כוחנו עולה

מאז שאני זוכר את עצמי מתעניין בכדורגל, ארסנל תמיד היתה הקבוצה שלי. ולא שזה היה פשוט: היו לנו שנים איומות, הפסדים נוראים ובלי סוף אכזבות. אבל שמרתי לה אמונים - וגם נלחמתי בשבילה. בכל זאת, גדלתי בבאר שבע, ובעיר עם קבוצה אחת אין הרבה ויכוחים על כדורגל ישראלי. אבל ריבים על כדורגל אנגלי היו בלי סוף.

אם אני לא טועה, זה הלך ככה: ערן לוין היה קרוע על לידס. נמרוד כהן על ליברפול. אייל שביט אהד את מנצ'סטר יונייטד (ואצלו בבית, כמה דקות לפני הצבא, ראיתי את הניצחון הכי מדהים של ארסנל על יונייטד בגמר של 1979). את כולנו אפשר להבין, אבל את דני מילריצקי ממש לא. הוא, מכל הקבוצות בממלכה המאוחדת, בחר דווקא את קווינס פארק ריינג'רס. עד היום אין לי מושג למה. אמנם ב־1976 היתה שם קבוצה בכלל לא רעה שכמעט גנבה את האליפות לליברפול, עם ג'רי פרנסיס וסטן בואולס והשוער פיל פארקס, אבל בכל זאת.

פגשתי את דני בפעם האחרונה לפני כמה שנים, באיצטדיון קריית אליעזר. אני הגעתי לשדר איזה משחק של מכבי חיפה, והוא בא עם הילדים, עטופים בצעיפים ירוקים. הוא כבר היה רחוק מאות קילומטרים - גיאוגרפיים ומנטליים - מבאר שבע, כך שעל קווינס פארק ריינג'רס בכלל לא היה מה לדבר.

לא הייתי נזקק לכל ההקדמה הזאת אלמלא שמתי לב שלאחרונה, שמה האומלל של הקבוצה ממערב לונדון נשמע יותר ויותר בתקשורת האנגלית. שלושה משקיעים מהסוג האברמוביצ'י קנו אותה, ויש להם תוכניות רציניות להעיף אותה למעלה - בהתחלה לפרמייר־ליג, בהמשך לצ'מפיונס־ליג, ואחר כך מי יודע. כן דני, זה ממש קורה: הקבוצה שלך חוזרת לעניינים אחרי יותר מ־30 שנה.

הודי אחד לא טועה

כאמור, החיים החדשים של קפ"ר מתחילים בשלושה שותפים. הראשון הוא פלאביו בריאטורה, שבטח כבר שמעתם את שמו: הוא הבוס הגדול של קבוצת הפורמולה 1 של רנו והאיש שטיפח את מיכאל שומאכר ופרננדו אלונסו. אם תחפשו לו בכיסים תמצאו משהו כמו 175 מיליון דולר. צנוע. בדיוק בגלל זה הוא הביא חבר טוב - ברני אקלסטון, האיש שהפך את הפורמולה 1 לספורט הכי נוצץ בעולם, ומצידו יושב על הון עצמי של חמישה מיליארד דולר.

זה כבר נשמע יותר מכובד, אבל רומן אברמוביץ' יושב בתא הכבוד של סטמפורד ברידג' - ממש לא רחוק מתא הכבוד של לופטוס רוד, האיצטדיון של קווינס פארק ריינג'רס - ונשבע לכם שהוא צוחק. טוב, הוא עדיין הרוסי הכי עשיר בלונדון והמדורג 15 ברשימת עשירי העולם, עם 23.5 מיליארד דולר בבנק ואברם גרנט אחד על הספסל. אבל מה שאברמוביץ' לא לקח בחשבון זה שגם לברני אקלסטון יש חברים, ושאחד מהם הוא לאקשמי מיטאל.

לפני שאתם מתחילים עם ה"לאקשמי מי", מדובר באדם הרביעי הכי עשיר בעולם - אחרי וורן באפט, קרלוס סלים וביל גייטס. הוא הודי בן 56 שמנהל את עסקי הפלדה בעולם, פחות או יותר; כל חתיכת ברזל חלודה שתפגשו היתה שייכת לו בצורה כזאת או אחרת, עד שהוא מכר אותה. ועכשיו יש לו בבנק 45 מיליארד דולר. בקיצור, כשאוהדי קפ"ר פוצחים בשירה אדירה של "אנחנו הכי עשירים בעולם" אחרי עוד שער שהקבוצה מבקיעה נגד סקאנתורפ יונייטד או פרסטון נורת אנד - הם צודקים.

הרכישה הזאת אמנם טרייה, אבל כבר מורגשת במועדון. לפני הגעתם של המיליונר, המיליארדר והמולטי־מיליארדר, קפ"ר היתה מעורבת ביותר מדי אירועים עם ריח לא כל כך טוב. אתם אולי חושבים על האירוע ההוא בשנות ה־80, כשדוגמנית מקומית טענה שהמגן הישראלי דוד פיזנטי מרח אותה בחומוס והתחיל, איך לומר, לנגב; האוהדים, לעומתכם, מתכוונים לתחושה שאנשים די מפוקפקים השתלטו על העניינים בלופטוס רוד.

אימון של הריינג'רס ב-1922. צולם יום אחרי שהם קצת הגזימו עם האימון מדרגות (צילום: Gettyimages Imagebank) 

זה התחיל כשהמועדון נקלע לקשיים תקציביים לפני כמה שנים, וההנהלה לקחה הלוואה של עשרה מיליון פאונד מחברה מסתורית בפנמה. ריבית נחמדה של עשרה אחוזים בשנה רק תרמה להגדלת החוב, ודי מהר העסק התדרדר לסף פשיטת רגל ולהדחה מהליגה. ואז הגיע העאלק־מושיע החדש, ג'אני פלאדיני.

פלאדיני, ששיחק בצעירותו משחק אחד בבוגרים של נאפולי ולאחר מכן התפאר במשך שנים שהיה כוכב ביובנטוס ובנבחרת איטליה, הגיע ללונדון בסוף שנות ה־60. הוא נכנס לעסקי מועדוני הלילה, ולא זנח גם את האהבה לכדורגל. בשנות ה־90 הוא הפך לסוכן שחקנים, ובין היתר היה מעורב בהבאתם לאנגליה של כוכבים כמו פבריציו רבאנלי, בניטו קרבונה והברזילאי ז'וניניו. וכשהוא הגיע לקפ"ר, הוא לא בא לבד: יחד איתו רכשו מניות במועדון גם אנטוניו קליינדו - מי שהיה בעבר סוכן השחקנים הגדול ביותר באיטליה, הסתבך בפרשה ענקית של העלמות מס וישב בכלא - ודונגה, כיום מאמן נבחרת ברזיל.

פלאדיני היה אדם אמיד, אבל ממש לא מולטי־מיליונר; למעשה הוא מישכן בית כדי לרכוש את המניות בקפ"ר. כשהתברר שהוא ממשיך לספר אגדות על עצמו, כמו בימי נעוריו באיטליה, כמה מחברי ההנהלה התחילו לשים עליו עין. באוגוסט 2005 הוא הגיע למשחק ביתי מול שפילד יונייטד יחד עם בנו, בתו ונכדו. בדרך לתא הנשיאות הוא נתקל בדייויד מוריס, חבר הנהלה, שביקש לדבר איתו ביחידות.

מכאן והלאה יש כמה גירסאות לסיפור, כפי שהתברר שנה לאחר מכן בבית המשפט. פלאדיני טען שבתא המתינו לו כמה גברים עם צוואר קצר מאוד ועבה מאוד, ואיימו עליו שיהרגו אותו אם לא יחתום על מסמכים שבהם הוא מתפטר מתפקידו ומוותר על האחוזים שלו במועדון. בעדות הוא סיפר שאחד מהם כיוון לו אקדח לרקה במעמד המשמח הזה, ואחרים הסתפקו רק במכות. בית המשפט לא מצא בסיס ראייתי לתלונות וקבע שכל הנאשמים חפים מפשע. גם את המסמכים ההם מעולם לא מצאו.

הסיפור הזה לא מנע מפלאדיני להמשיך לכהן כיו"ר, ומנגד לא עצר את השמועות שהוא מנסה לשדך לקבוצה שחקנים יקרים שהסוכנים שלהם חברים שלו (אגב, לא ברור אם זה קשור, אבל בערך באותה תקופה היו ניסיונות לשדך לקבוצה את אברהם גרנט, ואחר כך גם את עומר גולן). מכל מקום, התדמית של המועדון נפגעה מאוד מכל הדרמות שנקשרו בשמו. רצח שחקן הנוער קיאן פרינס, שנדקר בזמן ויכוח מיותר עם ערס בן 16, בטח לא הוסיף לה.

ואז, בנובמבר האחרון, הגיעו בריאטורה ואקלסטון. הם שמו על השולחן צ'ק לא ענקי של 14 מיליון פאונד, חיסלו במכה אחת את החובות ולקחו את העסק לידיים. רק שבניגוד לרומן אברמוביץ', נניח, ששפך מאות מיליונים על הקנייה של צ'לסי, שילם את חובות העבר והביא עוד ועוד שחקנים מהשפיץ העולמי - הבוסים החדשים של קפ"ר ממש לא מתכוונים להשתגע. לא מיד.

עאלק להחזיר עטרה

למרות שעכשיו יש להם ביזנס חדש, בריאטורה ואקלסטון בהחלט לא מתכוונים לפרוש מעולם הפורמולה 1. זה העיסוק העיקרי שלהם בחיים. בתקופת הפגרה של המירוצים - מנובמבר ועד אמצע מרץ - היה להם הרבה זמן פנוי, אז הם בילו בעיקר בלונדון ונראו ביציע הכבוד כמעט בכל משחק ביתי של קפ"ר. אבל ברגע שהתחילה עונת המירוצים הם חתכו לאוסטרליה, מלזיה ובחריין. כשבכל סוף שבוע שני עד נובמבר ייערך מירוץ פורמולה 1 באיזה פינה אחרת של הגלובוס, יהיה להם מעט מאוד זמן להתעסק בצעצוע החדש שלהם.

זאת כנראה אחת הסיבות - אם כי בוודאי לא היחידה - לכך שהם הכניסו לשותפות גם את לאקשמי מיטאל, או ליתר דיוק את חתנו אמיט באהטיה, חובב הכדורגל האמיתי במשפחה. אבל אם כבר מדברים, בואו נתעכב רגע על מיטאל: נכון לעכשיו הוא לא ממש מעורב בניהול, אבל אם וכאשר קפ"ר תעפיל לפרמייר־ליג ויהיה צורך להשקיע סכומים משמעותיים ברכש שחקנים, הוא כנראה יהיה זה שיפתח את הארנק.

הקשר בין מיטאל לאקלסטון נוצר לפני חמש שנים, כשההודי החליט לשדרג את תנאי הדיור שלו ושילם לאנגלי 70 מיליון ליש"ט תמורת טירה באזור הכי יוקרתי של לונדון, קנזינגטון פאלאס גארדנס; זה הבית הפרטי היקר ביותר בבריטניה ואחד היקרים ביותר בעולם. עכשיו, כאמור, הוא מצ'פר את הבעל של בתו ואנישה ומשקיע בכדורגל, הטרנד החדש בקרב מיליארדרי העולם. "אמרתי ללאקשמי שכדאי לו להיות בהנהלה, והוא קיבל את עצתי", סיפר אקלסטון על החבר החדש של קפ"ר. "זה מועדון גדול. לא תמיד הם היו במקום שהם נמצאים כרגע. בשנות ה־70 הם נאבקו מול ליברפול על האליפות, ולשם אנחנו שואפים לחזור. לצמרת הגבוהה".

אם זה נשמע לכם כמו תירוץ קצת דחוק, השמיעה שלכם בסדר גמור. הרי ברור שהחיבור בין המשקיעים לריינג'רס הוא לא עניין של נוסטלגיה או של חיבה לשמות מוזרים, אלא של הזדמנות עסקית מצוינת: לשפר אחיזה בלונדון עד כמה שאפשר. בריאטורה ואקלסטון חיים בעיר, וכל הקשרים, הקומבינות והרווחים הישירים והעקיפים בעתיד יהיו שם. ליציע הכבוד הם יביאו את האורחים שלהם, את נערות השער. הם בטח לא ייסחבו עד לליברפול, שלא לדבר על ניוקאסל או חור צפוני אחר. קפ"ר היתה הקבוצה הזמינה היחידה שנותרה בתחומי העיר, ועוד הוצעה במחיר של סוף עונה - אז באמת שאי אפשר להאשים אותם באהבת חינם.

ולא מדובר פה בספקולציה. למען האמת, בקיץ 2003 התעניינו בריאטורה ואקלסטון ברכישת מועדון לונדוני אחר שעמד על סף פשיטת רגל. ממש כשהם עמדו לפנות לקן בייטס, היו"ר דאז, הם נדהמו לשמוע שרוסי אלמוני בשם רומן אברמוביץ' הקדים אותם. צ'לסי אמנם לא היתה קבוצה זניחה מליגה נמוכה כשאברמוביץ' הגיח מאי שם ורכש אותה, אבל היא בטח לא היתה בטופ של הכדורגל האנגלי - והאליפות האחרונה שלה העלתה אבק משנות ה־50. אבל האוליגרך הביא את ז'וזה מוריניו, אחר כך מימן את רכישתם של הכוכבים הגדולים, וצ'לסי זכתה בשתי אליפויות רצופות.

מצד שני, גם קנייה של קבוצות זניחות היא לא איזה תקדים בכדורגל האנגלי. למען האמת, הסיפור של קפ"ר הוא אולי שחזור מדויק של קבוצה נידחת אחרת לפני כמעט 20 שנה. אני מדבר על בלקבורן רוברס, שדישדשה בתחתית הליגה השנייה באנגליה ב־1991. המזל שלה השתנה כשג'ק ווקר, פועל מתכת לשעבר, מכר את החברה שהקים תמורת 360 מיליון ליש"ט ומיהר לקנות את הקבוצה שאהד כל חייו. באותה נשימה הוא הצהיר שתוך ארבע שנים בלקבורן תהיה אלופת אנגליה, ובתגובה הציעו לו אשפוז מרצון. אלא שבדיוק ארבע שנים לאחר מכן, ב־1995, אלן שירר והמנג'ר קני דלגליש סחפו את בלקבורן לאליפות ראשונה אחרי 81 שנה.

במילים אחרות, אם מישהו שופך מספיק כסף על קבוצה, לא משנה מאיזה סיבה - הדרך שלה למעלה כבר חצי סלולה. החצי השני תלוי בהחלטות נבונות של רכש וניהול, ובמקרה של קפ"ר נראה שהבוסים לא רחוקים מהעמוד הנכון.

איפה אתם בפסח 2015

בינתיים רק מתחילים להכשיר את הקרקע בלונדון. בעלי המאה התרכזו בשלב הראשון באיך לא לרדת לליגה השלישית ובהבאת מאמן חדש, לואיג'י די קאניו האיטלקי, ובינואר התפנו לרכוש שבעה שחקנים תמורת שני מיליון ליש"ט. אחרי שהמערכת תתייצב יגיע השלב השני בתוכנית האב: עלייה לפרמייר־ליג. בשבועות האחרונים עלה שמו של לואיס פיגו, הכוכב הפורטוגלי המזדקן של אינטר, כמי שעשוי להיות הסופרסטאר הראשון של הקבוצה בעונה הבאה. פיגו מצידו מכחיש, וגם אם לא יגיע בסופו של דבר, אין ספק שבקיץ הקרוב ישקיעו השותפים הרבה כסף בשביל לקשט את הקבוצה בשמות מעניינים.

ג'אני פלאדיני, אם שאלתם, עדיין מסתובב באזור, אבל יש לו השפעה קטנה מאוד על מה שקורה. המנהל בפועל הוא הספרדי אלחנדרו אגאג (תנו לי לנחש שבמקור הוא דווקא חג'ג'), שותף עסקי של בריאטורה לענייני פורמולה 1 בטלוויזיה ומולטי־מיליונר שמח בעצמו. אפרופו עסקאות של מיליונרים, בריאטורה סיפר לא מזמן על תחילת דרכו עם ברני: "כמעט קנינו את צ'לסי, אבל הרבה יותר כיף לקנות קבוצה קטנה. זה פחות כואב בכיס. ואני לא מדבר עלי", הוא הבהיר, "אלא על שני השותפים העשירים שלי. כשאנחנו הולכים לאכול אני משלם רק את הטיפ".

אז כן, כסף יש כמו זבל. עכשיו נותר רק לראות אם קווינס פארק ריינג'רס תהפוך לצ'לסי החדשה. עושה רושם שהעונה היא כבר פיספסה את הרכבת, אבל בעונה הבאה היא אולי תעשה את זה ותעלה לפרמייר־ליג. אחר כך - ותקשיבו לי טוב, כן? - היא הולכת לעקוף את צ'לסי, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד בסיבוב, ותוך מקסימום שבע־שמונה שנים היא בשלבים המתקדמים של הצ'מפיונס־ליג עם אפשרות לא רעה לזכייה. ואל תתפסו אותי במילה, אלא את סוכנויות ההימורים באנגליה: החבר'ה שם לוקחים בטים על השתתפות של קפ"ר כבר בליגת האלופות של 2012, עוד ארבע שנים בלבד.