מתי תהיה תחבורה ציבורית בשבת?

לאחרונה התפרסם כי משרד התחבורה בחר ביעד שאפתני לתחבורה הציבורית בעתיד - הגדלת השימוש בלא פחות מ-50%. נכון, זה נשמע מצוין ומבטיח, מקבל כותרות ועושה רעש. כמה חבל שמדובר ביעד דמיוני. לאור הבסיס הנוכחי, ישנו פער עצום בין המצב בשטח לבין המטרה שמשרד התחבורה שם לעצמו.

מצב התחבורה הציבורית בישראל אינו מעודד. ושום נתיב תחבורה ציבורית, ושום אגרת עומס או סגירת מרכזי ערים לא יגרמו להגברת השימוש בה. העובדה הפשוטה והמוכרת לכל, כולל למקבלי ההחלטות ולמפעילי התחבורה הציבורית, היא שאזרחי ישראל מחזיקים במכוניות, ובעיקר משתמשים בהן, פשוט כי אין להם אלטרנטיבת תנועה ראויה.

הרי מעבר לעובדה שהרכבת אינה מגיעה לכל פינה במדינה, וכמעט ללא קשר לעובדה שחברות האוטובוסים בקושי קיימות באזורים מסויימים של הארץ, אות ועדות לכך שהמדינה שלנו לא מאמינה בתחבורה ציבורית יעילה, מתבטא בעובדה שאין כזו, למעט חלק קטנטן של המדינה, מכניסת השבת ועד צאתה.

מדוע אין אוטובוסים בשבת? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

לא צריך להיות גאון כדי להבין שמדינה המאמינה בתחבורה ציבורית, חייבת לספק אמצעי תנועה אלטרנטיבי למכונית במהלך כל השבוע. קחו למשל את הרצון להקטין את מספר התאונות והסכנה על הכביש הציבורי. תחבורה ציבורית בסופי שבוע תוריד חלק ניכר מהצעירים - אלה בהם נאבקת המשטרה לשמור ערים ופיכחים בלילה - מההגה. הורים יהיו רגועים יותר, צעירים יהיו מסוכנים פחות, עלות היציאה תקטן, חברות האוטובוסים ירוויחו. משתלם לכולם, לא כך?

ומה על השכבות החלשות, שאינן יכולות לממן די מכוניות למשפחה, כדי לספק את רצון כולם? מי שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לרכוש ולהחזיק בכלי רכב פרטי - סטודנטים למשל - נסמך על קווי מוניות שירות בלבד. אלא שאלה פועלים באזור מצומצמים (ובעיקר במרכז). ומה על קשישים, המרותקים לביתם במהלך סוף השבוע? למעשה, כל חלקי האוכלוסיה שאינם מחזיקים ברכב פרטי ואישי, ומסתמכים במהלך השבוע על תחבורה ציבורית, מרותקים בלית ברירה לביתם במהלך הסופ"ש.

אי אפשר להתעלם מכך - הכניעה ההתנדבותית לאיסור הדתי על נסיעה בשבת, מלמדת לא רק על יחסי חילוניים-דתיים בישראל, אלא גם על הרצינות בה מעוניינת המדינה לקדם את נושא התחבורה הציבורית. יסבירו לי בבקשה קוראים מאמינים, מה הבעיה באוטובוסים הנוסעים גם בשבת. בתדירות נמוכה יותר, לא לצד בתי כנסת ובוודאי שלא להכעיס בשכונות בעלות צביון דתי. זה קורה שנים ארוכות במקומות מסויימים בארץ, ובהצלחה ניכרת. למה לא בכל הערים במדינה, למה לא בכל ישוב גדול?

הדרך לפתרון יכולה להיות דיון בניסיון להגיע לפשרה, מתוך הכרת הצורך הגורף באוטובוסים "של שבת". העניין אינו חייב להגיע לפתרון במסגרת הסדר שבת כולל כמובן, וניתן להגיע לפשרות במסגרת תכנית ניסיונית שתבדוק את השפעת השינוי. אחרת, לא יעזרו סיסמאות וקמפיינים מושקעים - הציבור לא יוותר על האוטו.

הכותב מתנדב ב"פרויקט גל", פרויקט חברתי התנדבותי אשר שם לו מטרה למצוא פתרון גם לסוגיה האמורה

• האם אתם בעד או נגד תחבורה ציבורית בשבת?