגרת החיפוש יכוון המרכז זרקור פעם נוספת על עשיית המחול החוץ ממסדית בצרפת ומציע לקהל הישראלי הצצה אל סצנה שונה, בועטת ובודקת גבולות. זה יקרה החל ביום שני הקרוב, 14 באפריל ובמשך ארבעה ימים במסגרת "קשר צרפתי", המתקיים זו השנה השנייה. 

במשך חמישה ימים יתארחו חמישה מופעים של אמנים ויוצרים יוצאי להקות מחול מרכזיות ויציגו חמש עבודות שמתאפיינות בחקר הגבולות והטריטוריות של הגוף והמחשבה. רשימת האורחים כוללת את הכוריאוגרף אלבן רישאר ורקדני אנסמבל "L'abrupt" עם המופע "רחוק", יצירה המבוססת על הסיפור והמוזיקה של "טריסטאן ואיזולדה" מאת ריכרד ואגנר; את הכוריאוגרף ברנרדו מונטה עם הסולו "דו-חי בצהרי היום", יצירה שנעשתה בשיתוף עם אמן הסאונד נ'דמבו זיאבולו וחוקרת את המושג המועט המחזיק את המרובה ולהקתו של הרמן דיאפווי תופיע עם "דלילה ושמשון למשל", יצירה שמציגה את שני הגיבורים המקראיים מזווית קצת שונה מהרגיל.  

מתוך עבודתו של הרמן דיאפווי, "דלילה ושמשון, למשל" (צילום: Vincent Cavaroc)

להקתו של הכוריאוגרף סילבן גרו, בוגר להקתו של אנז'לן פרלז'וקאז', תופיע עם "שכחה" שבוחנת את התוצאה של מחווה גופנים ללא זיכרון הגוף ואת המופע "אזורי דאגה", שנוצר בעקבות אסון תאומים ובחירתו של ג'ורג' וו. בוש לנשיאות בארה"ב.

העבודה, בעירום מלא, מציגה מסע חיפוש אחר אופטימיות, תוך בדיקת גבולות ממשיים ואסורים; להקתו של הכוריאוגרף כריסטיאן ריזו והאגודה השבירה תציג את "כמו גולגולת, כמו פולחן", סולו של דמות לא ממשית שנוטשת את עולם החיים כדי להפוך לסמל של אופנוען מחוספס.  

"רחוק". מחווה של אלבן רישאר ל"טריסטאן ואיזולדה" של ואגנר (צילום: Richard Alban)

"סצנת המחול הצרפתית שונה, ניסיונית, חתרנית ומעזה", אומר מנכ"ל סוזן דלל יאיר ורדי, "הם הולכים על מה שהם מאמינים וזה ראוי להערכה. חשבנו שמן הראוי שמרכז סוזן דלל, שחושף את כל מרבד היצירה העולמי בפני הקהל הישראלי, יחשוף מדי פעם בזהירות גם דברים שאינם חלק מהמיינסטרים שלצדיו יש עשייה מסקרנת מאד ומרחיקת לכת".

לדברי ורדי הבחירות הפעם נותנות דגש על חיבורים מרתקים בין המדיות השונות וחקירה עמוקה של התנועה.

"אנחנו מוקפים במדבר ואם לא נקיים פרויקטים שכאלה, לעולם לא נהיה חלק מקהילת המחול העולמית", הוא אומר, "ישראל במובן הזה נועזת הרבה יותר ממדינות אחרות. אנחנו פותחים את הדלת כמעט לכל מה שזז מתוך אמונה שרק כך נמדוד את מקומנו בתוך קהילת המחול העולמית".

כל אחד מהמופעים שיוצגו השנה תחת מטריית "קשר צרפתי" מביא לבמה משהו שונה לחלוטין לדברי ורדי. "כל אחד הוא סיפור לגמרי אחר כשהחוט המחבר הוא באמת עבודות אינטימיות יותר ובעיקר דואטים ויצירות סולו. בכוונה ביקשנו לשמור על הגודל הזה והעצמה שהוא מביא", הוא אומר.

"בעבודה של אלבן רישאר התנועה זורמת ונפתחת לאט ומאפשרת למתבונן זמן לחקור אותה. הסולו של ברנאר מתוחכם מאד ומתרחש כאילו ב-Zone אחר. העבודה של הרמן דיאפווי, 'שמשון ודלילה למשל' הוא דואט של שני רקדנים בוגרים. זו יצירה יפהפיה שמרכזה היא עבודה על פרקי הגוף. הסולו של סילבן גרו, שמבוצע בעירום מלא, הוא המרגש מכל העבודות. זו עבודה פיסולית שהיא תענוג לעין. כריסטיאן ריזו עובד הרבה מאד באימפרוביזציה. העבודה שלו הופכת את הבמה לגל. יש ביצירה אמירה עיצובית מרתקת. מסקרן אותי לדעת מה הקהל יחשוב".