על גג העולם

בעבור התפקיד של טוביה החולב, נתן דטנר מוכן היה לוותר על ניהול תיאטרון באר שבע. הוא למעשה ויתר, אבל בוועד המנהל לחצו והוא החליט, למרות הקושי, ללהטט בין תל אביב לבאר שבע, לצמצם בשעות השינה ולראות איך עובד הכל בשביל להגשים חלום.

בחדר החזרות של תיאטרון הקאמרי, שבוע לפני הבכורה של ההפקה המחודשת של "כנר על הגג", הגיבור המיתולוגי של שלום עליכם ודטנר הם אחד. דטנר זורח, מרחף, באופוריה. גם טוביה, נראה מדושן עונג. "זה סוג התפקידים ששחקן מחכה לו כל החיים", הוא אומר בראיון ראשון מחדר החזרות, "לא יכולתי לתת לו לעבור לידי".

דטנר. תפקיד של פעם בחיים (צילומים: ז'רר אלון)

המלחמה על התפקיד לא היתה קלה. היו רבים וטובים שנלחמו על הזכות לשיר את "לו הייתי רוטשילד", ובהם טופול שהפך את התפקיד בגלגול קודם לשלאגר של חייו. דטנר ידע היטב בפני מי הוא עומד, הרעיש מנועים וכיוון למטרה. "נלחמתי בכל הכוח מול אנשים ראויים, מתוך ידיעה שאם זה עובר, זה לא חוזר. הפעם הבאה שיעשו פה את 'כנר על הגג' תהיה אולי בעוד 15 שנה כשאני אהיה בגריאטרי", הוא אומר.

לפני המחלקה הגריאטרית יש לו עוד תכניות. השטעטל של שלום עליכם טבוע עמוק בתוכו. "אני מביא לתפקיד את כל הבית", הוא אומר, "חבשתי כיפה עד גיל 14, למדתי וניגנתי כינור במשך שנים. אני סוחב את העיירה איתי, היא בפנים. גם אני וגם קפטן, שמגיע גם הוא מבית דתי, נותנים לעצמנו מדי פעם מכות על היד, מזכירים כל מיני דברים, מנהגים, התנהגויות קטנות שקשורות למסורת היהודית".

אתה נראה מאוהב. מה יש בתפקיד הזה שכל כך מגרה?

"הכל. זה תפקיד הירואי ומצד שני דרמטי וקומי, זה תפקיד ששרים ורוקדים בו. הוא מאפשר לך לבטא את כל היכולות שלך כזמר וכשחקן על הבמה במלוא הדרם. זה לא רביו, זה לא מופע קברטי, זו דרמה מדהימה ומשעשעת שאתה שר אותה, רוקד אותה, מצחיק בה ומשחק. זה מרגש.

"אני לא רוצה לעשות עין הרע אבל אני מאמין שזה ייצא נפלא. זו אחת התקופות היפות בחיי, ובגיל שלי, בשלב שבו אני נמצא בקריירה, אני יודע להעריך את זה. אני שונא חזרות שנאת מוות בדרך כלל, אין לי כוח לזה, אבל פה אני מגיע בכל יום עם תחושה של 'יאללה, בוא נשחה בחומר' כי אני יודע שזה חד פעמי".

בחזרה לעיירה היהודית. מה יותר עכשווי מזה?

אז נכון, הזקן קצת מגרד וגם אפשר לראות על הזיפים עדויות מפלילות מהארוחה האחרונה, אבל לדטנר לא אכפת. הוא שוחה בטקסטים שעיבד מחדש דן אלמגור, לא מפספס הזדמנות לנגוס בכל פראזה או ג'סטה חולפת. "היהודי הוא רק הצבע של המחזה, זה לא העניין וזו הסיבה שהוא הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים על הבמה", אומר דטנר, "יש פה מחזה מדהים על אבא שמנסה לגדל את המשפחה שלו ואת בנותיו, כשמצד אחד המסורת שמכתיבה לו דרך ומצד שני הנאורות וההשכלה מובילים למקום אחר. הוא צריך להתמודד מחדש עם הדילמה שבין החיים המודרניים לשורשים ומה יותר עכשווי מזה?".

המותג "כנר על הגג" מוכר וידוע אבל מאחורי הקלעים הסתבר שלא מעט מהקאסט נפגש עם העיבוד של ג'וזף שטיין לחומרים של שלום עליכם בפעם הראשונה.

"זה קאסט מאוד צעיר ואני חושב שהמחזה מאוד הפתיע את השחקנים. אני חושב שהם היו די סקפטיים לגבי כל סיפור העיירה היהודית, אבל בסופן של חזרות אתה רואה שזה עובד. אנשים לא מפסיקים לבכות ולצחוק.

"אתמול היתה חזרה ראשונה עם התזמורת והיה פה בכי שאלוהים ישמור. משהו בנשמה נפתח ופתאום הציניות נמחקת. אתה מגלה עולם ומלואו שבאמת נוגע לך בקרביים ואני מאמין שזה בדיוק מה שיקרה לקהל".

בינתיים הוא מתנהג כמו ג'אנקי מן המניין. תודות לאינטרנט הוא גילה גרסה יפנית של המחזמר ("אחרי כמה דקות זה נשמע כמו עברית"), גם טייק-אוף של חבורת החיות השעירות מהמחזמר האמריקני "אבניו Q" לא נעלם ממנו ("זה קורע"). במילים אחרות, עבודת הכנה שכזו לתפקיד, דטנר לא עשה מימיו. "אין פריים שלא ראיתי", הוא מדגיש, "בבית יודעים שאבא התחרפן קצת ושבסביבות ה-10 במאי הוא חוזר. אני מודה שאני בסוג של טריפ. ראיתי וקראתי את כל מה שיש ואפילו ראיינתי אנשים. זה נהדר. זה מסוג החוויות שגורמות לך לזרוח ואני הולך עם זה. מישהו אמר לי שאני נכנס לנעליים גדולות. אני מקווה שארחיב אותן עוד קצת".

מרטיט את הגן היהודי

בשבוע שלפני המסך הראשון, גם משה קפטן, במאי ההצגה, מרשה לעצמו להרגיש. "כאדם דתי לשעבר, חובש כיפה, גיליתי בתוך העבודה כמה אני מתגעגע אל העולם שממנו באתי, אבל גם השלמתי עם המקום שבו אני חי היום", הוא אומר, "זה מדהים לגלות כמה המחזר הזה רלבנטי לתמיד, כמה הוא מעבר לזמן או למקום. אני מחובר ליצירה הזו בכל נימי נשמתי. זה גם ברודוויי קלאסי, גם יהודי, גם כל כך ישראלי ובעיקר מלא נשמה".

קפטן, שמתמחה בהפקות מוזיקליות א-לה ברודווי, מודה שההפקה הזו שונה. "זה לא דומה לשום דבר אחר. 'כנר על הגג' זה לגעת פנימה בנבכי הנשמה. זה נכון ששטעטל היום הוא אולי זיכרון רחוק, תמונה הקיר בבית של סבתא, אבל כשאני מסתכל על התמונה הזו ומתבונן עמוק בעיניים של האיש הזה שם, אני לומד להכיר עולם ומלואו. זה עולם שקדם לכל מה שאני, עולם שבזכותו אני מצוי כאן היום. אין מקור להשוואה בין הדבר הזה לכל דבר אחר שעשיתי עד היום".

גם את שרית וינו אלעד, שמגלמת בהפקה את גולדה, רעייתו של טוביה החולב, הצליחה ההפקה להפתיע. אחרי התלבטויות מרובות היא החליטה לקחת את התפקיד ועכשיו היא מברכת. "אני אוהבת מוזיקה שחורה וכל הדיידיידיידיי הזה היה לי כבד. חוצמזה, כבר עשו את זה, אז חשבתי בשביל מה עוד הפעם? לא צריך. ומי יבוא לראות את זה?", היא מספרת.

כשקיבלה את הטקסט לקריאה ראשונה זה נשמע לה כמו שקספיר. "אני והדיסלקציה שלי, חשבתי שייקחו לי חודשים עד שאבין מה אני אומרת. אבל אז התחלתי לקרוא וגיליתי שזה מקסים. הטקסט הזה, שהוא כל כך חכם, מדבר על משהו שהוא לתמיד וזה יחסים בין הורים לילדים ושינוי שהוא חלק מהחיים.

"התאהבתי ואני שמחה מאוד שלא נשארתי בקיבעון שלי ושלא הקשיבו לי כשאמרתי: אולי נוותר. יש בזה משהו שמרטיט לנו בדיוק את אותו הגן הזה שגורם לנו להזדעזע כשאנחנו שומעים גרמנית. זה בדיוק זה".

גם רמה מסינגר, שמגלמת את דמותה של ינטה השדכנית של העיירה, לא היתה מחסידות המיוזיקל שכתבו שטיין, ג'רי בוק ושלדון הרניק. "אני מורעלת על 'קברט' על 'אירמה לה דוס' אבל 'כנר על הגג' לא היה אף פעם בראש הרשימה. מה שהגניב אותי היה התפקיד שהוא נפלא. באתי בגלל התפקיד ולא היה לי מושג עד כמה החומרים האלה יציפו אותי. אנשים יוצאים מסצנות בוכים. זה פשוט עובד".

לדניס קורטני, הכוריאוגרף האמריקני שעבד בחמש הפקות שונות של המחזמר בברודווי ויצר את הכוריאוגרפיה בהשראת המקור של ג'רום רובינס, יש הסבר לסיבת העניין שמעורר הסיפור על טוביה החולב. "זה עובד בהרבה רמות, אבל מבחינתי התמה האוניברסלית היא שאנשים בקהילה יכולים לשרוד, זקוקים אחד לשני, אכפת להם אחד מהשני והם תומכים זה בזה. זה מחזה על מסורות שנשמרות לאורך דורות גם כשהזמנים משתנים, הבגדים משתנים והאופן שבו אנחנו מבטאים את עצמנו משתנה.

העבודה על ההפקה הישראלית יוצאת דופן בשבילו וההתרגשויות אינסופיות. "זו הפעם הראשונה שאני בישראל וזה היה כמובן מקור משיכה משמעותי", הוא אומר, "באמריקה יש שחקנים נהדרים, גם כאלה שמבינים יהדות וגם שחקנים יהודים, אבל להעלות את החומר הזה בישראל עם קאסט כל כך מדהים זה כוח, נשמה שלא קיימת בשום הפקה אחרת של המחזמר הזה בעולם. צריך לראות בשביל להבין".

עד כמה נשארת נאמן לגרסה של ג'רום רובינס?

"יצרנו כוריאוגרפיה חדשה בהשראת יצירתו של רובינס שנוצרה ב-1964. זה היה מבריק כשזה נוצר ולכן לקחנו את רוח היצירה והסגנון, שאותה אני מכיר היטב, ויצקנו לתוכה את הניסיון שלי, וביחד עם קפטן והשחקנים נוצר משהו חדש. זו מחווה לרובינס. משהו שמעולם לא נראה קודם לכן".