מה עושים עם הרטבת לילה?
אלפי ילדים סובלים מהרטבת לילה, גם אחרי גיל 5 שנים – גיל הגמילה. כמעט בכל המקרים שלל הטיפולים האפשריים מביאים להבראה מלאה. מה הסיבות לתופעה ואיך מייבשים את הילד בלילה?
כ-15% מהילדים לאחר גיל 5 שנים סובלים מהרטבת לילה. 60% מהסובלים מהתופעה הם בנים, ואצל כמחציתם קיימת בעיה דומה במשפחה. למרבה הפלא, הבעיה נשארת לעתים גם במהלך ההתבגרות והבגרות, עד שכאחוז מכלל המבוגרים סובלים מהרטבת לילה גם בהמשך החיים. אולם לצד המספרים הגבוהים נימת הרגעה: הטיפולים החדישים מביאים כמעט תמיד להבראה מוחלטת.
בגילאי שנתיים עד 4 שנים, מוכן הילד מבחינה התפתחותית להתחיל את גמילתו מחיתולים. כדי להשיג שליטה על שלפוחית השתן נחוצים מספר תנאים: מודעות של הילד לתחושת התמלאות שלפוחית השתן, הפעלת הרפלקס המוחי הפוקד על התכווצות שלפוחית השתן, היכולת לכווץ את שסתום השתן כדי למנוע בריחת שתן, גדילה נאותה של שלפוחית השתן שתאפשר קיבולת של שתן, והמוטיבציה של הילד להישאר יבש.
לרוב בנות רוכשות את השליטה בשלפוחית השתן לפני הבנים, ובמרבית הפעמים השליטה על הצואה מתרחשת עוד לפני השליטה על השתן.
קיימות סיבות רבות להרטבת לילה ובהן התפתחות מאוחרת של מנגנונים בקליפת המוח, האחראים על שליטה בשלפוחית השתן, הפרעות שינה, הפרשה מופחתת של ההורמון ADH שתפקידו להפחית את כמות השתן, גורמים גנטיים, נחירות, זיהומים בדרכי השתן, שתיה מרובה לפני השינה, מחלות כליה והפרעות פסיכולוגיות.
מתוכנית הכוכבים ועד דזמופרסין
שכיחותה הגבוהה של בעיית הרטבת הלילה, הביאה לצמיחתם של מגוון טיפולים אפשריים, ששיעור ההצלחה שלהם גבוה מאוד. לא בכדי, שיעור הרטבות הלילה הולך וצונח דרמטית, ובמרבית הפעמים נעלם לחלוטין.
אלה הם הטיפולים המקובלים כיום:
לא להעניש
אחד האלמנטים החשובים בטיפול הוא ההבנה שהמצב הוא הפיך, וכי הענשת הילד שהרטיב בלילה תביא רק להחמרת הבעיה ולפגיעה פסיכולוגית.
תרבות שתיה
לילד הסובל מהרטבת הלילה מומלץ להגביל את שתיית הנוזלים לאחר 7 בערב באופן הבא: אצל ילד השוקל עד 34 ק"ג מומלץ לא לחרוג משתיית עד 60 מ"ל נוזלים בערב, ילד השוקל עד 45 ק"ג ישתה כמות של לא יותר מ- 90 מ"ל, וילד השוקל מעל 45 ק"ג ישתה לא יותר מ-120 מ"ל נוזלים בערב.
רגע לפני
הקפידו שהילד מתרוקן באופן קבוע בשירותים, לפני העליה למיטה.
פחות מאכלים משתנים
מומלץ להימנע מתזונה עתירת סוכרים וקפאין (ובכלל זה קולה, שוקולד ותה) לאחר 4 אחר הצהריים. מרכיבים אלה מגבירים את תפוקת השתן ומגדילים את הסיכוי להרטבת הלילה.
לנשום
כאמור, נחירות הן אחד הגורמים להרטבת הלילה, באופן שאינו ברור. אם הילד סובל מנחירות כתוצאה מהגדלת האדנואידים או השקדים, יש לפנות לייעוץ אף אוזן גרון, כיוון שכריתתם עשויה לפתור את הבעיה.
אנטי דלקת
דלקת בדרכי השתן גורמות לתכיפות במתן שתן ודורשת לעתים טיפול אנטיביוטי מונע. גם שתיית מיץ חמוציות הוכח לעתים כמפחית את השכיחות של דלקות בדרכי השתן.
שיטת הכוכבים
השיטה הפשוטה ביותר להתחיל היא בטיפול מוטיבציה, הכולל טבלת כוכבים שבו ההורים מעניקים לילד כוכב על כל לילה יבש.
להוריד את המים
הערת הילד כמה שעות לאחר שהלך לישון כדי להתרוקן עשוי לסייע להישאר יבש, אף שהשיטה הזו אינה מרפאת את הבעיה.
להתאפק
אחת השיטות מציעה לחנך את הילדים להתאפק בתכיפות במהלך היום, אולם אין הוכחה כי השיטה מצליחה למנוע הרטבת לילה.
טיפול בהתניה
השיטה כוללת שימוש בפעמון המחובר לחיישן הרטבה מתחת לסדינים. הפעמון נשמע כאשר מתרחשת הרטבת הסדין ומטרתה להעיר את הילדים ולגרום להם לגשת לשירותים. הטיפול הזה נחשב מרפא ונמשך מספר חודשים עם שיעור הצלחה של 30 עד 60%. לרוב הפעמון מעיר גם את שאר בני הבית.
היפנוזה
הוכיחה תגובה חלקית אצל אחוז מסויים מהילדים.
טיפול פסיכולוגי
מסייע לילד להתמודד עם הרטבת הלילה ולעורר בו מוטיבציה להתרוקן בלילה אם הוא מתעורר עם שלפוחית שתן מלאה.
טיפול תרופתי
נועד לטפל בהרטבת לילה ולכן מוגדר כטיפול קו שיני שאינו מרפא. אף שתחילה התגובה לטיפול התרופתי טובה, הרי שהפעמון הוכח כיעיל יותר לטווח הארוך. אחת התרופות המשמשות היא דזמופרסין אצטט, מעין מקביל להורמון ADH המפחית את יצירת השתן במהלך הלילה. בעבר ניתנה התרופה בתרסיס אף אולם עקב תופעת לוואי חמורה של ירידת ריכוז הנתרן בדם, נאסר השימוש בתרסיס להרטבת לילה, וכיום משווקת התרופה בצורת טבליה. הטיפול יעיל אצל כ-40% מהילדים, נמשך כחצי שנה ודורש ניטור אחר רמת המלחים בדם. תרופה אחרת היא אימיפראמין – תרופה ממשפחת נוגדי דיכאון טריציקליים המפחיתה גם את תפוקת השתן באופן קל. שיעור ההצלחה בתרופה נע בין 30-60%, ותופעות הלוואי כוללות חרדות, נדודי שינה, יובש בפה, קצב לב מהיר.
- רוצים לדעת עוד דברים שכל הורה חייב לדעת? היכנסו לכאן
