שתף קטע נבחר

כשהיא אומרת לא, היא מתכוונת

ב-1962 לא היה מי שלא זימזם את אחד משירי "התרנגולים". אריאנה מלמד חוזרת אל אותם ימים וחוטפת שיחה עם דן אלמגור שאפילו כתב גרסה חדשה לשירו "כשאת אומרת לא"

תשמעו סיפור. בסוף 1963, כשדן אלמגור היה סטודנט בקליפורניה, כתב לו אברהם דשא-פשנל המנוח שהוא מוכרח, ממש מוכרח למצוא עבורו את המפיקים הכי גדולים של הוליווד כי יש לו שלאגר היסטרי לשווק. "התרנגולים".

 

אבל הם כבר התפרקו, תהה אלמגור. לפשנל זה לא הפריע, והוא האיץ באלמגור "למצוא קשרים", ואכן במאמץ גדול נמצאה מפיקת-על שהיא גם יהודיה חמה וטובת לב שהיתה מוכנה להיפגש עם האנשים הלהוטים אלה מיזראל ולראות מה יש להם להציע.

 

לפגישה הגיעו אלמגור בחשש ופשנל בהתלהבות: "תראי", הוא אמר למפיקה, "תראי איזה יופי", והציג בפניה סרט סופר שמונה מצ'וקמק עם כותרות בצ'כית, בלי סאונד בכלל, בו נראית חבורה של נערים מקפצים בהרמוניה מתואמת ומרשימה לצלילי כלום.

 

תקליט של התרנגולים, להיט בשוק הישראלי, פשנל לא הביא איתו ולאלמגור לא היה אחד כזה. בנימוס היא ביקשה ממנו לשמוע מה הם שרים. "אני אשיר לך", התנדב בשמחה.


ביקורת על "התרנגולים" מתוך "ידיעות אחרונות 

 

וככה, בתיווכה של אמנות הפרטאצ' הנודעת, לא זכו אזרחי ארצות הברית להתוודע לנס הזה. האמת? ההפסד כולו שלהם.

שיר השכונה. יוסי ילד שלי מוצלח. הגנרל המקסיקני קסטנייטס. שיר השוק ("על כן שתה ואכול ושמח ביין"). את תלבשי את השמלה הסגולה. כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת. סיירים. חולשה של בת. יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה. ואליפלט, אליפלט שעוד מעט, ביום הזכרון לחללי מלחמות ישראל, יהיה השיר הכי עצוב שישמיעו: איזה ילד היה אליפלט.

 

התרנגולים החלו להופיע ב-1961, התפרקו ב-1963. בין לבין, ב-1962, לא היה איש בישראל הקטנה שלא זמזם ופיזם וקנה את התקליט הראשון – בימים ההם, שלאגרים היו נמכרים במאה אלף עותקים ויותר, מספר אלמגור, איש שידיעותיו ושטף דיבורו הופכים אותו לארכיון הכי מלבב שתוכלו לפגוש - ואם לא נתנו את הדעת על כך, הם היו התשובה האזרחית הכי מוצלחת ללהקות הצבאיות שצמחה כאן אי פעם. 

 

אותנטיים או נוסטלגיים?

היום מקובל לראות בהם נציגים אותנטיים של רוח התקופה, אבל אלמגור ממשיך

 לנדב מידע ומסייג: מה פתאום, בכלל מדובר בנוסטלגיה לשנות הארבעים. "נעמי פולני ישבה עם סשה ארגוב שלא גדל כאן", הוא אומר, "שרה לו שירי רחוב וסיפרה לו איך היה ומה היה כשהיתה קטנה, והוא מצא את המוסיקה הנכונה מתוך הקשבה, וחיים חפר שכן גדל כאן ידע למצוא את המלים, ובכלל, התרנגולים לא שרו על ההווה, אלא על מה שבערך היה ונשאר בזכרונות. גם החתיכה מרחוב פנורמה, שזהותה היא סוד גלוי בקרב שוחרים ותיקים של הזמר העברי, היתה תמיד אישה יפה – אבל חתיכה, רק בשנים שלפני קום המדינה".

