חיוכו של העבד

בעוד כמה ימים שוב נתקבץ עם רוב יהודי העולם משפחות-משפחות סביב טקסט אחד. ההגדה של פסח. למרות שבספרות חז"ל יש יצירות עמוקות ויפות ממנה, מצליחה ההגדה לייצר חוויה. היא בנויה כ"ליין-אפ" - מהלך אירוע מפורט אותו אנחנו מוזמנים לעבור מדי שנה עם ילדינו, ומטרתה הפנמת סיפור יציאת מצרים.

האתגר פשוט: אם נצליח להעביר לילד את העלילה בתמצית - היינו עבדים, פרעה שיעבד אותנו, אלוהים הוציא אותנו ממצרים ונעשינו לעם שהתורה מאחדת אותו - אפשר לעבור לקינוח.

הערב כולו נועד להיות מבלבל ומפתיע באופן מעורר תיאבון: מעין "מסיבת התה של הכובען" בעליסה בארץ הפלאות. שום דבר לא צריך להיות כרגיל; שום סימן לארוחת הערב של השיגרה. הבית מלא אורחים, לא יושבים בשולחן המטבח אלא מסובין בהרחבה אל שולחן מהודר. הלחם שהוא סמל היום-יום נעלם ואת מקומו תופסת המצה שצורתה וטעמה משונים. צלחת הסדר משתדלת לגרות את הילדים לשאול "מה זה‭"?‬ (הכנה מופרזת של מורות וגננות מלאות רצון טוב מקלקלת את המתח בתשובות ידועות מראש‭.(‬

ההגדה מזמנת גוזמאות ‭")‬ועל הים ארבע מאות מכות‭,("‬ שירים ופזמונים וגם הפוגה קומית בדמות מכות מצרים.

מה למכות מצרים ולהומור?

בייחוד בימים אלו של כיבוש, אנחנו רגילים להרגיש אי נוחות על צערם של המצרים. אי נוחות שהופכת בלתי נסבלת במכת בכורות ומגובה במדרש היפה על שמחת המלאכים לאיד וצערו של הבורא הנוזף בהם: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה‭"?! ‬

עם זאת, אם נשים לב כי בתשע המכות הראשונות אין נפגעים המצרים בנפש, ואם

נרשה לעצמנו להיכנס לאווירה של "מקס ומוריץ" או סרטי סלאפסטיק בנוסח "השמן והרזה‭,"‬ הרי התמונה בה הולך הרע לשתות מים ואלה מתחלפים לו לדם היא מצחיקה! התמונה בה מתמלאים בתי המצרים בצפרדעים - במיטה, במגירה, בבצק היא נפלאה בהומור ובגועל שלה! גם תמונת הגירוד בשחין של חרטומי מצרים נהדרת. מנקודת מבטם של ילדים כבני חמש ושש, אפשר לשמוח במפלתו של פרעה הרע. המכות עשויות להצחיק את הילדים והצחוק עשוי לשמש כמעודד זיכרון.

יחד עם זאת, ההומור איננו רק כלי דידקטי. כזכור בני ישראל היו במצב של "קוצר רוח" כתוצאה מעבודת פרך ההומור שלהם חוסל בעייפות וכאב, בחוסר תוחלת וחוסר צדק. לפני שאפשר היה שעבדים אלו יהיו לעם ויקבלו את התורה, יש צורך בשלב ראשון ומקדים, בניצן של חשיבה עצמית, הגמשת הרוח מ"קוצר" ל"אורך‭."‬ השלב הזה הוא ההומור אפשר לקרוא את מכות מצרים כהופעה שמעניק האל על ידי משה ואהרון כדי לדגדג את נפשם של בני ישראל, להוציא אותם מאחיזתו של הרוע המצרי ולהזכיר להם כי הכל אפשרי. עבד שמחייך למראה צפרדעים או למראה הנוגש שלו שנתקל בקיר בחושך כבר יש בו טפח אחד של חירות.

ברוח זאת אפשר להתבונן מחדש בסדרה "עבודה ערבית" ולהבין כי ביכולת שלה לחייך חבוי צעד ראשון ליציאה לחירות של ערביי ישראל.

אם נצליח בפסח הזה לא רק "להגיע לאוכל" אלא להיסחף עם הערב הבלתי רגיל הזה, וגם אם אמרנו רק "פסח, מצה ומרור" - אבל צחקנו ביחד - דיינו.

• הכותבת היא מייסדת "עלמא" - בית לתרבות עברית בתל-אביב