שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עדויות מחברון: חנקנו פלסטינים עד עילפון
    התפרצויות אלימות של חיילים, התעללויות בפלסטינים, משחקים אכזריים, גניבות וביזה מבתי תושבים, חריגה מנהלים, הטרדות והפחדות - כך נראית המציאות היומיומית בחברון על פי עדויותיהם של חיילים ששירתו בעיר האבות בשנים האחרונות. חוברת שהוציא ארגון "שוברים שתיקה" מציגה תמונה מבהילה ומזעזעת
    התעללות: ליפף חוט ברזל עד לקטיעה גונבים דולרים ומתחלקים בביזה "החייל ננעל עליו כמו פיטבול" מי מהפלסטינים יתעלף אחרון? 

    "כולם שם מרגישים שהם עושים משהו רע. נגיד את זה ככה, לפחות כל החברים שלי הרגישו שהם עושים משהו רע. כולם יודעים להצביע על זה וכולם מיואשים" - כך נפתחת העדות הראשונה בחוברת בת 108 עמודים המביאה את סיפוריהם של עשרות חיילים ששירתו בחברון בשנים האחרונות.

     

    החוברת, שהופקה על ידי ארגון "שוברים שתיקה", כוללת תיאורים מזעזעים על האופן בו מתנהגים חיילי צה"ל כלפי התושבים הפלסטינים של חברון, ועל התנהלותם של המתנחלים. ynet מביא בפניכם ארבע עדויות - וגם את החוברת במלואה.

     

     

    ב"שוברים שתיקה“ אומרים כי מטרתם היא "לעורר דיון ציבורי סביב המחיר המוסרי אותו משלמת החברה הישראלית כולה בשל המציאות בה חיילים צעירים ניצבים מול אוכלוסיה אזרחית באופן יומיומי ושולטים בה".

    הם מבהירים כי כל העדויות עברו תחקיר קפדני, הכולל בדיקה והצלבת העובדות עם עדים נוספים ו/או עם ארכיונים של ארגוני זכויות אדם אחרים

    הפועלים בשטח.

     

    חבר הארגון, מיכאל מנקין, אמר כי תמונת המצב בחברון לא השתנתה בשנים האחרונות וב"שוברים שתיקה" שומעים שוב ושוב על "ההידרדרות המוסרית" של המערכת כולה ושל החיילים. "על החברה הישראלית מוטלת חובה להקשיב לחיילים שהיא שולחת לחברון ולשטחים בכלל, ולקחת אחריות על הנעשה בשמה", הוא אומר.

     

    התעללות: ליפף חוט ברזל עד לקטיעה

    "היה אצלנו ביחידה חייל אחד דפוק. באמת, הוא היה נהנה להתעלל. פעם הוא הביא בן אדם למצב של קטיעת יד. בדוק, קטעו לו את היד".

     

    מה היה שם?

     

    "סתם איזה ערבי, לא זוכר מה בדיוק מה היתה הסיטואציה, היה שם בלגן והם הגיעו למצב שהם דוחפים אחד את השני. החייל גנב לו איזו קופסת טבק, אבל אחד לא ידע על זה. פתאום בא הערבי וצעק: 'גנבים, גנבים, ראיתי אותך'. הוא התקרב לחייל הזה, ואנחנו הרחקנו אותו: 'מה אתה רוצה? אף אחד לא נגע לך בדברים'. והחייל הוסיף 'אתה אומר לי גנב?'. ואף אחד לא ידע על הגניבה, באמת.

     

    “החייל יצא עליו במכות, פיצוצים, והתחילו דחיפות. החיילים אמרו: 'וואללה,חלאס, וזה הגיע למצב שפיצצו אותו מכות".


    על הברכיים (צילום: AFP)

     

    מי פיצץ את מי?

     

    "החיילים פוצצו את הערבי הזה במכות. ואז החייל הזה לקח חוט ברזל. הוא היה באמת דפוק. תפס את הערבי וליפף, ליפף, ליפף, אני אומר לך ליפף, היד שלו כבר נהייתה...

