שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גברים מ"טדי", נשים מ"אופרה". אסקפיזם מגדרי

    יש הבדל עצום בין הבריחה הנשית לגברית: הגברים בורחים בעיקר בעזרת פעילויות רוויות אקשן, והדוגמה המובהקת היא כדורגל: פיצוח גרעינים תוך צרחות, קללות, נהימות, "נעימות" לוחמניות ויידוי חפצים. כלומר, הגבר המודרני בורח מהצרות שלו בכך שהוא מכניס את עצמו לצרות צרורות אחרות

    ראיתם פעם גבר מגודל, כרסתן, עם תלתל סופרמן משתלשל אל המצח, עטויי שרשראות זהב ותליון בדמות דיוקנו של הזמר המזרחי האהוב עליו, בורח על נפשו?

     

    לאאאאאא, לא יכול להיות!

     

    אתם בטח מנסים לשער בנפשכם איזה תסריט היפותטי יכול לגרום לגבר כזה לברוח ממישהו או משהו, אלא אם כן אותו מישהו לובש טי-שירט כחולה עם הלוגו של היס"מ, ואולי זה גוף מעוגל עם המון אורות מהבהבים שנחת באישון ליל באמצע שדה תירס ופלט מתוכו שלושה יצורים ירוקים עם ראשים גדולים מדי. הרי בדרך כלל, אפשרות הבריחה סותרת לגמרי את יסודות האג'נדה של גבר מסוג כזה.

     

    אבל תאמינו או לא, אני ראיתי. לא אחד כזה, אלא כמה אלפים. בורחים יחד אחוזי אמוק, במשך כשעה וחצי תמימות. זה היה מחזה נוגע ללב, מלווה זעקות שבר, צרחות, קללות, יריקות, יללות, והסוף ידוע מראש: הם מרימים ידיים וחוזרים כלעומת שבאו.

     

    אתם בטח סקרנים לדעת איפה חזיתי בפלא הזה. והתשובה: באיצטדיון טדי, כמובן. וזה לא שהם ברחו מאוהדי הקבוצה היריבה או משהו. איתם דווקא נראה לי שהם הסתדרו לא רע. דרך אגב, גם אוהדי הקבוצה היריבה לא ברחו מעימות האוהדים ההמוני, בעיקר מפני שקצת קשה לצאת מירושלים כשהאוטובוס שלך שוכב על גבו. אבל כל זה לא משנה עובדה פשוטה אחת: כל מי שהיה במשחק ההוא, במשחקים שלפניו ובמשחקים שאחריו, ברח גם ברח. לא בריחה ספונטנית, חד פעמית או כפוייה, אלא בריחה יזומה, מתוכננת היטב, ריטואלית. בריחה שהפכה לתרבות: אסקפיזם.

     

    לגבר המודרני לא חסרות צרות לברוח מהן: הבוס במשרד, המשכנתה, הברז הדולף המחורבן באמבטיה שהוא עצמו וגדולי האינסטלטורים עדיין לא הצליחו לתקן, הראש-מנוע שאוטוטו עומד לשבוק חיים כי הוא חיבר את הוונטה ישירות למצבר מאוחר מדי, האמרת מחירי הבירה, הצו-8 שהגיע משום מקום, ההזמנה לבר מצווה של הנכד של סוניה השכנה ועוד כהנה וכהנה חוקי מרפי שרירים וקיימים המתגשמים מידי יום ביומו. אבל בניגוד לאבותיו הקדמוניים, לגבר המודרני יש משאב שלא יסולא בפז: זמן פנוי. וכך יוצא שהגבר מקדיש את זמנו הפנוי בעיקר לבריחה מתלאות היומיום.

     

    גם נשים בורחות מתלאות יומן, אבל יש הבדל עצום בין הבריחה הנשית לזו הגברית: הגברים בורחים בעיקר בעזרת פעילויות רוויות אקשן, אדרנלין וטסטוסטרון. והדוגמה המובהקת היא כדורגל: פיצוח גרעינים מאסיבי תוך צרחות, קללות, נהימות, "נעימות" לוחמניות ויידוי חפצים קהים לעבר הקוון, שמהווים רק קדימון לרויאל ראמבל שיתחולל בחניון בתום המשחק. כלומר, הגבר המודרני בורח מהצרות שלו על ידי כך שהוא מכניס את עצמו לצרות צרורות אחרות, אבל לפחות מהסוג האהוב עליו.

     

    אז נשים יקרות, אם חשקה נפשכן בשיחת יחסינו-לאן בדיוק כשהגבר שלכן עסוק בלהעלות לעצמו את לחץ הדם מטעמי הנאה גרידא, קחו בחשבון שבריחה גברית, בניגוד לזו הנשית, אורכת לכל היותר שעתיים. ושתי פעילויות מגבירות לחץ דם הנעשות במקביל גורמות אצל הגבר המצוי תגובה הפוכה – אדישות מיידית.

     

    הדוגמה הבולטת ביותר היא הטלנובלה

    הנשים המודרניות, לעומת זאת, אוהבות את הבריחה שלהן כמו שהן אוהבות את הקפה של הבוקר: לוהטת, מעוררת, אבל עם המון סוכרזית. דוגמאות לכך לא חסרות, החל משבועוני נשים וכלה בתוכניות של ריקי לייק ואופרה ווינפרי. אבל הדוגמה הבולטת ביותר היא הטלנובלה: ראיתם פעם אשה מרותקת לטלנובלה או לסרט רומנטי? ניסיתם פעם לדבר עם אשה שבוהה בזה? מובן שלא. בתור גברים, אתם יודעים איך זה מרגיש כשמפריעים לכם באמצע הבריחה היומית שלכם. ובניגוד לנשים, אתם לעולם לא תעשו לה את מה ששנוא עליכם. חוץ מזה, גם אם תנסו לדבר איתה או לשאול משהו באמצע, אתם יודעים מה בדיוק מה תהיה התשובה: "אהה?" תוך שהמבט שלה מתמרן ביניכם לבין הטלוויזיה, עם העדפה ברורה למכשיר.

     

    ברור שאתם יודעים. אתם משתמשים בזה בעצמכם באמצע משחקי כדורגל. אבל בניגוד אליה, אתם יודעים שלא תעזו לגזול ממנה את ההנאה בשיאה של הבריחה, אלא תניחו לה לחזור אליכם ולעולם האמיתי באופן טבעי (אלא אם כן המשפט שכל כך בוער לכם לומר לה דווקא עכשיו הוא "הבניין עולה באש!!!"). אז אתם פשוט מביטים בה בהשתאות, צופה במנת הטראש היומית שלה בעודה משחקת לעצמה בשיער, ועוברים לחדר השני לראות איזה משחקון סנוקר ביורוספורט, עד שהקשקושים הארגנטינאים מהסלון נפסקים ושומעים איזה שיר סלסה ברקע, שפירושו חזרתה הבלתי רצונית לעולם האמיתי.

     

    אבל תתפלאו לשמוע, האסקפיזם רושם לעיתים גם רגעי שיא זוגיים. זה קורה בדרך כלל איפשהו לקראת האביב.

     

    יום חמישי. מזג האוויר נפלא. מכבי ת"א במשחק גדול, משפילה את היריבה עם סל בשנייה האחרונה ומעפילה לפיינל פור. צרחות רמות קורעות את חלל החדר. אתה מקפץ כמו אידיוט מהכורסה לספה וחוזר חלילה ומניף אגרופים לכל עבר. כמה שניות אחר כך אתה מחפש מישהו לחלוק איתו את כל האושר הזה ודופק ספרינט לחדר השינה, שם היא צופה בפרק האחרון של "הסתומים והפתטיים", או משהו כזה. אתה פורץ פנימה בצעקות שמחה שמפילות את היתושים מהקירות: "איזה סל של שרפ, מאמי, את קולטת?! מכבי בפיינל פור!!!"

     

    והיא קורנת כולה: "יו, איזה יופי!!! ולא תאמין איזה צירוף מקרים!!! היום פקונדו ונטליה התחתנו, כנגד כל הסיכויים!!! אתה קולט מה אני אומרת לך?!"

      

    בריחה מהסוג שמזכיר לכם כמה אתם עדיין מאוהבים

    אחחח… ואת הלילה ההוא לא תשכחו עוד המון זמן. כי באותו הלילה, זו תהיה בריחה משולבת: האקסטרים, האדרנלין והטסטוסטרון פוגש את הלהט והתשוקה המהולים בהמון המון סכרין. בריחה מהסוג שמזכיר לכם כמה אתם עדיין מאוהבים. הרי למחרת, אחרי שהבוס יסיים לצרוח עליכם, תחזרו הביתה ותגלו בדואר התראה אחרונה לתשלום המשכנתה לפני נקיטת הליכים, וכאילו שלא מספיק כל זה, יילך לכם הראש-מנוע כשתהיו בדרך לבר מצווה של הנכד של סוניה השכנה. ובעודכם ממתינים לגרר שיגיע, תתקשר קצינת הקישור ותשאל איך זה שלא קיבלתם את ההודעה על ההקפצה ושכל הפלוגה כבר שם על שכפ"צים ומחכה רק לכם.

     

    אז אם כבר מרביצים לכם - לפחות תברחו. רק תשתדלו לחזור בריאים ושלמים.

     

    לכל הטורים של קורטז

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    בריחה ריטואלית שהפכה לתרבות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    היום פקונדו ונטליה התחתנו!
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים