60 שנה אחרי הקרב: הפצוע והמציל נפגשים
בקרב על הכפר דיר יאסין הציל יוסי רז מהאצ"ל את יצחק גול מהלח"י, שנפגע בפיצוץ. "לא ידעתי אם הוא התעוור, חי או נהרג בקרב", סיפר ל-ynet המחלץ. 60 שנה בדיוק אחרי אותו קרב הוא קיבל שיחת טלפון מחבר, שאמר כי הוא יודע היכן הפצוע ה"ג'ינג'י" נמצא. בפסח הם ייפגשו
"ג'ינג'י, אני מחפש אותך כבר 60 שנה". יוסי רז, לוחם האצ"ל ויצחק גול לוחם הלח"י נפגשו בפעם האחרונה בקרב על הכפר דיר יאסין ב-9 באפריל 1948. רז חילץ את גול הפצוע תחת אש, ומאז נפרדו דרכם. במשך שנים ניסה האחד לברר מה עלה בגורל בשני, והאם הצליח לשרוד. השבוע, בדיוק 60 שנה אחרי הקרב, נוצר הקשר המיוחל. "זו סגירת מעגל יוצאת דופן ומרגשת", אומרים השניים ל-ynet.
הם גדלו יחד בשכונת הבוכרים בירושלים, צעירים וחדורי מוטיבציה למלחמה על המולדת. רז, שזכה לכינוי "ג'ינג'י" על ידי ילדי השכונה, זייף את גילו כדי להתגייס כבר בגיל 16 לשורות האצ"ל. גול התרוצץ ברחובות ירושלים, הדביק כרוזים מטעם הלח"י ו"קיבל מכות מאנשי ההגנה", כדבריו, גם כן בגיל 16. שנה מאוחר יותר, הצטרף כלוחם מן המניין לשורות הארגון.
יוסי רז (מימין) בזמן מלחמת העצמאות (צילום רפרודוקציה: גיא אסיאג)
חודש לפני הכרזת העצמאות תקף כוח משולב של האצ"ל והלח"י את הכפר הערבי דיר יאסין שבמערב ירושלים, במבצע שזכה לכינוי "מבצע אחדות". בקרב זה נהרגו כ-100 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים, ולימים עורר הקרב הדים ומחלוקת קשה בשיח הציבורי-אקדמי - בעיקר על האופן בו נהרגו כמה מתושבי הכפר והשמועות על טבח שבוצע בתושבים.
באותו לילה נצטלבו דרכיהם של רז וגול לזמן קצר מאוד. רז נשא עמו שני רימונים בכוח הפורץ, אך אלה היו פגומים, לדבריו, וכלל לא התפוצצו. גול היה חבלן, ונשא עמו חומרי נפץ אל תוך סימטאות הכפר. אלא שטעות קשה של מפקדיו, כמעט עלתה לו בחייו.
"נשאתי בתרמיל את חומר הנפץ, עם פתיל באורך 20 סנטימטר שמתפוצץ תוך 20 שניות מרגע הדלקתו, ונפץ", מספר גול ל-ynet. "כשטיפסנו בטרסות קיבלתי מכה בתרמיל, וכל חומר הנפץ החל להישפך עלי. אמרתי למפקד שלי שהתרמיל נפגע ושצריך להשתמש בחומר נפץ מהר לפני שזה יתפוצץ עלינו. 'אוקיי', אמר המפקד. 'תיכנס ראשון ותניח את המטען באחד הבניינים'".
"אלה העיניים שלך, שמור עליהם"
גול הניח את המטען, הצית את הפתיל ונסוג לאחור. אלא שבתוך המולת הקרב, איש לא יידע אותו שחבלן אחר מהלח"י, כבר הטמין במבנה פצצה אחרת. "לפי החישוב שלי היה לי עוד זמן לסגת, ספרתי שלוש שניות ורצתי לאחור, אבל פתאום היה פיצוץ גדול ואבנים נפלו לי על הראש". גול נפגע בפניו, ונזק נגרם לאחת מעיניו. "התחלתי לצעוק מכאבים, אבל אמרתי לחיילים שימשיכו להתקדם וישאירו אותי בשטח".