     

    על כף היד?

     

    "כן. מה זה סיבב, משהו, אני אומר לך, ניסינו לעצור אותו. 'לא, אני לא מוותר לו. הוא הרים עליי יד, הוא ייענש'. סיבב, סיבב, סיבב, בסוף הוא בא וחתך הכי צמוד לעור. אחר כך ניסינו שעה לחתוך את החוט ולא הצלחנו. זה אשכרה עשה לו חריץ ביד. היא כבר נהייתה כחולה. והבן אדם כאילו צועק: 'אני כבר לא מרגיש את היד',

     

    "אמרתי: בטוח יכרתו לו את היד. הגענו למצב שמנסים לחפור לו עם סכין ככה, להוציא לו את זה, ולא הצליחו. דפוק. בן אדם דפוק. באמת הוא היה דפוק".

     

    מה עשיתם עם הערבי?

     

    "שיחררנו. מה היה לנו לעשות?"

     

    עם היד ככה?

     

    "אמרנו לו: 'לך לבית חולים'. אין לנו מה לעשות. לא הצלחנו לחתוך את החוט".

     

    חזור למעלה
    גונבים דולרים ומתחלקים בביזה

    "היו גם הרבה גניבות להמון אנשים".

     

    ביזה?

     

    "מלא. מלא. פעם היינו בבית של עשירים בחברון. בקיצור, מצאנו אצלו באחת המגירות דולרים. משהו מטורף. המפקד קרא לשני ותיקים במחלקה, אמר להם: טוב, מתחלקים בכסף. התחלקו. השאירו קצת לבן אדם ואמרו לו: 'אם אתה מדבר אנחנו חוזרים לשחוט אותך'. נעלמנו משם".

     

    כמה כסף זה היה?

     

    "הרבה. ממש הרבה. זה היה, משהו מטורף. ממש סכום, אף אחד לא האמין שמצאנו דבר כזה".

     

    ואתם לא רציתם גם לקחת?

     

    "לא, אנחנו היינו כאלה מהחבר‘ה שלא רוצים להסתבך. בכלל, אמרנו: אנחנו לא מכירים בזה, לא יודעים, תעשו מה שאתם רוצים".

     


    ברחובות חברון (צילום: AFP)

     

    אבל ביזה קטנה זה היה נורמטיבי?

     

    "ביזה קטנה זה היה רגיל: שש־בשים חופשי, סיגריות, הכל".

     

    ויש מקום בפאוץ‘?

     

    "היינו הולכים עם תיקים של הצבא. כל פעם היינו יוצאים עם דברים - מה שרוצים, גם מכשירי חשמל".

     

    לקחתם גם סתם דברים?

     

    "בטח. חאמסות, לא, כל המסבחות האלה היינו לוקחים בכמויות, דגלים, מה שאתה רוצה, כל מה שהיה אפשר, כל מה שנראה לנו יפה ונחמד לקחנו. מתנות לחברות הם לקחו מחנויות".

     

    חזור למעלה
    "החייל ננעל עליו כמו פיטבול"

    "היינו בחזרה מפטרול וראינו איזה מונית שמישהו שם מחביא איזה משהו, עושה תנועה כזאת של להסתיר משהו. עצרנו את המונית, היו שם שלושה אנשים, הנהג ועוד שני חבר‘ה צעירים מאחורה.

     

    "בדיוק היה גם איזה ניסיון דקירה של חייל במערה או משהו כזה. בקיצור, הוצאנו אותם, חיפשנו במונית, ומצאנו סכין קפיצי. הפרדנו את שני הצעירים האלה והתחלנו לתחקר אותם: “של מי הסכין? של מי הסכין?“... אחרי כמה זמן אחד מהם סימן לנו על חברו באצבע 'זה שלו, זה שלו'.

     

    "שיחררנו את הבחור שהלשין ואז אמרנו לשני 'למה הסכין? אנחנו יודעים שזה שלך'. והוא ענה: 'זה לאמא שלי, לחתוך סלט'. אמרנו: 'מה, אתה מטומטם? אתה עושה צחוק? אתה בא לשקר?' הוא ממש עיצבן אותנו. תפסו אותו, נתנו לו קצת מכות, אגרופים בצלעות. לא, בפנים.

     

    "ואז פתאום שאר החבר‘ה בפטרול קלטו שנותנים לו מכות. כולם קפצו עליו, חבר‘ה עם וסטים וזה, מקלות. התחילו, נתנו לו מכות בברכיים, הוא נפל על הרצפה, התחילו לבעוט בו. התחילו ממש לבעוט בו, באמת לפוצץ אותו כאילו באמת, להרביץ לו עם מקלות בגב, בראש, ממש. פוצצו אותו, באמת, כמו שאתה רואה בסרטים כשחבר‘ה עומדים מעל בן אדם נכנסים בו.


    מעצרים בחברון (צילום: AP)

     

    "ואז אחד התחיל לחנוק אותו בגרוגרת, חנק אותו בשתי ידיים. הבחור היה בן 17-18 והתחיל לצעוק 'מאמא, באבא'. והוא חונק אותו וחונק אותו. אתה רואה את הבן אדם מתחיל להכחיל ולהיות מעורפל הכרה. החבר'ה קלטו את זה והתחילו למשוך את החייל שחנק. התחילו למשוך אותו אחורה. והוא לא עוזב, הוא לא עוזב אותו וצועק: 'אתה מנסה לרצוח אותנו, אתה רוצה לרצוח אותנו בא לדקור אותי, אה? יא בן זונה, אתה בא לדקור אותי'.

     

    "הוא היה בטירוף. פתאום נכנס בו איזה ג‘וק, איזה אטרף כזה. ואנחנו מושכים אותו, תופסים ברגליים ובבטן, ותחשוב שהוא, הבן אדם באוויר, החייל הזה באוויר, ממש כל הגוף שלו באוויר חוץ מהידיים שמחוברות לצוואר של הערבי, ואנחנו מושכים אותו ומנסים לרוץ איתו כאילו שיתנתק מהערבי, והוא תופס אותו ממש ננעל עליו כמו פיטבול. בסוף הצלחנו להעיף את החייל והיה מין שחרור לחץ כזה

     

    "הבן אדם שכב על הכביש, לא יודע אם הוא היה בהכרה או לא. זה היה קטע חולה. ואז הבנתי ש'וואללה, אנשים נדפקו שמה, נדפק להם השכל'"

     

    חזור למעלה
    מי מהפלסטינים יתעלף אחרון?

    "עשינו כל מיני ניסויים לראות מי הבן אדם שמסוגל לעשות שפגט הכי טוב באבו-סנינה. היינו מצמידים אותם לקיר, עושים כאילו בודקים אותו, ומבקש שיפשקו את הרגליים: תפשק, תפשק, תפשק, תפשק. היה מין משחק כזה לראות מי מצליח הכי טוב".

     

    המנצח זכה בפרס?

     

    "כן, סוכרייה על מקל".

     

    הפלסטיני?

     

    "כן. אחד שהצליח לעשות שפגט שלם. זה היה או זה או מי מסוגל לעצור את הנשימה שלו להכי הרבה זמן".

     

    איך בודקים את זה?

     

    "חונקים אותם".

     

    מה זאת אומרת?

     

    "היה אחד שהיה בא, עושה כאילו הוא בודק אותם, פתאום מתחיל לצעוק כאילו הם אמרו לו משהו ואז חונק אותם".

     

    בצוואר?

     

    "כן, בצוואר, חוסם את קנה הנשימה, בגרוגרת אתה לוחץ. זה לא נעים. מסתכל על השעון תוך כדי, עד שהוא מתעלף. מנצח מי שלוקח לו הכי הרבה זמן להתעלף".

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים