גם לילדים מגיעה עצמאות. איך עושים את זה?

כולנו רוצים לגונן על הילדים שלנו מכל רע, אבל חשוב לדעת שמחקר שנערך באוניברסיטת חיפה מצא שפיקוח הדוק מדי והגנת יתר של הורים מונעים מילדים לפתח עצמאות ומקדמים אצלם תגובות של פחד וחרדה. החדשות הרעות הן שהמומחים סבורים שרובנו חוטאים בכך. "הילד הישראלי רגיל שההורה תמיד מגונן עליו", אומרת עינת וילף, מחברת משותפת של הספר "בחזרה לאלף-בית" העוסק במערכת החינוך, בכתבה שסוקרת את דמותו של הדור שאנחנו מגדלים, המתפרסמת השבוע בגיליון החג הענק של עיתון "לאשה". "הוא מתרגל שעם כל בעיה שיש עם המורה או עם בית הספר ההורה מגיע, מתערב, מאיים. הוא לא לומד לפתור בעיות עם אנשים אחרים באופן עצמאי", מוסיפה וילף.

לגדל ילד עצמאי, בטוח בעצמו, כזה שאפשר להטיל על כתפיו הצרות מטלות (בהתאם לגילו כמובן) ולחוש גאווה כשהוא מבצע אותן ביעילות ובחיוך; לגדל ילדה שלא יודעת להגיד "לא יכולה לבד" – זוהי שאיפת העל של כל הורה בישראל. שאלת מיליון הדולר היא איך מגיעים לזה, ואיך מאזנים את הצורך להציב לילד גבולות עם הרצון לאפשר לו לפעול באופן עצמאי.

• האם הצבת גבולות סותרת מתן חופש בחירה ופעולה?

"יש בלבול בין הצבת גבולות יעילים ובין פיקוח והגבלת פעילות באופן מוגזם‭,"‬ קובעת פרופ' פנינה קליין, ראש המוקד להתפתחות הילד, בית הספר לחינוך, ומנהלת מרכז בייקר, באוניברסיטת בר-אילן. "הצבת גבולות היא דבר טוב, כי היא מלמדת את הילד איך להשתלב בחברה, איך לעשות בלי לקלקל. אבל כשמגבילים ילד יותר מדי, מונעים ממנו ללמוד כיצד להתנהג ולהתבטא. ולכן צריך לתת לילדים את החופש לבחור וליזום בתוך סביבה מתוכננת: לצייר על הדף, לא על הקיר, לשחק עם האוכל, אבל רק בצלחת ולא על השולחן, לבחור מתוך מבחר שמציעים לו. ילדים צריכים ללמוד את ההבדל בין מותר לאסור, אבל הכל צריך להיעשות מתוך הבנה של הילד ובלי להעביר אליו רגשות שליליים. את התהליך הזה צריך להתחיל מוקדם מאוד, מגיל ינקות, ובאווירה חיובית ונעימה. כך שילד יחווה סביבה תומכת ומקבלת, שמעבירה לו שלושה מסרים בסיסיים: אנחנו אוהבים אותך, אנחנו שומרים עליך ואנחנו רואים, שומעים ומגיבים אליך. באווירה כזו יש גם מקום לומר מה מותר ומה אסור, כך שהגבולות והצייתנות הופכים לחלק נעים מהחיים, חלק מסדרי הבית בזמן אוכל, רחצה או משחק. וזה בסדר להגיד לילד לא. זה חלק מהחיים".  

הכנו ארוחת ערב לבד, אבל הכל בגללה (אילוסטרציה: index open) 

• איך אפשר להנחות ולתמוך בילד בלי לשלוט בו ולהגביל אותו?

חיים עמית, מחבר הספר "הורים כבני אדם" (הוצאת מודן): "כשאומרים לילד 'אני סומך עליך שתוכל לעשות זאת לבד‭,'‬ זו תמיכה ונתינת אפשרות לעשות. כשאומרים

 לילד מה הוא יכול או לא יכול לעשות, זו כבר הפגנת שליטה והגבלה. יש בזה פיקוח על מה שהוא עושה. שני הממדים הללו צריכים לבוא לידי ביטוי: לתת לילדים הרגשה שסומכים עליהם, לאפשר להם לבחור ולפתור בעיות, אבל גם לכוון אותם ולהדריך אותם, כך שיחוו הצלחה במה שעשו. זה תלוי מאוד בגילו של הילד וביכולות שלו. לילד קטן אפשר לתת לאכול לבד, אך חייבים להגביל אותו כשיוצאים לרחוב – לדרוש שייתן יד, כדי לשמור עליו. אבל אם אומרים לילד בגיל ההתבגרות איך צריך הילקוט שלו להיות מסודר, זה כבר לא מתאים לגילו, וזה נתפס כניסיון לשלוט בו‭."‬

• איך יודעים שמגזימים, שהפיקוח הדוק מדי?