יוסי רז, 60 שנה של חיפושים (צילום: גיא אסיאג)
מטרים ספורים משם עמד רז יחד עם צוותו מהאצ"ל. הוא שמע את זעקות הכאב והתקרב כדי לסייע לחייל הפצוע. לפתע זיהה שמדובר בחברו משכונת הבוכרים. "שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי שהלכו לו העיניים", מספר רז. "הוא נכנס להלם, לקחתי שתי אבנים מהאדמה, נתתי לו לאחוז בהם בידיו, ואמרתי לו - 'אלה העיניים שלך, תשמור עליהם טוב', כדי שיישאר איתי בהכרה".
רז לקח את גול על כתפיו ומיהר אל המקום בו רוכזו הפצועים היהודים, לא רחוק משם. "כל הזמן הזה היו יריות מכל עבר. אמרתי לו שלא אשאיר אותו בשטח כי יהרגו אותו, ופיניתי אותו למקום בו טיפלו בפצועים", מספר רז. "כשהגענו לשם לקחתי ממנו את הנשק שהיה על צווארו, וחזרתי לשטח כדי להמשיך בלחימה".
הקרב הסתיים בהכנעת הכפר דיר יאסין. רז שב הביתה, אך המחשבות על ידידו מהשכונה לא פסקו. הוא ניסה לברר מה מצבו, אך לא הצליח. "לא ידעתי אם הוא התעוור, אם הוא חי או נהרג בקרב", מספר רז. השנים חלפו, אך המחשבות על החבר הפצוע לא עזבו את רז. "חשבתי עליו הרבה מאוד במהלך השנים. סיפרתי לילדים ולנכדים שלי מה היה, אבל לא מצאתי אותו בשום מקום".
גול חזר הביתה בשלום מהמלחמה, אך הפגיעה בעין הותירה בו צלקת לצמיתות והוא נותר עיוור בעין אחת. גם גול ניסה לאתר את החבר שהציל את חייו, אך גם הוא לא הצליח. "כולנו בשכונה קראנו לו 'הג'ינג'י', אבל את שמו האמיתי לא ידעתי. במהלך השנים סיפרתי לילדים ולנכדים על הקרב ועל השכן שלי שהציל אותי כשנפצעתי, אבל לא ידעתי איך אתפוס את הבנאדם הזה".
אחרי 60 שנה - שיחת טלפון
ביום רביעי שעבר, 9 לאפריל 2008, 60 שנה בדיוק אחרי אותו קרב, נוצר הקשר המיוחל. בעודו משוחח עם חבר נוסף לשירות באצ"ל על הקרב, אמר החבר שהוא מכיר את גול ויודע איפה הוא היום. "הייתי בהלם שאחרי 60 שנה בדיוק, כשכבר השלמתי עם זה שלא אדע מה עלה בגורלו, פתאום הצלחתי לאתר אותו. השגתי את הטלפון שלו והתקשרתי אליו".
שיחת הטלפון היתה מרגשת במיוחד. "עניתי לשיחה ובקו השני אמר לי האיש שקוראים לו יוסי רז", מספר גול. "שאלתי - 'מי זה'? והוא ענה לי - "הג'ינג'י". ישר זיהיתי מיהו. "ג'ינג'י, אני מחפש אותך כבר 60 שנה", אמר גול הנלהב. "זה היה דבר לא יאומן, בימים אלה אני כותב את ספר הזיכרונות שלי לילדים ולנכדים, ופתאום האיש שהציל אותי מתקשר אלי בדיוק 60 שנה אחרי הקרב".
החברים הנרגשים שוחחו ארוכות והעלו זיכרונות, ושניהם שמחו לדעת כי ניצלו מהקרבות והקימו בית ומשפחה. השניים הבטיחו להיפגש במהלך חג הפסח, כדי להעלות זיכרונות ולהחליף חוויות משותפות. "כל מי ששומע את הסיפור הזה מקבל חום", הם אומרים. "צירוף מקרים כזה הוא דבר נדיר". זוהי סגירת מעגל של 60 שנה.
לפנייה לכתב/ת 
