שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המרענן הרשמי של הקיץ
    כבר עכשיו אפשר להכריז ש"משהו רענן", של פ. ג'. וודהאוס, הוא הדבר הכי טוב שיקרה לכם בחודשים הקרובים. לא רק בזכות העלילה האינטליגנטית, וההומור הבריטי המשובח, אלא גם בזכות התרגום המצוין של דן דאור

    חודשי הקיץ הם לא הידידותיים ביותר מבין עונות השנה לאוהבי המילה הכתובה. הסחות הדעת מתרבות, והחום הגובר משאיר ספרים מסוימים, בייחוד כאלה שמתאפיינים בתוכן רב-רבדים וסך עמודים שעולה על 400, להמתין על המדף עד לקור הרוח היחסי שיביא אתו הסתיו.

     

    אלה שמגלים תושייה ומגיעים יחד עם ספריהם לחוף הים במאמץ ליהנות משני העולמות, יודעים שרק ספרים בודדים מצליחים להעמיד אווירה מפתה מספיק

    כנגד המציאות שממשיכה ללהוט בחום מסביב.

     

    בקיץ הקודם זה היה ”מבוך הזיתים“ הנפלא של אדוארדו מנדוסה (הספרייה החדשה), והשנה אתם מתבקשים לקבל בזרועות פתוחות (ובמכנסיים קצרים) את ”משהו רענן“ - ספר שאי אפשר היה למצוא לו שם מושלם יותר - המרענן הרשמי של קיץ 2008. בעזרת עלילתו האינטליגנטית, הנפרשת בלונדון הקרירה, הרומן המקסים הזה הולך להפוך את החודשים החמים שעומדים בפתח למעט יותר נסבלים.

     

    ”משהו רענן“ (1915) הוא הראשון מבין ספריו של פ. ג‘. וודהאוס המתמקד בטירת בלנדינגס, שפירנסה סדרה של אחד עשר רומנים וקובץ סיפורים קצרים. בעלילה הפותחת של הסדרה, אש מרסון, צעיר המתפרנס מכתיבת סדרת ספרי בילוש המונית שאותה הוא מתעב, נשכר כדי לאתר חרפושית מצרית יקרה שנגנבה ממיליונר אמריקני.

     

    שותפתו למשימה היא ג‘ואן ולנטיין, המתפרנסת גם היא מעיסוק דומה, וזקוקה בדיוק כמוהו לכסף בדחיפות. השניים פועלים לקראת השבת החרפושית - שנמצאת בטירת בלנדינגס - במתח מתמיד בין שותפות ליריבות, שמבליע, איך לא, גם עניין רומנטי.

     

    השניים מתחזים למשרתים ומסתננים אל הטירה הכפרית שבבעלותו של לורד אמסוורת‘, אציל בריטי מזדקן. דרכם רצופת ההפתעות אל החרפושית הגנובה תהיה רצופה בסיטואציות קומיות, מפגשים עם דמויות צבעוניות ודיאלוגים שנונים שבכולם טבוע חותמו הסגנוני הייחודי של וודהאוס.

     

    לא בכדי כינה אותו דאגלס אדאמס ”הסופר הקומי הגדול בכל הזמנים“: הכתיבה של וודהאוס היא כתיבה קומית מצוינת לא רק משום שהיא פורצת סכר אצל הקורא ומביאה אותו לכדי צחוק משוחרר ומענג, אלא בעיקר משום שוודהאוס מצליח לשלב בכל סיטואציה קומית עקיצה חברתית, פוליטית או מגדרית (כפי שבולט במיוחד בספר הזה) שטוענת את הכתוב בתחכום ובמורכבות.

     

    בורגנות אנגלית

    האריסטוקרטיה האנגלית, שאותה מייצג בנאמנות לורד אמסוורת‘, מהווה את המטרה העיקרית לחיצי השנינה של וודהאוס בספר. אבל האפיונים הכלליים, הגסים כביכול, שבהם נוקט המחבר, שמייחסים במחי משפט תכונות משעשעות לדמויותיו, אינם פוסחים גם על אלה שמשתייכים למעגלים חברתיים חיצוניים לאריסטוקרטיה. כך למשל, מאופיין אש מרסון הצעיר והעני למדי כדמות נלעגת כבר בפרקים הפותחים, בעודו מבצע סדרה של תרגילי מתיחה גרוטסקיים בפתח הבניין שבו הוא מתגורר, לקול צחוקם המתגלגל של העוברים והשבים.

     

    בהזדמנות הזאת מבחינה בו גם ג‘ואן ולנטיין, והעמדה המביכה שבה מרסון נכנס לסיפור תתן את הטון ליחסי הכוחות שיאפיינו את יחסיו אתה לכל אורך הספר. עצמאותה של ג‘ואן ולנטיין, והתעקשותה לאשש את כוחה מול יתרונו הכמעט מובן מאליו של מרסון טוענים את הסיטואציות ההזויות אליהן נקלעים השניים במעט דרמה, שמספיקה כדי לעורר מחשבה אבל לא כדי להאפיל על הקומיות הכללית של הטקסט.

     

    ואכן, יהיה קשה לטעון ש"משהו רענן" הוא רומן פמיניסטי, משום שהוא שואף בסופו של דבר להשבת יחסי הכוחות על כנם: מרסון וולנטיין אמנם משתפים פעולה כדי למצוא את החרפושית הגנובה, אבל הספר לא משאיר ספק בכך שההצלחה היא שלו יותר מאשר שלה. ובכל זאת, נדמה ששאלת שוויון הכוחות בין גברים לנשים כנושא בספר הזה מטופלת באומץ, שכן למרות שהוא חותר לניצחון גברי, הוא מפלס את דרכו אליו תוך כדי לעג לשרירותיות שלו.

     

    הסופר והמחזאי הבריטי פ. ג‘. וודהאוס הפיק במשך 93 שנות חייו עשרות רומנים, מחזות ופזמונים למחזות זמר פופולריים. אבל את תהילתו הוא קנה בזכות סדרת טירת בלנדינגס הנפלאה שלו, שממשיכה לרתק קוראים ברחבי העולם כיום. כתיבתו מתאפיינת במעין תחכום בריטי מאוד, הן בבחירותיו הלשוניות והן בתכנים התמאטיים, שהופך את משימת התרגום של ספריו לבעייתית מאוד. על כן אפשר להוריד את הכובע בפני דן דאור על התרגום המצוין הזה; העברית שלו מתאפיינת בקצב תוסס ובמשקל מדויק שמעבירים לעברית הרבה מן החיוניות של המקור.

     

    וודהאוס עצמו הבין את המקום הנחות-כביכול שכתיבתו הקומית תופסת מול הקאנון הספרותי, על אף הפופולריות וההערכה הביקורתית העצומות שהיא זכתה לה עוד בחייו, והתייחס לעניין בקלות ראש באוטוביוגרפיה שלו. כמו מול כלליה האלימים והמפלים של האריסטוקרטיה הבריטית, גם נוכח הקאנון הספרותי וודהאוס נקט בגישה מבודחת. ואמנם, הקריאה בספריו של וודהאוס מוכיחה שמדובר בסופר שמפיק את הנאתו מצחוקם של הקוראים, אבל גם סופר כזה שמחזיק באמתחתו, עד לרגע האחרון, בדיחה קטנה על חשבונם.  

     

    • ”משהו רענן“, מאת פ. ג‘. וודהאוס. מאנגלית: דן דאור, הוצאת חרגול ועם עובד, 231 עמודים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים