שתף קטע נבחר

סטוץ אחד יותר מדי, סטוץ מהגיהנום

חלפו ארבעה שבועות ולא שמעתי ממנה. הייתי שקוע בחיים שלי, ובכלל, מי זוכר סטוץ? יש כללים ויש חוקים בלתי כתובים, לא כך? ואז סמס: "לא קיבלתי החודש". סיפור שבהחלט יכול להיות

"לקחתי פוסטינור, אם זה בכלל מעניין אותך".

 

איזה סמס מרגיז על הבוקר. מה אכפת לי מהפוסטינור שלה? ואיזה טירון יצאתי... ממתי מחליפים טלפונים עם סטוץ? והקונדום הזה... איך בכלל נקרע קונדום... ואם כבר נקרע, אז למה בזיון-סרק, לעזאזל. אני תובע אותם. כשהכל ייגמר אני תובע את היצרנים המזויפים. וגם אם יחמיאו לי על היקף הציוד, וגם אם יתחנפו ויציעו לי חוזה פרסום גלובלי – גם אז יחטפו ממני תביעה, נשבע.

 

סיוון קראו לה. במועדון היא נמרחה עלי כמו דבש על חלה של שבת. היא רצתה כבר בשירותים, אשכרה, ואני, אני בשום אופן לא בזוהמה. "בואי יא חרמנית, בואי אלייך הביתה", וכך היה. כמה רדבול וקפה שחור באיזו פיצוציה בדרך, והביתה. לבית שלה.

 

"הקונדום קרוע!" נהמתי "לכל הרוחות!"

אם לרגע אחד, לשנייה, הייתי מדמיין את המאורעות הארורים שבדרך... בחיים לא. לא סקס ולא כלום. אז באמת היה פרוע והיה כיף, כי שנינו היינו חרמנים והעניינים גלשו מעל ומעבר. אבל כשהוצאתי בסוף והסתכלתי, חשכו עיניי. "וואו, הקונדום קרוע!" נהמתי "לכל הרוחות!" והיא פערה פה בתדהמה. נקרע הקונדום, זרעונים החליקו פנימה, וזה פחות או יותר מה שהיה. שתבינו, סיוון היא לא שיה תמימה. זו גם אשמתה, והיא יודעת את זה. הקונדום הארור תפס עיתוי גרוע במיוחד ופישל ברגע הקריטי. זהו, אין מה לעשות.

 

לא השבתי לסמס ההוא. ומה בכלל אשיב לה? "יופי שלקחת"? "נקווה שיעזור"? "מצטער"? זה מיותר. באמת חבל על הזמן. לקחה, שתהיה בריאה. אני לא חייב לה כלום, והיא יודעת את זה. היא לגמרי לא צדיקה.

 

חלפו ארבעה שבועות ולא שמעתי ממנה דבר. הייתי שקוע עמוק בחיים שלי, ובכלל, מי זוכר סטוץ? סטוץ אין לו זכות קיום אלא בזמן הווה. לא בעבר, ובטח שלא בעתיד. יש כללים ויש חוקים בלתי כתובים, שכולם מצייתים להם. לא כך?

 

"לא קיבלתי החודש".

 

ניחשתם נכון. עוד סמס ארור. סמס שתפס אותי באמצע ערב לוהט עם דוגמנית צעירה אחת, שתהיה יום אחד מפורסמת. אני בטוח. ובהודעה זו היתה שוב סיוון שהעלתה עצמה מהתהומות המטושטשים של הזיכרון. ההודעה הזו גמרה לי על הזיקפה ועל הליבידו.

 

התעלמתי מההודעה. מה הייתי עונה לה? ולשם מה? לא קיבלה החודש? אז תקבל בחודש הבא. ובכלל, מי משאיר טלפון לסטוץ. איזה טירון, איזה ילד יצאתי...

 

צעד אחר צעד טוותה לי סיוון את הסיוט

"עשיתי הבוקר את הבדיקה..." וכך, עם השלוש נקודות בסוף, כך טיפס משחק הדמעות שלנו מדרגה נוספת. טיפס ועלה ונחת בשערי הגיהנום. צעד אחר צעד טוותה לי סיוון את הסיוט הגרוע מכל. הסיוט האמיתי המשותף לכל בליין עירוני באשר הוא גבר ופרפר חופשי.

 

וזהו. סיוון נכנסה להריון. הסוף הזה היה בלתי נמנע ובלתי נתפס גם יחד. הגינקולוג שלה אישר את הממצא וצבע את החיים שלי בשחור.

 

"אולי זה לא ממני?" זעמתי עליה בטלפון והזעתי. "ובכל מקרה", הוספתי בתחינה, "את בכל מקרה עושה הפלה, סיוון, אני מקווה מאוד, בלי שטויות, אה?"

 

ואז השתררה שתיקה, השתיקה המרגיזה ביותר עלי אדמות. עשר שניות שבסופן השתכנעתי שחרקירי הוא בעצם פיתרון אלגנטי ונוח. "אני בת 36", לחשה לבסוף. "לא אעשה הפלה, אלא אגדל את הילד לבד. אתה מצידי תעשה מה שאתה רוצה".

 

תחשבו עכשיו על אבטיח שנתקע לכם בגרון. לא גרעינים רבאק! אבטיח שלם אמרתי. מפלים של זעה קרה. סטוץ שהפך להריון. חרמנות של רגע, והנה, האמא של הילד שאתה ממש, אבל ממש, לא צריך ולא רוצה עכשיו. ובטח שלא ממנה. בחיים לא ממנה! והמעיים התהפכו לי שמונה או תשע פעמים והקאתי את הנשמה באמבטיה. את כיס המרה והטחול והלבלב הקאתי שם ונשכבתי על השטיחון מתבוסס בשאריות חמצמצות ומרירות. "אני בורח מכאן", מלמלתי בלב, "מיד... מתאדה מכאן לנצח..."


 

כשחזרתי מהודו היתה סיוון בחודש השישי. "זה יהיה בן זכר", חייכה. נפגשנו בבית קפה במרכז תל אביב והיא נראתה לי מאושרת. בראש עלו לי פתאום מחשבות זוועה, חלקן

קרימינליות. כי למה אני? אלוהים אדירים, למה נבחרתי לתפקיד הטראגי הזה? דווקא אני? מהו החטא הגדול שזהו עונשו?

 

סיוון הרגיעה. היא אמרה שאין צורך שאדאג לגבי תשלום מזונות בעתיד, ובכלל, אם לא ארצה, אוכל שלא לשמור על קשר.

 

מאז רצח רבין לא בכיתי. עשר שעות הלכתי ברחובות בלי מטרה. חשבתי על ילד קטן שלא ארצה להכיר לעולם. חשבתי על בדיקות DNA. חשבתי אם כשיגיע לגיל 18 אולי יירצה לחפש אותי. ילד שלא יקרא לי "אבא" בחיים שלו. חשבתי על זיון אחד מפגר, זיון סתמי אחד יותר מדי. אבא. נו באמת... בשנות ה-20 שלי הייתי אז. בקושי מתפרנס, בקושי חי... ילד? אבל למה??? ואז בכיתי. זוכר שהגעתי לפארק הירקון סמוך לרחוב אוסישקין, התיישבתי על ספסל ובכיתי כמו ילד, כמו ילד מפוחד.


 

החלטתי לקבל את עצתה של סיוון ולהיעלם לה מהחיים. חלפו שנים לא מעטות, ואני שלם עם ההחלטה. כל אחד הרי מחביא איזו תיבת פנדורה, אז עכשיו גם אני. האם אפתח אותה אי פעם? אני לא חושב. אין טעם. מה זה ייתן לי? מה זה ייתן לילד?

 

לפני כמה חודשים התחלתי לצאת עם בחורה חדשה. לא פעם אני תוהה מה יועיל לה אם תדע? מה זה יועיל לנו? לגמרי לא בטוח. ובכל מקרה, סטוצים הם לחלוטין מחוץ לטריטוריה שלי, וכך זה יישאר מעתה ועד עולם.

 

האימייל של חוץ פן

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: index open
"עשיתי הבוקר את הבדיקה...
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים