שתף קטע נבחר

פורמולה 1

הנוסחה כבר הושגה, אבל באלבומה "E=MC²" מריה מגלה יהירות מסוימת ולא תמיד הולכת עד הסוף. התוצאה טובה, אבל דרך הפיתרון לוקה בחסר. מש"ל


 

 

בהאזנה לאלבום חדש מפס הייצור של מריה קארי, אין מקום לטעויות. משברים כבר נשכחו, הלהיטים כבר מובטחים ותו התקן של יצרנית הבלדות הבולטת ביותר כבר מוטבע על האריזה.

 

מריה מביאה אלבום שהוא מאוד היא ועדיין דואגת ליישר קו עם המגמות הנכונות לתקופה. האלבום נפתח עם "Migrate", בו מתארח T-Pain (שכבר מככב מתחילת השנה בלהיט "Low" עם Flo-Rida). השיר מדבר כולו על בילוי לילי במועדון, מה שודאי ידחוף אותו בבוא העת להיות מושמע ללא הרף במועדונים כממתק אמריקאי תורן.

 

הרצועה הבולטת היא ללא ספק "Side Effects" עם הראפר Young Jeezy, בו מריה שרה על הקשיים בשחרור האישי והמקצועי מבעלה טומי מוטולה, שניהל את חברת התקליטים המקורית שלה "סוני". שילוב אחר הוא עם דמיאן מארלי, שיר רגאיי חביב בו מאריה מרשה לעצמה לשיר בית במבטא ג'מייקני מפתיע. בכלל, מבחינת שיתופי פעולה, היא לא טעתה בבחירת אמנים והשילובים עוברים מצוין.


מריה קארי. סופר מקצועיות הגובלת באדישות

 

בכמה מהבלדות באלבום, שיתפה מריה פעולה עם החבר הטוב והפרטנר הקבוע ג'רמיין דופרי, מי שחולש ביד רמה על הפקות פופ-אורבן בארה"ב. ב-"Thanx 4 Nothin", עוד בלדה על סיפור אהבה שנגמר רע, היא עצמה פותחת בסלוגן המפורסם של דופרי, "אתם יודעים מה זה". כן, יודעים: עוד ניסיון לשעתק את הפורמולה המנצחת של "We Belong Together" (שגם לו היה דופרי שותף), הלהיט הבינלאומי הגדול ביותר בקריירה של מריה, מתוך האלבום הקודם. מבין ארבעת השירים שכתבו והפיקו יחד הפעם בולט "Love Story" כלהיט ההמשך המוצלח מכולם.

 

שלוש שנים חלפו מאז הקאמבק של "The Emancipation of Mimi". מעבר לכינוי מימי (שלא ממש תפס, אבל מי זוכר), הביא האלבום את מריה לשיא של כל הזמנים עבורה. הוא החזיר לה את התהילה של ימי "Without You", והוכיח שיש לה עוד מה להציע, לרבות ביכולותיה הווקאליות.

 

הבחירה בשם האלבום החדש היא גם המשך ישיר של דיסק המופת מ-2005. טייק-אוף חינני על נוסחת תיאורית היחסות של אלברט איינשטיין (אך שלא כמו אלוהים, מנהל חברת התקליטים או המעריצים, המדען דווקא לא זכה לקרדיט בחוברת הדיסק על ההשראה): מריה קארי בריבוע. לא פחות. אך נדמה כי יותר מתחושת שדרוג, יש כאן כוונה לומר שהנוסחה כבר הושגה.

 

הנוסחה מתבטאת גם בשיטה, להוציא שיר פופי כסינגל ראשון בסיפתח ומיד לאחריו בלדה מרגשת וסוחפת. המינון בין בלדות, שיאפשרו לה לעשות אירובי למיתרי הקול, ולהיטי היפ הופ לייט, שיזכירו לצעירים שדודה מריה עדיין בעניינים בזירת הפופ, נותר מאוזן.

 

מה יש לומר: התוצאה טובה, הסחורה נמצאת, אבל נדמה שיש במארז הכולל יהירות מסוימת, שקצת מורידה למאזין את החשק. מריה קארי יודעת שהיא עשתה אלבום טוב. הבעיה היא שרואים שהיא יודעת את זה, כבר מההאזנה הראשונית לאלבום. השירים נשמעים כאילו הקליטה אותם בסופר מקצועיות הגובלת בקהות חושים ואולי אדישות. על כל שלל האוקטבות שלה, אפשר לשמוע מתי היא באמת הולכת עד הסוף עם השיר. השירים הטובים שם, הרגש לא. לא מספיק. וזה בעייתי לעשות פופ-סול כשהרגש מעומעם.

 

שירים כמו "I'll Be Lovin' You Long Time", (שמסמפל את שיר הפתיחה של סדרת המשטרה "בלוז לכחולי המדים") נשען מדי על הקצב וההפקה. הסינגל השני "Bye Bye" מביא נושא לעוס כבר מאלבומים ישנים שלה: פרידה מקרובים שנפטרו. אין חידוש, אין שכלול, אין התרגשות.

 

התקווה היחידה שנותר להתלות בה היא הרצועה האחרונה "I Wish You Well", יציאת הגוספל התורנית. כאן היא באמת מתחברת לשורשיה עם מקהלה, טקסט מהמקורות ובעיקר פשטות - מריה סולו עם פסנתר - הכי נקי ויפה. כל כך שונה מכל הרצועות האחרות באלבום ובכל זאת, למרבה האכזבה, גם כאן היא נשענת על נוסחה קבועה ולא מאתגרת.

 

"E=MC²" של מריה קארי יימכר יפה וינפיק עוד להיט מקום-ראשון נוסף בארה"ב, לכל הפחות, כך שהיעד של שבירת השיא של הביטלס הוא רק עניין של זמן. אבל האלבום לא מותיר את חותמו כמו The Emancipation, שבאמת הלך עד הסוף. מאריה מסמנת וי על אלבום טוב נוסף עבורה. הישג זה לא.

 

מריה קארי, E=MC², הליקון

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קארי. מריה בריבוע
עטיפת האלבום
לאתר ההטבות
מומלצים