שתף קטע נבחר

נחישות חמצמצה

הדימוי הקורבני של ניצולי השואה ילווה אותם בכל שנות קיומה של מדינת ישראל. עכשיו מגיע הספר "אנחנו פה: ניצולי השואה במדינת ישראל", שמוכיח עד כמה הקבוצה הגדולה הזאת תרמה לאיפיונה של המדינה

בכל פעם שאימו של אבנר שלו, יו"ר יד ושם, היתה מנקה את הדגים לשבת היא היתה בוכה. "מה יש שם בתוך הדגים, משהו דומה לבצל", העיז פעם אחת אבנר לשאול, והיא ענתה שבכל פעם שהיא מכינה את הדגים היא נזכרת באחותה ובהוריה שנרצחו על ידי הנאצים.

 

שלו, בן 69, נולד בירושלים, להורים שהצליחו לברוח מהתופת, וכבר בשנת 1935 עלו לפלסטינה מפולין. אחרי קריירה צה"לית מפוארת, בה שימש גם כקצין חינוך ראשי וכראש לשכת הרמטכ"ל דוד אלעזר, הוא החל בתחילת שנות ה-90 לשמש בתפקידו ביד ושם.

 

שלו הוא גם אחד העורכים של הספר "אנחנו פה: ניצולי השואה במדינת ישראל", יחד עם בלה גוטרמן וחנה יבלונקה, שמשלב צילומים וטקסטים שמעידים ומוכיחים את השתלבותם ופועלם של ניצולי השואה בבנית מדינת ישראל.

 

"ניצולי השואה שהגיעו לישראל", אומר שלו, "הם מאבני הבנין המרכזיים של מדינת ישראל. הם לא לקחו שום דבר כמובן מאליו ועשו הכל כדי להשתלב ולהניע את החברה הישראלית עד עצם היום".

 

שלו מסכים שאחת הסיבות להוציא ספר כזה, בעת ציון חגיגות ה-60 למדינה, נובע מהרצון לקעקע את הדימוי הקורבני, הלוזרי, החולני של ניצולי השואה וחלקם בבנית הארץ. "בספר אנחנו מציגים עובדות בעיקר לאנשים צעירים שניזונים מאגדות או מיתוסים, כאלה שהיו מכוונים פוליטית או אקראיות", אומר שלו, "ניצולי השואה שהגיעו לישראל היו נחושים, למרות שהמפגש הראשון עם הישראליות היה לעיתים בעל טעם חמצמץ, שנבע בעיקר מכך שניצולי השואה רצו לספר את סיפורם והצברים מיענו להקשיב. מהספר עולה תמונה מדהימה שמוכיחה שהניצולים הצליחו בזמן קצר לא רק להיהפך לישראלים, אלא גם עיצבו בעצמם את הזהות של כולנו".

 

הנה כמה מהתמונות:  


אב מראה את חופי הארץ לבנו, שנולד בקפריסין, 1949 (תצלום: קק"ל, הנס חיים פין)

 

התמונה הראשונה שתתגלה לקוראי הספר היא זו של אב שמחזיק את בנו הפעוט בידיו, ומגלה לו את נופי הארץ החדשה אליה הם מגיעים. "זה הדימוי המובהק של הכיסופים לארץ ישראל", אומר שלו, "ציבור ניצולי השואה החליט לדבוק בחיים ולבנות את חייו בארץ החדשה".

 

בניגוד לשאר האימאג'ים המופיעים בספר, האיש המופיע בתמונה זו, אינו מוכר בשמו לאנשי יד ושם. "אנחנו מחפשים ומנסים לזהות את כל האנשים שמופיעים בתמונות שברשותינו", אומר שלו, "אבל בזו לא ידוע לנו, והשתמשנו בה בכל זאת, כי המבט המצועף של האב, מספרת את כל הסיפור".


ישראל מאיר לאו, בעת שחרורו ממחנה בוכנוולד, 11 באפריל 1945 (לע"מ)

 

הרב הראשי של תל אביב-יפו, לשעבר הרב האשכנזי הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, מופיע בתמונה הזאת כילד קטן שרק השתחרר ממחנה בוכנוולד.

 

"על גבו מונח רובה", מספר שלו, "רובה שהוא קיבל מחייל אמריקאי. כשהוא הגיע לנמל בחיפה, ראה אותו חייל בריטי - בתקופה בה אסור לשאת נשקים - נתן לו שתי סטירות ולקח ממנו את הרובה שייצג עבורו את כל הגבורה".


שמוליק כץ יוצא את מחנה קראולוס ובפיו הסרטיפיקט (יד ושם)

 

"בתמונה הזאת", מספר שלו, "מופיע הקריקטוריסט שמוליק כץ, כשהוא רוקד ובידו אישור ההגעה לישראל. בשבילי שמוליק כץ, שאייר את דמותו של ירון זהבי, גיבורו של יגאל מוסינזון בחסמב"ה, דמות הכי-ישראלית שיכולה להיות, ובשבילי בתמונה הזאת הוא למעשה עושה 'אצבע משולשת' לעבר ופניו בחיוך אל עבר העתיד".


אלעזר שפריר, שכונת מקור חיים, אפריל 1948 (יד ושם)

 

בתמונה הזאת מופיע דמות חייל בירושלים. זו דמותו של הפרופסור ובעל השם העולמי בחקר מחלת הסוכרת. "הוא מתחיל כילד ניצול שואה", אומר שלו, "הוא מצליח לברוח ממחנה ההשמדה, מתגלגל בכל אירופה ומגיע לישראל. הוא מתחיל ללמוד לימודי כימיה, אבל כשפורצת מלחמת העצמאות, הוא מתנדב לשרת, ונפצע. עם השנים הוא הופך לחוקר בעל שם עולמי, ובעיני הוא מייצג, כמו רבים אחרים, את התרומה של הניצולים, בכל תחומי התרבות והמחקר, לציביונה של המדינה".


רב אלוף דוד אלעזר (דדו), סיני, 18 בינואר 1974 (לע"מ איתן הריס)

 

בתמונה הזאת מופיע אבנר שלו, כשמשמאלו ראש הממשלה יצחק רבין ומימינו הרמטכ"ל דוד אלעזר. "דדו", אומר שלו, "הגיע למדינה, כניצול שואה, ללא הוריו, אימו מתה ואביו נשאר להילחם ביגוסלוויה. במהלך השנים אף יסופר הסיפור שבו האבא, שנלחם באירופה, פגש חיילים יהודים, והעביר דרכם מסר לבנו. 'תגידו לו', הוא אמר להם, ' שיישאר שם, ואני אשאר פה'".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אב מעניק לבנו את המבט הראשון בפלסטינה
צילום: הנס חיים פין, קק"ל
לאתר ההטבות
מומלצים