 

מתברר שאפשר ליצור אותנטיות מקומית גם כך, וגם בעיברות של שירים צרפתיים נאים –למשל, "סיירים" הוא "החורים" בצרפתית, והמבצעים המקוריים הם הקומפניון דה לה שנסון, אבל למי אכפת, אחרי שנים רבות כל כך, ואחרי שהשירים נצרבו לעד בזכרון?

 

ליבה של ההרפתקה היא ילדה-אישה נצחית, כלת פרס אקו"ם למפעל חיים ב-2007. היא היתה הבימאית שיצרה "העמדות" בלתי נשכחות ללהקת הנח"ל, הרוח החיה והסוחפת עימה ביקשו לעבוד כמה מיוצאי הלהקה, וכך הסיפור התחיל: בעבודה סיזיפית, בחזרות הכי מוקפדות בתולדות הבידור העברי, באיסוף חומרים מעולים ובפילוסופית-בימוי שבה התנועה היא חלק אינטגרלי מן השיר. וזה הצליח. בענק.

 

התוכנית השניה היתה מאורגנת כמבצע צבאי לכל דבר. היא מלאה בשירי אהבה, לפי צבעים: כך, הגרסה המקורית של "השמלה הסגולה" היא בכלל צהובה, אבל פולני האמינה שיש יותר מדי צהוב בתוכנית.


פולני. הסגול הפך צהוב 

 

בתכנית השניה כבר היו גם תרנגולות, ו"הכל זהב" ו"שיר אהבה חיילי" וגם אחד השירים שהסעירו לימים את השיח הציבורי: "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת". אביו מולידו, דן אלמגור, חטף לא מעט שטוזות בתחילת שנות התשעים, במיוחד לאחר האונס הקבוצתי בשומרת, שהעלה לדיון את יחסנו המקובץ לנשים בתרבות הפופולארית ועד כמה זה קשור לקלות שבה בני נוער ממהרים לאנוס.

 

"כשכתבתי אני חשבתי בכלל על הילדוּת", אומר אלמגור, "על הימים שבהם היינו מתחננים למגע יד של ילדה, עוד לא נערה, ובכלל לא חשבנו מעבר לזה ואולי גם לא ידענו שיש משהו מעבר לזה", אלמגור מסביר. "והשורה הקשה מכולן, 'כשאת אומרת לא – למה את מתחננת', בכלל נולדה בהשראתה של פולני שאמרה לאלמגור, אי אפשר שלוש פעמים למה את מתכוונת, תגוון"

 

ופולני היתה זו שביקשה שאלמגור יכתוב שיר אהבה ציני כי לדעתה היה בתוכנית הזאת יותר מדי שמאלץ רומנטי, אבל אלמגור אומר: "הסיפור בשומרת שבר אותי. כשציטטו את השורה הזאת בפסק הדין של השופט מיכה לינדנשראוס, ידעתי שצריך לתקן".

 

קבלו איפוא, ברבות השנים, תיקון שכתב אלמגור:

 

כשהיא אומרת 'לא' – לזה היא מתכוונת.

לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'לא!'

 

לכן ה'לא!' שלה סופי, מוחלט.

רק היא קובעת, לא שום בית-משפט.

 

אז אל תהיה לי תרנגול

ואל תהיה חכם גדול.

 

היא לא רומזת 'כן', 'אולי' או 'בוא'.

כשהיא אומרת 'לא!' היא מתכוונת 'לא!'

 

ב-1963 התפרקו התרנגולים. האם יש לכם ספק בתרומתם העצומה של התרנגולים לחיינו, לשירים שלנו, למצב הרוח הלאומי? הכי נכסי צאן ברזל, הכי משעשעים: כאלה היו, כאלה יהיו עד שנפסיק לשיר. 

 

היסטוריה ישראלית על ציר הזמן - כנסו לכאן

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום דלית שחם
אלמגור. גרסה חדשה ל"כשאת אומר לא"
צילום דלית שחם
תוכניית התרנגולים. ליחצו להגדלה
לאתר ההטבות
מומלצים