מרגיש את הטירוף

שלום לכולם! אני עידן אשכנזי, בן 17 (בקרוב 18..) ואני הולך לשחק במחזמר את "טרוי בולטון". טוב, אני לא יודע כל כך איך לכתוב בלוג, וכבר שעה וחצי אני יושב על הכיסא, מנסה לפענח במה לפתוח את הבלוג הראשון. נראה לי להתחלה יהיה הכי פשוט לספר על ההתחלה שלי בחיי הבמה.

אני יכול להתחיל ולומר שבמה זה משהו שרדפתי אחריו כל הזמן עוד כשהייתי ביסודי. בהיותי ילד קטן ושמנמן, הייתי בלגניסט והמטרה שלי בבית הספר הייתה להפריע למורות.

לא הייתי חוצפן, אבל הייתי עושה שטויות כדי שחברים שלי יצחקו ממני. נראה לי כמו משהו שכל ילד רגיל עושה היום. ההפרעות האלו נתנו סוג מסוים של ריגוש שהייתי מכור עליו.

כעבור שנים התפתחתי לתלמיד תיכון וגם שם היה כיסא מיוחד שהייתי יושב עליו הרבה, רק שהוא היה בחדר של היועצת. לא שהייתי מקבל ציונים רעים, הייתי דווקא תלמיד טוב, אבל לימודים לא עניינו אותי והייתי משגע את המורות.

עידן אשכנזי

אני רוצה לציין שיש לי שלוש משפחות בחיים. המשפחה הביולוגית, הצופים (שבט דיזנגוף) ולהקת צופי תל אביב. בכיתה ו' הייתי במחנה קיץ, שם ראיתי בפעם הראשונה את להקת צופי תל אביב מופיעה. ממש התלהבתי והלכתי להיבחן ללהקת העתודה שלה והתקבלתי. הייתי שנתיים בעתודה ואז התקבלתי לבוגרים בכיתה ט'.

ההפקה הראשונה שהשתתפתי בה בבוגרים הייתה מחזמר שנקרא "ילדים של החיים" – מחזמר מקורי מאת ירון כפכפי עם שירים של שלום חנוך. בהפקה הזאת הייתי עוד ילד קטן עם משפט אחד בהצגה.

הסיפור מאחורי המחזמר סיפר על חבורת ילדים במחנה קיץ ושם ישנו ילד שרוצה להיכנס לחבורה. כדי להיות חלק מאותה החבורה, מנהיג החבורה מאתגר אותו לעלות לתורן של השבט ולתלות את בגד הים שלו.

אותו ילד רצה להראות שיש לו אומץ ועלה אל התורן, תוך כדי שהחבורה צוחקת בתוכה.

אני אומר להם שאני הולך לבדוק מה קורה איתו ולמה לוקח לו כל כך הרבה זמן לעלות. אחרי כמה שניות אני נכנס בריצה אל הבמה ואמור להיות בשוק היסטרי ולצעוק "הילד (מתן) נפל מהתורן" פעמיים. אבל אף פעם לא הצלחתי להגיד את המשפט בלי לחייך וככה הייתי מוציא את כולם מריכוז בתוך הסצנה וגם הם היו צוחקים.

עברו שלוש שנים עד שהתפתחתי בתוך מחזות הזמר. יכולות המשחק, ריקוד ושירה התפתחו גם הם. בפרק זמן הזה הקמנו בכל שנה הפקה חדשה של מחזמר והופעות אחרות של שירה וריקוד והיינו טסים להופיע בחו"ל. בקיצור, אני יכול לומר לכם שאין להקת נוער טובה מזו. הלהקה פשוט שינתה לי את החיים והגשימה לי את החלום להיות פעמיים בשבוע ואפילו יותר על במה בגיל צעיר.

טוב, עכשיו הגעתי לכאן, התקבלתי ל HIGH SCHOOL MUSICAL ואני רק מחכה בטירוף כבר להופיע! וזהו, כאן הסתיים הבלוג המתומצת על ההיסטוריה שלי על הבמה. אני מקווה שיצא אחלה בלוג ואני שמח שקראתם ומקווה לעניין אתכם כמה שיותר בבלוגים הבאים שלי.

בינתיים, אתם מוזמנים לכתוב לי תגובות. אני מבטיח לקרוא את כולן.

אוהב, עידן