הבת של השכן

העובדה הראשונה שגיליתי על קרן פלס היא שלא מזהים אותה. אולי זה צבע השיער השטני, אולי העובדה שהיא ירדה במשקל ואולי כי את מצפה לראות מולך דיווה גדולה מהחיים, כשבפועל היא נראית כמו הבת של (שמעון) השכן. גם אני הסתובבתי זמן מה סביבה, מנסה לנחש אם האשה עם הקוקו והסרפן, טוב, שמלה שחורה עם מחשוף ענקי, זו אותה אחת ששרה בעצבים את השיר החדש שלה, "מבול", מתוך האלבום שנושא את אותו השם.

מסתבר שאני לא היחידה, "חזרתי עכשיו מקניות עם הסטייליסטית שלי", היא מספרת בהתלהבות, "רציתי מישהי שתלביש אותי לאחד האירועים שיש לי והיא גם הלבישה אותי לפגישה איתך, כי היא אמרה לי שאני לבושה זוועה. מישהי עצרה אותי בדרך לכאן ושאלה מאיפה השמלה שלי. יש פה שני דברים שהפתיעו אותי: אחד, שהיא לא זיהתה אותי ושניים, שהיא שואלת אותי מאיפה קניתי את הבגד.

"אני הרי הכי לא מבינה באופנה", אומרת פלס, שזכתה אצלנו במקום השביעי והמפוקפק כמתלבשת גרועה ברשימת ה"שוק" השנתית, בזכות נטייתה ללבוש סמרטוטים לא מחמיאים מגובים בנעלי פלטפורמה ושאר גזרות שפסו מן העולם שמבליטים את הישבן והצמיגים.

להגיד שפלס, 29, חוזרת עם אלבום חדש זה כאילו להגיד שהיא הלכה לאיזשהו מקום, כשהיא למעשה תמיד היתה פה. היא כתבה שירים לאלבום השני של חברתה מירי מסיקה, הצטלמה במדורי הרכילויות עם האקס איתי פרל והנוכחי, תומר גרנצל, זכתה בפרס מלחינת השנה בתיאטרון הישראלי על הלחנת המוזיקה להצגה "הרטיטי את ליבך" של חנוך לוין וגם קטפה את פרס לנדאו, שבו היא נבחרה ליוצרת השנה במוזיקה הישראלית.

פלס. יודעת שהיא לא מבינה שום דבר באופנה (צילום: גיא כושי)

אם זה לא מספיק, אז השיר שלה, "מי היה מאמין", עוד מעט יטחן באודישנים ל"כוכב נולד 6" ושני שיריה מהאלבום החדש - "מבול" ו"רצה הביתה" - כבר נחרשים בפלייליסטים. הפעם היא חוזרת עם כמה טקסטים כועסים יותר, כולל נגיעות רוק'נ'רוליות וזעקות כאב. "התבגרתי, הבנתי שלא הכל מתוק בחיים", היא אומרת.

איך את כותבת את השירים?

"רוב השירים קורים בלילה כשכולם ישנים. 'מבול' נכתב בצורה אחרת. בדיוק עבדתי בהבימה במופע 'הלהקה'. בהפסקה ישבתי עם ידיד שלי שאמר לי 'די, כל השירים שלך אותו דבר'. הוא אמר לי שאני רק כותבת על אהבה, ודי כבר עם זה. חזרתי הביתה ופשוט הקאתי מתוכי את השיר.

חתיכת הקאה יצאה ממך. את אומרת פה "אהיה לי אש מאנשים קרים... אשמור עליי ממבטים טורפים... שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה כאב...".

"זה שיר שאני מסכימה עם כל מילה שכתבתי בו. זה ההמנון שלי. את באה ממקום של תמימות לעולם והכוונות של כולם לא תמיד טהורות. יש פה רשע, אנשים נדבקים אליך כי את מפורסמת. למזלי, נשארתי עם אותם חברים, לא נוספו לי חדשים, חוץ מארז טל שעובד איתי בתוכנית 'ציפורי לילה'. כל הזמן יש קנאה. ג

ם בתור ילדה הרגשתי שאני מפורסמת. הייתי בת יחידה במגמה טכנולוגית שנחשבה למגמה איכותית בבית הספר, נראיתי טוב וכתבתי שירים לאירועים בבית הספר והבנות לא אהבו אותי ולא הבנתי למה. היום אני מבינה שהפריע להן משהו בעצמן. לא אוהבים שמישהו מצליח, רוצים שכולם יהיו קו ישר, כמו בצבא. סבלתי מאוד, לא היו לי חברות. הייתה מישהי שצעקה מאיזה אוטו חולף, 'קרן פלס זונה', ולא הייתי זונה, מאוד שמרתי על עצמי באותה תקופה. אלו המבטים הטורפים. אנשים שגדלו במקומות קטנים מקבלים כאפות מאנשים".

אבל יש הרבה בנות יפות ומוכשרות בעולם, זו דרכו של הטבע האכזרי. למה דווקא את מעוררת אנטגוניזם?

"כי אנשים אומרים, 'הנה מגיעה מישהי שמשתלטת על התחום', אבל זה לא נכון, לא תפסתי נישה של אף אחד. אני גם רוצה להרגיע את כל המודאגים, גם אני אכשל. אני יודעת שזה יקרה. זה לגיטימי לגמרי. ואז ישכחו לי את כל ההצלחות,

 כמו החוצפה עם מה שעושים לריטה, ששוכחים מה היא עשתה".

אומרים שאת קשה כלפי אנשים, חסרת סבלנות ופרפקציוניסטית ברמות בלתי נסבלות.

"לא יכול להיות שאמרו את זה עליי".

את לא פרפקציוניסטית בעבודה שלך?

"זאת מירי (מסיקה - נ.ר). אני מאוד קלה עם אנשים שעובדים איתי".

אז אלו סתם שמועות?

"זה לא יכול להיות .יש לי המון פגמים אבל לא אלה. יש לי מצבי רוח קיצוניים, אני יכולה להיות עצובה בלי סיבה או שמחה בלי סיבה ואני בן אדם שמשפיע על הסביבה, אז אנשים אולי חושבים שאני סנובית. אבל בעצם כבר לא אומרים את זה עליי".

ואיפה החבורה של רימון נכנסת למשוואה הזאת?

"גם אביב גפן למד שם, גם אחינועם ניני, גם מיקה קרני, ירמי קפלן, אבל הפכו אותי ואת מירי ואיה כורם לשלישייה. איה לא חברה שלנו, רק למדנו באותו בית הספר. לא כתבתי לה שירים והיא לא כתבה לי. רק כתבנו SMSים אחת לשנייה".

את חושבת שמחכים שתיפלי כבר?

"אני אדאג לזה שזה יקרה. מתישהו אני מתכוננת לעשות דיסק שרק אני אוהב. אז כל מי שמחכה לרגע שבו אפול, אני מבשלת משהו. אני רוצה לעשות דיסק אופי עם ארבעה נגנים, נורה ג'ונסי כזה. כשהיחצן שלי יקרא את זה הוא יקבל שערות לבנות, אבל כשיהיה לי ביטחון כלכלי אעשה דברים אחרים".

לרדת בגדול

פלס מדברת במהירות, בשפתה הלירית היא מכניסה כמעט לכל משפט דימויים על עלים, עציצים, את אמא אדמה ושאר איתני הטבע (היא ופרל נפרדו כי "הם הרגישו שרעידת אדמה מתקרבת", אחרי שהיא מתאוששת מפרידות, היא "מתחילה להריח את הפרחים והעלים ברחוב ויש להם ריח אחר" וכו'), היא מעשנת בטירוף אחרי שבוע שבו היתה חולה וגזרה על עצמה דום שתיקה. היא פוגשת את התאורן שלה ומחבקת חזק.

פלס. אי אפשר להכריח אנשים לאהוב את השירים (צילום: ליאור נורדמן) 

היא לא מפסיקה לחייך ולצחוק, ולכל אלו שהשירים שלה עושים להם פריחה, היא אשכרה נראית מבסוטה, ואני כמעט בטוחה שתוך כדי הראיון איתי היא כבר כתבה את השיר הבא שלה, אולי על עיתונאיות שמעמתות אותך עם שמועות רעות. ועם זאת, היא מקפידה לציין כל הזמן שההצלחה תמיד מפתיעה אותה.

"לפני שיצא השיר 'מבול', נשארתי ערה כל הלילה", היא אומרת. "זה היה יום שבת ומירי ואני ישבנו בסלון שלי והיינו ערות עד 9:00 בבוקר. לא ישנו כל הלילה רק כדי לשמוע בפעם הראשונה את השיר, ואז כשהשמיעו אותו, צחקנו ובכינו ביחד. זו התרגשות מטורפת. לא ציפיתי שהדיסק הזה יתקבל טוב, אני באמת מצפה לרע ביותר".

נו, באמת חשבת שהשירים שלך לא ייכנסו לפלייליסט?

"פלייליסט זה לא הכל. פחדתי שהקהל לא יאהב את זה. אי אפשר להכריח אנשים לאהוב את השירים. אבל אם מירי אומרת שמשהו יצליח, היא צודקת, והיא הבטיחה לי ש'מבול' ו'רצה הביתה' יצליחו".

אבל בסופו של דבר ברוב האלבום יש אותו ז'אנר של טקסטים על אהבה וסקס סתמי.

"באמת? אני דווקא נבהלתי ממה שעשיתי. כשהופעתי ברימון היו לי מכנסיים דמויי עור והייתי רוקרית. שרתי את השיר 'אם אלה החיים' בצעקות, ירדתי לרצפה והזעתי, ומירי תמיד שאלה אותי איפה קרן הרוקרית. יש בתקליט השני קצת מזה" .

אבל ממש קצת.

"מבקרים הרי תמיד יבקשו את ההפך ממה שיש, אחרת אין להם קיום. אז בדיסק הקודם אמרו שאני לוחשת מדי והיום קראתי ביקורת בעיתון מאוד גדול, שהמבקרת כתבה שבכל השירים שלי אני מבקשת שקט, אז למה אני לא שרה בשקט כבר. כשאמן מצליח מחפשים את העוקץ. נעים לגלות על בן האדם משהו לא טוב, לקטול משהו שכולם אוהבים".

מה העוקץ אצלך?

"אני לא מושלמת ואני טורחת להגיד את זה. אני אומרת שאשה צריכה להיות בכל מיני גדלים וצורות. הדבר הכי גרוע כשאת ילדה זה לראות תמונות של נשים מושלמות. אני תקעתי דגל עליי, שימו לב שאני מתלבשת חרא. אני יפה אבל לא יודעת להתלבש כמו שאתם רוצים".

"כן, אבל אני עדיין בן אדם (תופסת את הבטן שלה - נ.ר), אנחנו עדיין נשים. ירדתי בצורה מבוקרת. אני בן אדם נורמלי, אבל כשאני עומדת בטלוויזיה ליד אטבי כביסה, אני נראית שמנה יותר".

אז את גם רזה יותר וגם יש לך עוד אלבום ששירים מתוכו מצליחים, אין פה הרבה עוקץ.

"הגעתי למקום כזה בחיים שלי שיש בו הצלחה, הכרה, חיבוק. אני מרגישה שהעולם מניף לי דגל לבן, זו תחושה מאוד מפויסת".

מתי בדיוק לא ראו אותך?

"לא התקבלתי ללהקה צבאית. ברימון, המורה שלי למוזיקה, יהודה עדר, אמר לי שברדיו לא ילך לי כי אני מורכבת מדי. ואז פגשתי את מירי ורציתי לכתוב לה, זיהיתי את הכישרון שלה, אבל בחברת התקליטים שבה היא היתה חתומה אמרו

 לה שתוציא מהתקליט את השירים של קרן פלס, כי היא תהרוס לה את הקריירה.

במקביל פניתי לכל חברות התקליטים וכולם אמרו לי לא. אז עשיתי דיסק מכספי, ובסוף גנזתי אותו. באו אליי מחברת התקליטים אן.אם.סי לשמוע את השירים שלי, עשיתי להם בסלון שלי מופע עם פסנתר, זה היה כזה עצוב. הם שלחו את העוזרת שלהם והייתי בטוחה שהיא נורא התלהבה כי היא ביקשה הדרן, אבל אחר כך היא אמרה לי בטלפון שהיא לא הבינה כלום. בחברת הד ארצי רצו להחתים אותי רק אחרי שמירי הצליחה. אז זה מרגיז אותי שאנשים אומרים לי שהכל בא לי בקלות".

עוד על פלס, על הפרידה שלה מאיתי והחבר החדש שלה, תומר, בגליון החדש של "פנאי פלוס"