"זה ניתן לזיהוי בשתי צורות: כשילד מתמרד ומתנגד בצורה עקבית, כועס וממורמר בצורה קיצונית, או כשהוא מדוכא, שהוא אינו יוזם, כשהוא פסיבי ותלותי – הוא חנוק מעודף שליטה. אם מצד אחד מאפשרים לילד לעשות דברים בעצמו, למשל, לקום בבוקר ולהכין לבד קערית קורנפלקס, אבל מצד שני, כועסים עליו משום ששפך ולכלך מעט – שולחים לו מסרים סותרים. במקרה כזה ילד יכול להתייאש, ורוב הסיכויים שלא ירצה ללכת לכיוון של עצמאות, אלא יעדיף לא לקחת סיכונים להבא ויחכה שיכינו לו ויאכילו אותו".

‬איך מגדלים ילד לעצמאות?

הטיפים של פרופ' פנינה קליין:

‭.1‬ להכין "תוכנית" שמותאמת ליכולותיו של הילד: למשל, ללמד אותו לנעול את נעליו לבד בגיל הגן, או להוריד את הצלחת שלו מהשולחן (אם אינה עשויה מחומר שביר).

2.‬ להיות מוכנים לשלם את מחיר העצמאות של הילד: משקה שיישפך על הרצפה, צלחת שתישבר, הזמן הכפול שייקח לו לבצע את מה שמצפים ממנו (לסדר את הצעצועים, למשל).

3. לשמור על עקביות: לא לוותר היום על מה שדרשתם אתמול ולא לשלוח מסרים סותרים שיבלבלו את הילד.

‭.4‬ להחמיא, והרבה: ושהמחמאות יהיו ממוקדות וקשורות למה שהילד אמר או עשה. אפשר לתת חיזוקים חיוביים, או למחוא כפיים, או פשוט להסביר מה טוב במה שעשה.

‭.5‬ לתת הדרכה, להראות איך: כדי שהילד יידע לעשות את מה שמצפים ממנו לעשות.

‭.6‬ לתת תחושת יכולת: לאפשר לילד ליזום ולבחור בין דברים שניתן לשאול ולהתחשב ברצונו לגביהם.

הטיפים של הפסיכולוג חיים עמית:

1. להאציל סמכויות ולסמוך: להניח לילדים לפתור בעיות, וגם אם נדמה שקצת קשה להם, לא להזדרז ולהציע פתרונות. אם המשימה מתאימה לגילם, שיתמודדו לבד. לתת להם לבחור, בלי להחליט בשבילם בכל דבר ועניין: מה ללבוש, מתי להתקלח ומתי להכין שיעורים. לדעת לבחור זה להיות עצמאי. לאפשר להם לומר לא, כי מותר לפעמים לומר לא, וכשהלא הוא סביר, ילדים יכולים לחוות מהם הצרכים והגבולות שלהם. להיות אחראיים על הטעויות שלהם עצמם. כשנותנים לילדים את האפשרות לבחור בעצמם, צריך לקחת בחשבון שהבחירה שלהם תתגלה כטעות, מה שיגרור כעס ותסכול. וכשזה קורה, אין זה מתפקידו של ההורה לנסות להציל או לפצות, ולקחת אחריות על הכישלון. יש מחיר לעצמאות, וגם אותו צריך להפנים וללמוד. 

‭.2‬ לשתף: במילוי תפקידים בבית. גם ילדים צעירים מאוד יכולים לקבל תפקידים ולעזור בבית, בהתאם לגילם, והגדולים – בוודאי יותר. מילוי תפקידים מקנה לילדים הרגשה שהם מסוגלים ושזקוקים להם. גם זה שלב בדרך לעצמאות. בקבלת החלטות משפחתיות. אפשר להתייעץ בילדים בנוגע לחוקי התנהגות בבית, איך לסדר את החדר, ואפילו לתת רעיונות מה לקנות או אם כדאי לעבור דירה. התייעצות עם הילדים נותנת להם תחושה שיש להם כוח, שהם שווים. תלותי, מרדן או סתם מפונק?

• הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה" 
• הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע